בשבע 342: המצודה של מלך יהודה

אסתי רמתי , כ' באייר תשס"ט

 

עמדנו בנמל והבטנו בספינות הדיג. "ובכן", פנה אלי מר ישראלי, "התשובה, כמובן היא יפו! ברור שאנחנו ביפו, לא? אבל אנחנו לא יכולים להישאר כאן – דרך ארוכה לפנינו".

"דרך ארוכה לאן?!" שאלתי בתסכול. "אני גם לא מבין בשביל מה הבאת אותנו ליפו, למרות שזה נורא מעניין וכל זה..."

מר ישראלי התכופף אלינו והסתכל סביב לראות אם מישהו מקשיב. "האמת היא שאנחנו במשימה סודית ביותר", הוא לחש, "שבשלב הנוכחי, אני לא יכול לומר לכם מה היא. פשוט תצטרכו לסמוך עלי. אתם העוזרים שלי. הראש שלי כבר לא מה שהיה, ואם לא תצליחו לפענח לאן אנחנו צריכים להגיע, אני לא יודע מה אני אעשה".

"זאת אומרת שגם אתה לא יודע לאן אנחנו הולכים?" שאלה אביטל בהפתעה.

מר ישראלי הנהן.

"אז מה נעשה עכשיו?" שאלתי, "אם אתה לא יודע, ואני לא יודע, וגם לאביטל אין מושג-"

"אולי הוא יודע", אמר מר ישראלי, והצביע לעבר דייג שישב בלב ים בסירתו ונפנף בידו לעברנו בהתלהבות. מר ישראלי נפנף חזרה, ובתגובה, הדייג התקרב אלינו במהירות.

"זה בשבילכם", הוא אמר, וזרק אלינו בקבוק שהרים מתחתית הסירה.  תפסתי את הבקבוק ברגע האחרון, ולפני שהספקתי לשאול את הדייג מיהו ומה זה אמור להביע, הוא הסתובב והתרחק חזרה לתוך הים.

"נו, בוא נפתח ונראה מה יש בפנים!" התרגשה אביטל. "אפשר?" שאלתי את מר ישראלי, והוא הנהן. "בוודאי, זה בשבילנו! זה כנראה הרמז לאן אנחנו צריכים להגיע".

פתחתי את הבקבוק, הפכתי אותו, ובינגו! על הרצפה נחתה פיסת נייר מגולגלת. כשפתחנו אותה גילינו את המסר הבא:

"על יד עיר המורכבת משני איברים, ניצבת על תל מצודה

מלכתחילה בנה אותה שם  מלך יהודה

מלך שהיה אדומי, את ירושלים הגדיל והרחיב

את המצודה שבנה, קרא על שם אביו

.אך שנים רבות  לפניו, פלישתים לחמו על התל

תוכלו לקרוא על כך בפרק ד' של ספר שמואל

כעת במקום יש פארק, שופע נוף וטבע

וגם מקורות של נחל, שבשמו רמוז שם של צבע...

סעו  למצדה, וחפשו במגדל הימני מהארבעה

ושם, אם יתמזל מזלכם, תגלו את הרמז הבא..."

"לא הבנתי כלום", אמרתי, ומשכתי בכתפיי. "מה זה 'עיר המורכבת משני איברים', למשל? איך עיר יכולה להיות מורכבת מאיברים?!"

"נראה לי שזה לא העיר עצמה, אלא השם שלה", אמרה אביטל בטון מהורהר. "אולי 'יד' משהו, או 'עין' משהו..."

"הגיוני מאוד", אמר מר ישראלי בכובד ראש. "בואו נחשוב לרגע על יישובים שבשמם יש שמות של איברים".

"ומי זה המלך הזה?" המשכתי להקשות. "אתם יודעים כמה מלכים היו ביהודה?"

"נו, באמת, שכחתי שכתוב שהוא היה אדומי?" אמרה אביטל, "זה צריך לצמצם את האפשרויות. ולמען האמת, אני חושבת שאני יודעת מי זה! אבל אני לא יודעת איך קוראים לאבא שלו..."

"נו, אז אם את יודעת, בואי נלך הביתה, ונברר במחשב!" הצעתי, "ואגב, אני חושב שאני יודע באיזה נחל מדובר..."

"לבדוק במחשב זה רעיון לא רע, אבל אין צורך ללכת הביתה בשביל זה", אמר מר ישראלי, ושלף מתיק הצד שלו מחשב נייד. "קדימה, גלעד. בזה אני באמת לא מבין כלום."

כמה חיפושים קלים (שנעשו על ידי, כמובן. מר ישראלי אפילו לא ידע מאיזה צד להחזיק את העכבר) ודפדוף קצר בספר שמואל א' (מתוך תנ"ך שהיה לו בכיס) גילו לנו את כל מה שרצינו. "הי, אני מכיר את המקום הזה!" אמרתי "זה לא רחוק מהבית שלנו. ופעם עשינו שם פיקניק".

"מצוין", שמח מר ישראלי, "תוכל להראות לי את הדרך. קדימה, לג'יפ!"