בשבע 343: 'על דעת עצמי'

אבי סגל , כ"ז באייר תשס"ט

 

נפילתה ופריחתה

הבעיות הכלכליות בעיתונות המודפסת, כמו גם התהיות על עתידה, החלו עוד בטרם פרץ המשבר הכלכלי הגלובאלי. ניהול לא נכון של חלק מהעיתונים, לצד עליית החינמונים וריבוי אתרי האקטואליה באינטרנט, הובילו את העיתונים הגדולים לתקופה של קיצוצים, פיטורים וסתם יחסי אנוש מזעזעים. מובן שעידן החירום הכלכלי מחזק את מגמת ההידרדרות, כפי שמעידה התפטרותם הרועמת של עורכי מעריב, דורון גלעזר ורותי יובל, בשל מחלוקות על תקציב.

ובכל זאת, מי שקורא את הכותרות הפוליטיות של הימים האחרונים, בוודאי משוכנע כי העיתונות בשיא פריחתה. שכן כבר מזמן לא נהנו העיתונות הכתובה והמשודרת מרצף כזה של סקופים מדהימים, חדשות חמות ופרשנויות מפתיעות. ניקח, למשל, את הפרשנות שלפיה ראש הממשלה נתניהו הוא "אדם לחיץ". איזו מקוריות, איזו רעננות. מי בכלל חשב על זווית הראיה הזאת? או הידיעות על שרה נתניהו, שמעזה לפטר אנשים ולטוס עם בעלה לאמריקה באותו גיליון ממש. מה יש לדבר, מעולם לא קראנו כותרות שכאלו על אשת ראש ממשלה בישראל שקוראים לה נתניהו.

ולא זו בלבד: הידעתם כי שר האוצר שטייניץ הפך ל"בדיחה"? כך היה כתוב בעיתון, וזהו סקופ בלתי רגיל, משום שהעיתונאים מעולם לא התייחסו לשר האוצר כבדיחה. ליובל שטייניץ כן, אבל לא לשר האוצר. ועוד: לפי אחד הפרשנים הבכירים, בממשלת ישראל יש "אווירה של סוף קדנציה". זאת ידיעה עיתונאית מרעישה, שכן אך לפני שלושה חודשים דיווחו העיתונים על אווירה של תחילת קדנציה. הם אמנם התכוונו לקדנציה של ממשלת ציפי לבני, אבל גם זה משהו.

כפי שניתן לראות, העיתונים נמצאים היום בתקופה של הישגים עיתונאיים מרשימים ודיווחים אמינים, העומדים ביחס הפוך להישגים הכלכליים. את הדוגמה הטובה ביותר סיפק שוב מעריב, יומיים אחרי הודעת ההתפטרות של העורכים גלעזר ויובל, כשיצא בכותרת הראשית "אובדן שליטה". אם רק היה העיתון עוסק בעצמו ולא בממשלת נתניהו, הכותרת הזאת היתה יותר ממדויקת.

ביג מאמא

בריטניה סוערת, עד כמה שבריטים יכולים לסעור, מהידיעה על אשת עסקים גרושה בת 66 העומדת בקרוב ללדת את ילדה הראשון ולהפוך לאמא המבוגרת בממלכה. לא מעט ביקורת ציבורית מוטחת באם שבדרך: שהיא אגואיסטית, שהילד יגדל עם סבתא ולא עם אמא, שהוא יהפוך ליתום בגיל צעיר. או אם להשתמש במונחים קצת יותר ציוריים: עדיין  לא ברור מי יחליף חיתולים למי.

השאלה המוסרית היא אכן כבדת משקל. אלא שכמו בוויכוחים רבים, מיצי המרה של המבקרים מופעלים על ידי אינסטינקט הנורמטיביות. הריון של אשה בת 66 מהווה חריגה חמורה מהנורמה המקובלת, ולכן הוא ימשוך אש יותר מהריונות של נשים מוכות, נשים עניות או נשים במשפחות עם בעיות נפשיות חמורות. בתקשורת ובציבור יש מעט מאוד פקפוק בזכותן של כל אלו ללדת, ומספר הדיונים הציבוריים בנושא שולי עד אפסי. וזאת, למרות שגם הילדים של אלו אינם צפויים לחיים ארוכים של אושר צרוף.

ספק אם האגואיזם של אליזבת אדניי הבריטית עולה על האגואיזם של רוב היולדות והמולידים בעולם. גם אם ההחלטה שלה ללדת היא מוטעית, לפחות ייאמר לזכותה כי היא בוודאי לא מביאה ילדים לעולם כתוצאה מלחץ חברתי, כפי שעושים זאת לא מעט הורים צעירים. עם מעט עזרה מלמעלה, ייתכן שהילד יצליח להתבגר עם אמא אוהבת ובריאה, ואם לא – לפחות הוא יהיה עשיר מספיק כדי לממן לעצמו את הפסיכולוג. בכל מקרה, הטיעונים בעד ונגד חייבים להיות ענייניים, ולא לנבוע רק מהקושי הטבעי שלנו לקבל את השונה והחריג.  

 

שלום בלי הרמוניה

"זה רעיון מצוין לשלוח פלשתינאית יחד עם ישראלית", התלהבה פנינה רוזנבלום מנציגותינו לתחרות האירוויזיון, אחינועם ניני ומירה עוואד. איש מן היושבים הרבים באולפן רדיו 88FM, שבו נאמרו הדברים בזמן שידור האירוויזיון, לא קלט את הטעות של הח"כית לשעבר. מה שמוכיח כי המסר הפוליטי של ניני ועוואד עבר בגדול: ישראלית ופלשתינית אכן יכולות לחיות יחד בשלום, במיוחד כאשר שתיהן ישראליות.

אבל רגע, לפני שלב הסיכומים המקומי, אני מבקש לפתוח בהכרת הטוב: תודה למארגני האירוויזיון על שינוי שיטת ההצבעה בתחרות הנוכחית. לראשונה מזה עשור, שאת רובו העברתי בהשתאות על השירים האיומים שזכו בתחרות, הצלחתי לנחש לא רק את הזוכה - ג'ק צימרמן הנורבגי עם הכינור שלו – אלא גם את הסגנית מאיסלנד. בנוסף, אני מבקש להודות גם ליוון על שלא העניקה 12 נקודות לקפריסין בתחרות הגמר. אמנם קפריסין לא הגיעה לגמר, אבל תודה בכל זאת.

ובחזרה אלינו, כלומר אליהן. הדבר הטוב היחיד שאפשר לומר על הביצוע הישראלי במוצ"ש הוא שחצי הגמר היה הרבה יותר גרוע. אם לא היה די לנו בחיבור הדו-לאומי הדביק או בבנאליות של המסר, הוסיפו שתי הזמרות מגוון של תנועות שנלקחו ממתכוני הכנת השמאלץ של מיטב ספרי הבישול. הזוג הישראלי הקפיד לא לדלג על שום מחווה תיכוניסטית: עין מול עין, יד מול יד, יד על הכתף, יד ביד. הכול היה שם, ורק הקול לא. עד לרגע זה לא ברור לי כיצד, למרות כל החזרות, הצליחו השתיים לצרום לאוזן כבר במשפט הפתיחה באנגלית, זה שנשמע כה הרמוני ומדויק בקדם.

אני מודה שלא הייתי מקפיד כל כך עם השתיים, שאת שירן דווקא חיבבתי,  אלמלא היו טורחות לעצבן אותי קודם. בעיקר אמורים הדברים לגבי ניני, מרואיינת מתנשאת סדרתית השוכחת כי גם הימין משלם את האגרה שמימנה את הופעתה הבינונית. אבל מתברר שלא רק הימין, אלא גם האירופיים מאסו בהפגנת השלום הטרחנית. גם שם יודעים שאוסלו זה מקום נהדר לאירוח אירוויזיון 2010, אבל פחות מוצלח לאירוח הסכמי שלום.

 

הערה קטנה לסיום

השבוע חזרה לרדיו תוכנית הספורט של אופירה אסייג ואייל ברקוביץ', הפעם בתחנה האזורית רדיו ללא הפסקה. אפשר לומר על התוכנית לא מעט דברים רעים, אבל חייבים להודות כי זו עדיין תוכנית הספורט הטובה בישראל. אסייג וברקוביץ', לזכותם ייאמר, מבינים היטב כי ספורט של ממש אין כאן, ובוודאי לא כדורגל. כל שנותר הוא העניין שמסביב: היצרים, הסכסוכים והבדיחות, ואת אלה הם מספקים במנות גדושות. 

 

יודע את מקומי

"אני נמצא ליד מכונת המשקאות במסדרון, ולידי עומד איש ומתחיל להכניס אליה מטבעות. פתאום הוא אומר משהו, אני כבר לא זוכר מה, ואני נדרך. לוקח לי מספר שניות כדי להבין שהאיש – ככל הנראה טיפוס נורמטיבי לחלוטין – מדבר אל עצמו. סליחה, למה להפחיד אותי? אם אתה רוצה לדבר אל עצמך, תעשה את זה בשקט, ואל תגרום לי לחשוב שאתה פונה אליי, זה מלחיץ!

"מה לעשות, אני טיפוס מופנם. אני מתקשה לדבר עם אנשים זרים, קל וחומר לענות על שאלות בלי להתכונן יומיים מראש. סוג של חוסר ביטחון בסיסי. למרבה הצער, אנשים אחרים מתמודדים עם חוסר הביטחון הזה בדרך הפוכה: הם מדברים לעצמם. כאילו אם מישהו ישמע אותו ממלמל לעצמו, זה יכפר על העובדה שהאיש לא מסוגל להכניס מטבע למכונת קפה.

"אולי פשוט התרגלתי להיות לבד. אני עובד במקצוע שבו אני לא מרבה לדבר, למעט משפטים כמו 'עוד מעט אני שולח את המדור, אל תנג'סו'. התרגלתי לחיים שקטים עם מוזיקת שאנטי ברקע, ושיחות עם אנשים זרים מוציאים אותי משלוות נפשי הקוסמית. אני יודע שזה לא בסדר, ושהאדם לא יכול להישאר שפוי באמת ללא אינטראקציה עם העולם החיצון, אבל כרגע זה המצב.

"עדיין לא אמרת לי את שמך. מה? אתה יורד בתחנה הזאת? אז למה שאלת אותי איפה זה מחלף מסובים? זה רק בעוד שלוש תחנות. אה, שינית את דעתך. טוב, שיהיו לך חיים טובים. כן, שיהיו לו חיים טובים, לסנוב... לא, גברת, דיברתי אל עצמי... את יודעת, זה מזכיר לי משהו שקרה לי היום ליד מכונת המשקאות. יש לך שנייה בשבילי? אז ככה..."