בשבע 343: יש אלטרנטיבה?

כדי להשפיע באמת על התהליכים המדיניים לא די בהפגנות ובגישה שמתנגדת לכל יוזמה. נאמני א"י צריכים לגבש תשובה לשאלה הנצחית: אז מה האלטרנטיבה?



אודי לבל , כ"ז באייר תשס"ט

ממשל אובמה מבקש מישראל לקדם את תהליך אנאפוליס. הוא אף כורך את הקפאת הבנייה ביו"ש ביכולתו להשפיע על הנשיא האיראני להפסיק את פרויקט הגרעין. שכן מן הידועות הוא שלאחר תהליך התנתקות החליטו האיראנים חד צדדית על מזעור יזום של מספר הפצצות והצנטריפוגות עליהם הם עמלים. ודעת הקהל הישראלית, כידוע, עייפה וכמהה לשלום ותמיד ימצא ראש ממשלה חזית בשמאל שתספק לו קולות לתחזוקה ממשלית בעת שיפנה למדיניות ויתורים. והנה, כבר נשמעים הקולות לארגן הפגנות ומחאות ולהזכיר לנתניהו את הבטחותיו ועמדותיו, ולמה לא לחשק אותו בתוך הליכוד, ומחוץ לליכוד, ולעמול על עצרות עם ושלטי חוצות ומה לא. התרחיש הקבוע. תרחיש שכבר הפיל כאן ממשלות ימין והמליך כאן קואליציות שמאל והותיר את ציבור המתנחלים בדעת הקהל הישראלית כסרבן שלום. כמי שייעודו (הזמני) לתחזק את קו ההגנה של אזור השרון מטילים פלשתינים עד אותו רגע של תקווה בה יודיעו לו על סיום תפקידו. כי הכושי עשה את שלו, והכושי בוודאי לא יכול לקחת חלק בשיח החברתי-מדיני, שכן עמדותיו ידועות מראש ודעותיו כבר כתובות מראש. הוא יודע רק לומר "מה לא". ודעת הקהל הישראלית, מה לעשות, אוהבת גם לשמוע "מה כן". ועל כן, ראוי לשקול לרגע, ובאופן תקדימי לומר 'לא' לתרחיש הקבוע ולהתחיל לנסח "מה כן". ולצאת – עד כמה שהדבר נשמע לא צפוי ואף זר במחוזותינו – בעיצובה של יוזמה מדינית. עכשיו!

 

דרושה: יוזמה תוצרת יש"ע

כן, יוזמה מדינית. בואו נודה, דעת הקהל הישראלית לא תהיה בעתיד בשלה יותר מהיום להבנת הסכנה שבפתרון שתי המדינות. ככל שיחלוף הזמן האכזבה מקבלת הקסאמים שלאחר ההתנתקות תלך ותפוג. ויהיה כאן מי שיחזור להרהר בנכונות הפיוס של הצד השני. וככל שיעברו הימים יהיו מי שיושפעו מתיזות השמאל שהחמאס אינו מבטא את רוחה של הלאומיות הפלשתינית, וכי הסכסוך הנו טריטוריאלי ובר פתרון. ובמהרה ישובו עצומות הסרבנים של המג"דים, והמח"טים והטייסים, ויוזמות ז'נבה למיניהן של המועצה לשלום וביטחון, של תנועת שובי, או קומי, או ארבע אמהות או מחסום ווטש. ואז יהיה כאן ראש ממשלה שיחשוב שעליו לקחת את היוזמה בידיים, ולא להיגרר אחר הסכם ביילין אבן-מאזן, או עמי איילון – סרי נוסייבה, וכי על ממשלתו ליזום סדר יום פשרני משל עצמו כדי לא להיתפש רק נגרר ומגיב.

ועל כן, לא ייתכן שבכל הקשור לנימי הנפש של הנוכחות הישראלית בקדומים, הקשורה, מן הסתם, לביטחון כל ישראלי בכפר סבא, לא תהיה יוזמה שגם אליה יאלץ כל ממשל ישראלי להגיב, בדמות יוזמה מדינית מתוצרת יש"ע. הרי בואו נודה על האמת. הפלשתינים לא הולכים להתאדות מכאן, והפנטזיה של רובנו לא  בהכרח כוללת מחסומים. וגם אם פנטזיות אינן ריאליות ואין באופק הגיון פלשתיני שיוביל להתקיימותן – למה רק למי שמתעטף במותג "מחנה השלום" מותר להיות אמון על הנפקת "האופק המדיני?". ואיזו חדשנות ציבורית תהא בהתכנסות ארוכת ימים, שבועות או חודשים, של אישי ציבור, ראשי התיישבות, רבנים ומחנכים, מזרחנים וביטחוניסטים, עם מפות טופוגרפיות, נתונים דמוגרפים ומאגרי נתונים – על מנת לחשוב על מודל אידילי שאליו יש לשאוף? ולהפיצו בציבור, וליזום סביבו התדיינות, ולתת לציבור הישראלי תחושה (כנה) שגם בנו קיימת השאיפה, המחשבה ואף ההמלצה על סיום הסטאטוס קוו המייגע. שגם מכאן קיימת התשוקה להתפרץ אל הוואקום ולהציע מפלט אפשרי מן המציאות שהישראלים, אט אט, ככל ירחיק הזמן, ישובו לסמנה כבלתי אפשרית, ויתחילו מחדש לתבוע את "לקיחת הגורל בידיים".

 

לא להיות צודקים בדיעבד

תדמית תושבי יש"ע בציבור הישראלי הנה כזו הממתגת אותם עם פעילות של שלילה. שלילת תהליך כזה או התנגדות לתהליך אחר. שלילה מוצדקת, אך כזו, מה לעשות, שצדקתה על פי רוב נלמדת רק בדיעבד. מבחינת התל אביבי הממוצע תושב יש"ע הוא "תושב נגד". נגד האוטונומיה, נגד תהליך לונדון, נגד אוסלו, נגד ההתנתקות. וגם אם קיים צדק (וקיים) ב-'נגד' הזה, הרי שמעולם לא זוהה תושב יש"ע כ-"תושב בעד". אז נכון, קיימת הבנה כי ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון ראויה - דתית, מוסרית וביטחונית. אך כדי שהציבור הרחב יזלוג לתפישות אלה, אין לשבת על זרי הדפנה. האכזבה מהפלשתינים הייתה גם לפני תכנית ההתנתקות וזו דווקא הצמיחה שורשים על רקע אותו תסכול, ושווקה לישראלים כמושיעה אותם ממנו.

זו העת לכנס צוותים, להתחיל דיונים, ולהתחיל בדרך שסופה תאפשר לכל מתנחל להציג לציבור הישראלי כיוון. כי בסופו של דבר, הציבור ינהה אחרי מי שהמסך שיונפק על ידו יכיל גם אופטימיות ואמירות חיוביות. למי שממהר לטעון כי אני כותב כאן על רטוריקה או פסיכולוגיה, אז שייזכר בנסיגות הישראליות האחרונות. מי שתמך בהן לא בחן אותן טופוגראפית או אסטרטגית. הוא בחן אותן רטורית ופסיכולוגית, ולו רק לרגע, הן נתנו לו מענה. 

ציבור המתנחלים חייב להפוך לשחקן חיובי במגרש ההצעות המדיניות הרבות שישוגרו בקרוב לליבו של הציבור הישראלי וללשכתו של ראש הממשלה. ממשלים רצו כאן לנסיגות כי ראו את דעת הקהל נוהה אחרי יוזמות אזרחיות ורצו להקדים אותן. ערב ההתנתקות הוצפו תיבות הדואר בגוש דן בחוברת עקרונות מסמך ז'נבה. אין סיבה שבשנה הקרובה לא יחולקו שם יוזמה אחרת, שפויה וציונית, שהדיה יגיעו גם הן לקמפוסים האוניברסיטאיים, לדוכני ההחתמה ברחובות וללשכת רה"מ בירושלים.