בשבע 343: ועכשיו לחידוש הבנייה

ממשלת נתניהו חייבת לבטל את הגזרות נגד הבנייה ביישובי יו"ש. איך יוכל עופר נמרודי להציל את 'מעריב'



עימנואל שילה , כ"ז באייר תשס"ט

 

על פי הפרסומים עד כה, נראה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו יצא בשלום מן המפגש עם אובאמה. ערב יום ירושלים, למרות מכבש הלחצים, הוא סירב לדקלם את המנטרה ההזויה והבלתי צודקת "שתי מדינות לשני עמים", המובילה למחיקת הישגי מלחמת ששת הימים. גם אם לא הכול היה מושלם, ובהנחה שלא קיימות התחייבויות חשאיות בעייתיות יותר - נראה כי נתניהו יכול לקבל ציון עובר פלוס.

המבחן הבא של ממשלת נתניהו יהיה ביטול גזירות הספר הלבן הגזעניות והמפלות נגד הבנייה היהודית ביישובי יו"ש. כפי שאמרו בצדק לאחרונה נציגי מועצת יש"ע, ביישובי יו"ש מתקיים גירוש שקט של זוגות צעירים, שמצוקת הדיור והקפאת הבנייה מונעים מהם אפשרות להתגורר במקומות שבהם נולדו וגדלו. העוול הקיצוני הזה לא יכול להימשך תחת ממשלת ימין-דתיים. גם ש"ס ויהדות התורה חייבות להתעורר ולעשות, לנוכח הקפאת הפיתוח בביתר עילית ובעוד יישובים חרדיים.

אהוד ברק הוא אמנם שר הביטחון, אך מפלגתו היא רק חלק זעיר מן הקואליציה. לאחר הניצחון הברור של הימין בבחירות, לא ייתכן שמשרד הביטחון ימשיך להתנהל לפי מדיניות השמאל.

 

 ימינה פנה

שנה וחצי בלבד חלפה מאז הופקד ניהולו המקצועי של העיתון 'מעריב' בידי דורון גלעזר ורותי יובל. צמד העורכים, בעלי רקורד עיתונאי עשיר ובכיר, נאבקו נואשות למען קידומו המקצועי של 'מעריב' - עיתון שבעבר היה הנפוץ במדינה, אך לאחרונה מידרדר היקף החשיפה שלו בקרב קהל הקוראים משנה לשנה וקופתו צוברת הפסדים כבדים.

אומרים שתחת ניהולו המקצועי של צמד העורכים המתפטר השתפרה איכות עבודתם של כתבי העיתון ועורכיו. השניים האמינו כי הצלחתו הכלכלית של העיתון תושג באמצעות שיפור רמתו המקצועית. את הניסיון לבלום את ההידרדרות הם נאלצו לעשות תוך כדי קיצוצים תקציביים עמוקים וכואבים, שלא הקלו על המאמץ להעלות את העיתון על דרך המלך. בשורה התחתונה, לאחר כשנה וחצי, מול דרישה לקיצוצים נוספים בתקציב, הם הרימו ידיים. למרות מילות הפרידה המנומסות, נראה כי גם בהנהלת העיתון לא התאמצו יותר מדי להשאיר אותם.

המשבר העמוק אליו נקלע 'מעריב' הוא גם הזדמנות לתפנית היסטורית שעשויה להשיב לעיתון משהו ממעמדו בימים עברו. גלעזר ויובל היו אולי מנהלים טובים מבחינה מקצועית, אבל את השינוי האמיתי, שהוא אולי הסיכוי היחיד להצלת העיתון, הם לא היו מסוגלים לבצע. תפישת עולמם השמאלנית, כמו גם הבועה הברנז'אית המקיפה אותם, מסמאות את עיניהם מלהבחין בתרופה היעילה עבור עיתונם החולה.

בעבר ניסו לאושש את 'מעריב' על ידי הפיכתו לחיקוי של 'ידיעות אחרונות'. הניסיון הזה נכשל. אם 'מעריב' רוצה לחזור אל דרך הצמיחה והשגשוג, עליו לעשות את ההיפך: לנצל את הוואקום האידיאולוגי הפעור במפת התקשורת הישראלית ולהפוך לאלטרנטיבה אמיתית מול 'ידיעות אחרונות'. במקום צמד עורכים בעלי דעות מקצה השמאל, על בעלי 'מעריב' לתור אחר עורכים שיכולים לתת לעיתון קו לאומי פטריוטי חד משמעי. קו ימני.

אגב, עד לא מזמן, בטרם הוקם העיתון 'ישראל היום', אפשר היה להסתפק בקו מרכזי. גם זו היתה אלטרנטיבה של ממש מול השמאלנות הבוטה של 'ידיעות' ו'הארץ'. היום, לאחר שנתוני החשיפה של 'ישראל היום' בעל הקו המרכזי כבר עקפו משמעותית את אלה של 'מעריב', רק תפנית חדה ימינה תהפוך את 'מעריב' למוצר ייחודי ואטרקטיבי.

בניגוד לרוב המוחלט של עיתונאי ישראל בכלל ומעריב בפרט, לפחות מחצית מקוראי העיתונים העבריים בישראל הם מצביעי ליכוד וימינה. הם קוראים את העיתונות הישראלית, שבכיריה הם אנשי שמאל חילוני מובהקים, לא משום שהם אוהבים את הקו האידיאולוגי של ידיעות, מעריב והארץ, אלא משום שאין להם אלטרנטיבה. כאשר תקשורתני ישראל מכנים בבוז את החינמון המצליח 'ישראל היום' בשם 'ביביתון' בגלל תמיכתו בבנימין נתניהו, הם שוכחים שנתניהו הוא ראש הממשלה המועדף על מרבית צרכניהם.

בעימות שבין צה"ל לפלשתינים, רוב קוראי העיתונים בישראל מזדהים עם חיילי חטיבת כפיר, לא עם נשות מחסום ווטש. בניגוד לחלק הארי של בכירי התקשורת, רוב הציבור בישראל לא מוכן למסור את הגולן, מתנגד לחלוקת ירושלים, ולא מוכן לראות שוב גירוש יהודים ועקירת יישובים.

רוב קוראי העברית מכבדים את המסורת והדת היהודית, בניגוד לקו החילוני הקיצוני המקובל בתקשורת, לפיו החגים היהודיים הם בגדר מטרד ואיום על הגיזרה. רוב הקוראים מבינים את מעלותיו של התא המשפחתי המסורתי עם אבא, אמא וילדים. אך התקשורת, גם כשהיא מתפנה לרגע מעיסוקה האובססיבי בעולמם של בעלי נטיות הפוכות וחריגות, מעדיפה להלעיט אותם בסיפורים על ידוענים עשירים ונוצצים שמחליפים את בני זוגם ללא הרף.

אם עופר נמרודי וחבריו הם חפצי חיים, עליהם לנצל את הוואקום הזה. אלטרנטיבה אמיתית ל'ידיעות' לא תקום מעיתון שעורכיו הם בעלי אותו קו כמו 'ידיעות' ואף היו מבכיריו רק כמה שנים קודם לכן. יהונתן גפן הוא לא אלטרנטיבה ליאיר לפיד, ובן כספית הוא כמו נחום ברנע רק עם כתיבה פחות שנונה ומקורות קצת פחות טובים. עם עורך ראשי ימני, עם כתבים ימניים בתחום המדיני, הפוליטי והצבאי, עם כותבי טורים ימניים ובעלי גישה אוהדת ליהדות - קוראי העיתונים בישראל יגלו את 'מעריב' מחדש. הם יופתעו לראות שעיתונות יכולה להיות גם כזו שמתחברת לרחשי ליבם. זה יקנה אותם, והם יקנו את העיתון.

הקיפאון שבו שרוי 'מקור ראשון' הימני בשנים האחרונות אינו סותר את התזה הזאת. למרות היומרות והכוונות הטובות, 'מקור ראשון' מעולם לא הצליח לשווק את עצמו כאלטרנטיבה אמיתית ומלאה מחוץ לתחומי המגזר הדתי-לאומי. די לציין את עלותו הגבוהה של העיתון, למעלה מ-20 שקלים לגיליון יום שישי מול כמחצית מזה שגובים 'ידיעות' ו'מעריב', כדי להבין כי 'מקור ראשון' פונה בעיקר אל מי שאין לו אלטרנטיבה - הציבור הדתי-לאומי.

האם עופר נמרודי בנוי נפשית לחולל את השינוי הזה? האם דעותיו, העדפותיו, שותפיו ב'מעריב' וקשריו החברתיים והכלכליים מאפשרים לו בכלל לשקול אפשרות שעיתון בבעלותו יהיה בעל קו ימני מובהק? לא בטוח בכלל. אבל אם הוא לא מסוגל לכך, מוטב לו שימכור את העיתון כמה שיותר מהר, כי לשפר את מצבו הוא כנראה לא יצליח.