בשבע 342: הצלצול הגואל

ארגון פעמונים כבר מזמן אינו עמותה פנים- מגזרית: המתנדבים באים גם מאוניברסיטת תל אביב, שיתופי הפעולה מתקיימים גם עם 'מפעלי ים המלח' ומשפחות רבות ממרכז הארץ פונות לקבל סיוע.

עפרה לקס , כ' באייר תשס"ט

בימים הקרובים יטוס יושב ראש ארגון 'פעמונים' לניו יורק שבארצות הברית. בניגוד למצופה, הוא דווקא לא הולך להוציא מכיסם של היהודים המקומיים תרומות. להיפך. העמותה נענתה לפניות של קהילות שם, ובכוונתו של לדרברג לסייע להם לטפל בחורים שפער המשבר הכלכלי בחשבונות הבנק שלהם. הוא ילמד אותם את תובנות הארגון לגבי התנהלות ויעילות כלכלית, בתקווה שיוכלו להתחיל להשתקם. זו היא אולי תמצית המקום בו נמצא היום הארגון הזה, המונה למעלה מ-1500 מתנדבים: גלובלי, מקצועי, עם הפנים קדימה ומחויב לכלל ישראל.

 

משפחה פעילה

 השבת, פרשת 'בהר', היא שבת 'פעמונים'. לדרברג, העומד בראש העמותה והיה בין מקימיה, מסביר את הבחירה: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו, והחזקת בו... וחי עימך", הוא מצטט את הפסוק הרלוונטי מתוך הפרשה.

לדרברג מפנה לרש"י, המדגיש את התמיכה באח טרם נפילתו, מפני שקל יותר לסייע למי שעדיין לא נפל. להקים מישהו, זו מלאכה קשה הרבה יותר. "ומדגיש המדרש", מוביל לדרברג לנקודה המרכזית "שהתורה כתבה 'עימך'. העזרה צריכה להיות מותנית בכך שהעני עושה את הפעולה יחד עם המסייעים לו".

בהתאמה למסר של התורה, מודל האחריות ב'פעמונים' הוא משולש, ומתחלק בין כמה גורמים. הראשון שבהם הוא הפונה לעזרה. לדרברג מפרט: "הצלע הראשונה וההכרחית היא אחריות המשפחה. זה בא לידי ביטוי כבר משלב הפנייה בטלפון. 'פעמונים' לא פונה למשפחות, הן מתקשרות אליה. בהמשך, כבר בפגישה הראשונה, המשפחה היא זו שרושמת את הדברים במהלך השיחה, וכך לאורך כל התהליך. המלווה מסייע. הוא שואל את השאלות אבל המשפחה עונה. הוא מקנה את הידע והמיומנות והיא נדרשת ליישם".

את הצלע השנייה במשולש תופש הארגון, או בלשונו של לדרברג "הערבות ההדדית". "כעם ישראל וכחברה אזרחית, יש לנו חובה ויכולת לעזור. מבחינתי, הארגון נולד לא מתוך חוסר של השלטון. נכון שהממשלה צריכה לחשוב חשיבה שיקומית, אבל אינה דומה פעילות של מתנדב, שבאה ממקום טהור, לפעילותו של עובד לשכת רווחה שמגיע למשפחה. ויש מקום לשניהם".

את המודל משלימות  הרשויות. 'פעמונים' עוסקת היום גם בשתדלנות פוליטית בתחום החקיקה, שתסייע לחייבים ותכניס את לימודי ההתנהלות הכלכלית לחטיבת הביניים. אם השלטון יפנה את החשיבה והמשאבים מביטחון תזונתי לביטחון תעסוקתי, אומר לדרברג, המצב יהיה הרבה יותר טוב.

ובגדול, כשכל המשולש הזה יתפקד באופן מלא, יתרחבו האפשרויות להזיז את המשפחות ממצב אחד למצב שני. לדרברג מזכיר בהערת אגב שהורתו של המשבר הכלכלי הגלובלי, הוא בחטא חוסר האחריות של לווים ומלווים בארצות הברית.   

אם מדברים על 'להזיז' משפחות, 'פעמונים' בעצמה שינתה את החזון בשנתיים האחרונות והפכה מארגון שעבד באופן פרטני עם משפחות, לעמותה בעלת ראייה רחבה הרבה יותר. השאיפה שלה היום מוגדרת

ב"להביא למציאות חיים שבה משפחות חיות בצורת חיים מאוזנת ואחראית, בדרך ישרה". גם דרכי הפעולה מגוונות היום הרבה יותר: הרצאות, סדנאות, פעולות מניעה והעלאת מודעות וכמובן, סיוע למשפחות.

לדרברג מגדיר היום את ארגונו כ'ישראלי'. "אנחנו עושים היום שיתופי פעולה עם ארגונים שהם לא כוס התה שלי בהמון נושאים. אני תושב בית אל עם זהות כתומה מוחלטת, אבל פעמונים היא לא מקום כתום. זה נכון שיש המון מתנדבים ציוניים-דתיים והתרומות באות לרוב מן המגזר הזה, אבל הצלחנו לפתוח את השורות. יש עבודה צמודה עם עקורי גוש קטיף, ומצד שני, יש בארגון מתנדבים שאוכלים מתנחלים לתיאבון".

 

עמותה עם ציון גבוה

עיניה של רו"ח והמאמנת שגית שטיינר צדו יום אחד מודעה של 'פעמונים' באוניברסיטת תל אביב, בה היא לומדת פילוסופיה לתואר שני. מאז, כבר שנתיים היא מתנדבת בארגון, ומרגישה שהפעילות בו היא סוג של סינתיזה בין שלל עיסוקיה.

הכיפה והזקן של אנשי 'פעמונים' לא רק שלא הרתיעו אותה, אלא להיפך. "אני נשארת שם בגלל האנשים. הם מדהימים. לא היתה לי הזדמנות להכיר ציבור שחלקו דתי וחלקו מתנחל, וכן, זה סוג של גיבוש עם אנשים טובים, שלא בהכרח הייתי פוגשת ביומיום".

שטיינר מתנדבת בסניף תל אביב. היא מלווה משפחות שמרוויחות טוב. "כאלה שאין סיבה מובנית לכך שיהיו בחובות, אבל הם מתנהלים ללא חשבון. הם מוציאים וצורכים כמו שהם חושבים שצריך להיות או כמו שנהוג בסביבתם, בלי התאמה להכנסותיהם".

את מלווה אנשים משכילים. לא כל כך מסובך לעשות חשבון של הוצאות והכנסות. איך הם מגיעים למקום הזה?

"אני חושבת שכל אחד מסתכל מסביב ולא רוצה שיהיה לו פחות מהסביבה. כסף רב הולך על הילדים, שהיום זו תעשייה של ממש. ההורים לא עומדים מול הטיעון 'לכל הילדים יש' והרבה כסף הולך גם על חוגים, צהרונים, מטפלות ועוד. נתקלתי במישהי שחיה טוב והיתה צריכה להתחיל לצמצם הוצאות. היא אמרה לי 'אני חיה בעליבות'. זאת התפישה. אם אני לא יכולה לקנות מה שבא לי, אני חיה בעליבות".

לפי הניתוח של שטיינר, השפע הצטרף לסט הערכים, במודע או שלא במודע, ובשל כך רבים עושים הכל כדי להשיג אותו. הדרך לשם היא קנייה וצריכה.

התיקון, אליבא דשטיינר, מגיע כאשר משפחה מחליטה לעשות את התהליך מול 'פעמונים'. "זה דורש עבודה מצידה: מילוי טפסים, הערכה שלהם את מצבם וההבנה שלאו דווקא יקבלו מהעמותה כסף. מי שצולח את השלב הזה מבין שהוא צריך לעשות עבודה. בהמשך יש את האמת של השטח: לוותר על דברים באמת, וזה לא קל". לדעתה של שטיינר למשפחות הכי קשה להתחיל ולומר 'לא' לדברים "לוותר על האי חשיבה, לתכנן". וכמלווה היא חווה סיפוק גדול כשהיא מצליחה לסייע למשפחה לצאת ממצב של מצוקה, ויותר מכך, לסוג אחר של חשיבה. "משפחה שיצאה מבור גדול אמרה לי, שכדי שבן אדם יהיה בן אדם, הוא צריך לחסוך. והם חוסכים היום כל שקל שהם יכולים. זה מתאים לערכים שלי. כן לתכנון, לא להתפתות אחרי כל מוצרי הצריכה".   

לאחרונה קיבל אירגון 'פעמונים' ציון גבוה מאוד מעמותת 'מידות' המדרגת מדדים של אתיקה, שקיפות והתנהלות של עמותות. האירגון גם נבחר להיות חלק מפרויקט 'עיגול לטובה', בו המשתתפים מעגלים את חשבונותיהם למוטבים מסוימים כלפי מעלה, ואת ההפרש בין חובם האמיתי לסכום ששילמו הולך לעמותות. האירגונים הזכאים להינות מה'עיגול' הזה נבחרים בקפידה לאחר בחינה של מדוקדקת של ועדה ציבורית, הבוחנת את עמידתם בסטנדרטים ניהוליים.

גם במובן הזה חש לדרברג שהוא פרץ את המיגזריות: "אנחנו עובדים בשקיפות ובמקצועיות. לא ב'סמוך'. המשפחה והמלווה שלה יכולים להיכנס לתוכנת מחשב מקצועית ולהסתייע בה, יש נורמות ניהול, כספים, מבנה אירגוני מסודר ונתונים מדויקים. אני גאה בהכרה שמכירים בנו במגזר השלישי. וצריך ללמוד מהעמיתים בענווה".

אביטל בלונדר מתנדבת ב'פעמונים' כבר שלוש שנים. היא מגיעה מאירגון סטודנטים שהחל את צעדיו הראשונים לסיוע למשפחות, פעל בשיתוף פעולה עם פעמונים והיום הוא חלק מן האירגון. פעילות הסטודנטים של 'פעמונים' מתבצעת היום בשלושה מוסדות אקדמיים, ומקיף 120 מתנדבים. שני סניפים נוספים נמצאים בהקמה. לדברי בלונדר, המנהלת את המערך הזה, בניגוד לדימוי של הסטונדט הישראלי המנומנם, הסטודנטים מאוד מעורבים חברתית. הם לא מקבלים מילגה בתמורה לעשייה שלהם ובכל זאת יש לה יותר מתנדבים משהיא יכולה להפעיל.

הפעילות מול המשפחות היא כמובן המוקד, אבל בלונדר מספרת על שני ערכים מוספים חשובים "ההכשרה, במהלכה הסטודנטים חייבים לעבור על עצמם את התהליך שיעברו עם המשפחות, משנה לגמרי את ההתנהלות הכלכלית שלהם. בראייה שלי, כל סטודנט כזה הוא פחות משפחה ל'פעמונים' בעתיד. הפרופיל של המתנדב הסטודנט שונה מאוד מזה של המתנדב הרגיל. אין להם כלכלת משפחה לנהל וחלקם נחשפים בפעם הראשונה למחסור". הערך המוסף השני אותו מונה בלונדר היא סביבת הידע, בתוכה חיים הסטונדטים. "פיתחנו מודלים פסיכולוגיים להתנהלות מול המשפחות, וכעת אנחנו בעיצומו של שיתוף פעולה עם פרופ' לכלכלה, שיחד עם הפרקטיקה שלנו יפתח מודל לטיפול במשפחות". הידע הזה מגיע לועדה שמפתחת את תורת הידע של 'פעמונים'.

בלונדר מספרת על אסטרטגיה חדשה של 'פעמונים' לפיה הוא פונה לאירגונים כמו בית החולים 'סורוקה' ומשתף עימו פעולה. התוצאות הן: משפחות של עובדים שפונות לליווי, עובדים אחרים שמתחילים להתנדב, פעילות הסברתית וגם תרומות. לדרברג מונה שורה של אירגונים נוספים עימם מתקיימים שיתופי פעולה בהם חברת 'חוגלה', 'מפעלי ים המלח', 'ליימן שליסל' 'מלמתים' ועוד.

האירגון שלכם פתוח היום לציבורים אחרים, ובכל זאת אתה רוצה שאנשים יתרמו ל'פעמונים' גם מתוך גאוות יחידה של ציונות דתית.

"נכון. כי האירגון צמח בציונות הדתית, ומירב התרומות והמתנדבים מגיעים ממנה, וזה מה שמאפשר לאירגון לעשות את כל הדברים שמנינו כאן. אני חושב שכשציונות הדתית שמדברת על הובלה- יש לה מה להתגאות בעשייה החברתית שלה, כי בהרבה אירגונים שלה היא פורצת דרך.

עם זאת, צריך לשלב עם הדאווה ענווה, כדי לפתוח את השורות ולשתף פעולה. המסר הוא אמנם דתי ולא מפחדים ממנו, אבל יש כאלה שמגיעים לאותה עשייה ממקומות אחרים, וזאת החכמה.

 

ofralax@gmail.com