חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

ארץ המתנחלות - תרבות ופנאי (ספר)

דוברת מועצת יש"ע לשעבר כתבה רומן קולח שמציג יישוב ביש"ע מנקודת מבט נשית בלתי שגרתית
21/05/09, 10:07
עפרה לקס

 

אינפ': תריס, אמילי עמרוסי, זמורה ביתן, כריכה רכה, 333 ע'.

מי שייקח לידו את 'תריס' יתקשה בהתחלה לנתק בין אמילי עמרוסי המוכרת מכלי התקשורת, לנעמה - מספרת הסיפור. אמילי היא כתבת ונעמה צלמת, ושתיהן עובדות עם התקשורת, נעות על הציר שבין ה'מתנחלים' ו'איך נראים המתנחלים'. שתיהן מתגוררות ביש"ע, נשים צעירות, מחשיבות את הניראות, חובבות אקסטרים ועוד.

מצד אחד, החיבור בין המספרת לדמות אינו טוב: העין הלא מפרגנת בה רואה נעמה את חברותיה ליישוב, היראה והרצון למצוא חן בעיני תושבי מדינת תל אביב מעוררים תרעומת על אמילי. מצד שני, טוב שאמילי היא האוחזת בעט, אחרת הייתי נוטשת את הספר לבלי שוב כבר בהתחלה, מתוך מחשבה ש'הנה עוד אחת שחושבת שהיא מכירה את ההתיישבות, אבל מבליטה בעיקר את הפגמים'.

ואולם, ככל שמתקדם הספר, (וצריך אורך נשימה של 100 עמודים לפחות) הולכת ונחשפת הסיבה בשלה נעמה כה ביקורתית. הנשים, מסתבר, לוקות בתסמונת מסוימת שגורמת להן להיות מסמורטטות ומוזנחות במיוחד. על גבי המסלול הזה וכמעט בנפרד ממנו, נעמה עוברת תהליך של התבגרות, כמעט התפכחות. כצלמת עיתונות שמתעדת פיגועים קרובים לבית מצד אחד ומתרועעת עם עיתונאים תל אביביים מצד שני, היא לא מוצאת את מקומה. במהלך הספר, בתהליך פוגע וכואב, משלימה נעמה עם זהות ה'מתנחלת' שלה, לטוב ולרע. בסוף המסע היא מפסיקה לראות את חיי היישוב שלה מבעד למשקפי החילוני התל אביבי ה'שווה'.

מעגל נוסף שנפתח בספר הוא יחסי המתיישבים עם שכניהם הערבים. עמרוסי לא מותירה את הסוגיה הזאת פלקטית, אלא מציעה חיבורים שאולי כבר נוסו (אישה עם אישה לקידום מטרה מסוימת) אך מתייחסת לנושא בכובד ראש ולב, ולא בלי קושי רגשי ואמוני. בצד, בסוגריים, לא נפקד מהספר גם מקומה של הבינה הנשית מול השכל הגברי.

ועכשיו ל-100 העמודים הראשונים שעבורם נצרתם את נשימתכם. המאייה הראשונה בספר היא מסמך כמעט דוקומנטרי על חיי ישוב. מי שחי בתוך אחד כזה, עשוי למצוא את התיאורים מעט צפויים. מי שלא גר ולא מכיר, זו ההזדמנות שלו להיחשף לעולם אחר. אולי אפילו אקזוטי. מי אמר שסע חברתי ולא קיבל?

השפה של עמרוסי עשירה וקולחת, והיא משתמשת בדימויים ובאלגוריות מעניינים. אך ב'תריס' נוכחים גם תיאורי גוף שהיה אפשר בלעדיהם.

עמרוסי לא מתאפקת והיא זורעת בספר שעשועים לקוראים כמו השאלה הרטורית "מה אני, דוברת של מועצת יש"ע?". חמוד.

בשורה התחתונה: הספר גדוש במידה הנכונה. הוא נכתב מזווית לא מוכרת: מתנחלים כותבים רומן על עולמם בצורה מורכבת, ואולי חשוב מכך, הספר משאיר אותך לחשוב על הרצון המתמיד של מיעוטים למצוא חן בעיני הכלל, על מערכות היחסים בתוך העם, על החיים עם הערבים השכנים ביו"ש וגם על חייהן של נשים דתיות לאומיות צעירות.

 

Ofralax@gmail.com