בשבע 342: להקת הנח"ל (החרדי)

יהודה גרובייס רקח סיפור מוסיקלי עם חומרים אמיתיים, בימוי מקצועי ומשחק מעמיק. התוצאה המוצלחת, הסדרה 'הלהקה', כוללת אפילו הבלחה של כותב שורות אלו

אמציה האיתן , כ' באייר תשס"ט

 

אינפ': הלהקה – יהודה גרובייס

ל"ג בעומר כבר עלה בעשן, ואפשר לכתוב ללא נקיפות מצפון על מוסיקה או על סרט. מכיוון שהתלבטתי קשות בין מוסיקה לסרט, החלטתי לשלב בין השניים, והפעם מתארח במדור סרט שעיקר עיסוקו הוא מוסיקה.

אינני יכול לפתוח מבלי להלום במשפט המחץ המופיע על גבי אריזת הסרט: "סדרת הדרמה הגדולה ביותר של כל הזמנים". הריני מכריז באחריות כי לא מדובר בסדרת הדרמה הגדולה של כל הזמנים. זה עדיין לא אומר שמדובר בסדרה בלתי מוצלחת או לא מעניינת. להיפך – 'הלהקה' היא סדרה דרמטית, מרתקת ועשויה היטב.

מדובר בחלום ישן של יהודה גרובייס, הקולנוען החרדי הבלתי נלאה. המוסיקה טבועה בדמו עוד מילדות, ותמיד רצה לשלב את שתי האהבות הגדולות שלו – סרטים ומוסיקה.

בזמן האחרון אנחנו עדים לז'אנרים חדשים שיוצאים לאור בקצב גבוה. אם תעיינו בגיליון הקודם במדור של אבי סגל (לא כתבתי "ידידי" כי זה כבר הפך לקלישאה נבובה, שמשמעותה היא – נפגשנו פעם בחתונה של חבר משותף), תוכלו לקרוא על הז'אנר המורכב של שילוב דרמה עם דוקומנטרי, וכל זה בסרט מצויר. כאן מדובר בסרט שאינו מצויר, וודאי שאינו דוקומנטרי, אבל יש בו לא מעט מרכיבים הלקוחים מהמציאות האמיתית, שנותנים לו נופך תיעודי. כך למשל שמות השחקנים: יהודה גרובייס, שאול חיון ו'הרפו' מופיעים בשמותיהם האמיתיים, וגם בתפקיד התואם את מהלך חייהם.

'הרפו', הלא הוא דוד אברמזון, זמר ויוצר מוסיקלי ותיק ומוערך, מנסה להקים מחדש (בעלילת הסרט) את להקת 'הנשמות', הרכב שהיה מצליח מאוד, ועקב טרגדיה (שעדיין איננו מגלים מה היא) התפרק לפני שנים רבות. הוא פונה לגרובייס שיהיה המפיק של הלהקה, וזה מתנה את הסכמתו בכך ששאול חיון, דמות מוכרת בעולם הבידור, ישתתף גם הוא בהרכב.

מכאן ואילך העניינים מתחילים להסתבך. מצבו הכלכלי של הרפו, שמחזיק במכולת שכונתית קטנה, הולך ומידרדר. מצבו הרפואי של אריק, אחד ממשתתפי ההרכב, הופך לקריטי, ומתברר ששאול קשור בהסכם למפיק אחר שמאיים בתביעת ענק, אם ימשיך את הקשר עם 'הנשמות'.

תוך כדי סיפור העלילה, אנחנו זוכים לשמוע את השירים המקוריים של הרפו, רווח נקי בפני עצמו. יש אפילו סצינה שבה כותב שורות אלה משחק את תפקיד עצמו, למשך כמה שניות של תהילת עולם (כדי למנוע לזות שפתיים, ארמוז שיש סיכוי שאקבל את 'אות המתנדב' בטקס הבא בבית הנשיא). ומכיוון שבשלב זה יצאו  שני פרקים מתוך חמישה מתוכננים, אפילו אני לא יודע את סופו של הסיפור.

לטעמי, הדבר היפה ביותר בסדרה הזו הוא הבנייה של הדמויות. גרובייס מצליח לפתח דמויות מורכבות מאוד, שהצופה יכול להכיר אותם לפני ולפנים. משחק מצוין של כל אחד מהשחקנים הראשיים, יחד עם בימוי מדוקדק של תגובות, הבעות פנים, ומשפטים קטנים מלאי עומק, מכניסים את הצופה אל תוך הסיפור, מרגשים, ומשאירים אותנו במתח לקראת צאתם של הפרקים הבאים בסדרה.

seret@etrog.tv