בשבע 344: מיקרוסקופ

ע. גרסיאל, ח. לוז, י. מידד , ד' בסיון תשס"ט

 

אובמאניה/ עדי גרסיאל

'סיטרון', מילה אנגלית שעורכי העיתונים בארה"ב לא מרבים להשתמש בה, וחבל. פירושה הוא אתרוג. ואכן התקשורת האמריקנית ה'ליברלית' (הגרסה שלהם לשמאלנית) מנהלת מזה זמן לא קצר פולחן אישיות לנשיא ברק אובמה. זה התחיל חודשים רבים לפני שנבחר, כשאובמה קיבל פרגון תקשורתי מאסיבי מול יריבו ג'ון מקיין, אך נמשך גם כיום – במקום לבקר את ההתנהלות הנשיאותית, כשצריך, ממשיכים העיתונאים לתלות בו עיני עגל ולהתפעל ממשפחתו, מטעמו בבגדים ובמוסיקה ואפילו מהכלב הנשיאותי. למרות שהוא מיתמר לכמעט 190 ס"מ, אובמה מצולם לרוב מלמטה, מה שמעניק לתמונותיו מימד כמעט משיחי; יריביו מתוארים כקטנוניים (כתבה של סוכנות איי.פי שמצוטטת ב'הארץ': "עידן בוש חלף, אבל צ'יני עדיין פה. במקום ללכת הביתה, סגן הנשיא לשעבר לא מפסיק לתקוף את אובמה"); הישגיו מודגשים וכישלונותיו מוצנעים.

כמו ראשי ממשלות מסוימים בארץ מזרח תיכונית מסוימת, אובמה הוא ללא ספק 'סיטרון' שמור מאוד. כמה זמן זה עוד יימשך? קשה להעריך, אבל ניחוש שלנו - יתרון הגודל משחק לטובת האמריקנים. אי אפשר לשמור על אחידות תקשורתית בארץ כה רחבה ובמוקדם או במאוחר יצליחו המציאות וכלי התקשורת המזוהים עם הרפובליקאים (ויש כמה כאלה) לשנות את המומנטום. אצלנו, לעומת זאת, זה יקרה, אם בכלל, הרבה יותר מאוחר.

 

יידיש, תקשורת ומאחזים/ חני לוז

כמו קודמותיה ומקבילותיה, גם תוכנית ביקורת תקשורת החדשה בערוץ 1 מאמצת את נקודת המבט הפנים-בראנז'אית. המגישה מגל"צ מביאה מרואיינים מגל"צ  ומדברים על התקשורת מתוך הנחות יסוד המקובלות על תקשורת המיינסטרים. השאלות והביקורת הקשה שמורים לעניינים נכונים-פוליטית כמו השפעת בעלי ההון. לנו, העוסקים בביקורת תקשורת מכיוון אחר, אין דריסת רגל בתוכנית. הס מלעסוק בשאלות יסוד כמו הקמפיין נגד המאחזים, והתמיכה האוטומטית בגירסאות של תנועות שמאל קיצוניות, לקחים מהתמיכה העֶדרית ב'התנתקות' ובאוסלו.

השבוע נערך בכנסת 'יום תרבות היידיש', שעסק בין השאר בניסיונות המעניינים להחיות את השפה. רק מה, בדיווח בגל"צ בבוקר יום היידיש, שכחו מרכיב מרכזי: תרבות היידיש חיה, קיימת, בועטת ומתפתחת. אלא שהמהפכה מתרחשת הרחק ממעוז התל אביביות: חסידים ברחבי הארץ מקימים גני ילדים ובתי ספר יסודיים בהם שפת הדיבור היא יידיש. המשפחות החסידיות מונות, בלי עין הרע, מספר ילדים גדול פי כמה ממשפחה תלאביבית, והם שמקימים דור צעיר החי את היידיש ממש. על זה לא שמענו מילה בדיווח. גם הח"כים שנתבקשו להגיב למיקרופון לא היו מהמאגר הטבעי של תרבות היידיש : ח"כי יהדות התורה שהם וילדיהם מבינים וחלקם גם דוברים יידיש. במקרה הזה,  דווקא מי שעוסקים ביידיש מבחוץ, אלה שהיידיש היא לא השפה הטבעית שלהם - קיבלו את הבמה. האוליגרכיה התל אביבית במיטבה.

שתי הדוגמאות שלכאורה לא קשורות, מבליטות כיצד התרבות ההגמונית שהיא כל כך חד-גונית, לא  מסוגלת לתת ביטוי אותנטי לקול ה'אחר' שאינו מבית מדרשה. בלי שהיא מרגישה בכך, ממלאת תקשורת המיין-סטרים הציבורית פונקציה ראשית כמנגנון החדרה והגברה של התרבות התל אביבית לציבוריות הישראלית. האחיזה הבלתי חוקית בהגה הלאומי מהאולפנים ביפו, רוממה ותל אביב מהווה סכנה למדינה היהודית. לשם יש להפנות את אנרגיות המאבק, לא רק מול היס"מ בגבעות יו"ש.

 

זר לא יבין/ ישראל מידד

ניכר היה שהמו"ל של עיתון 'הארץ', עמוס שוקן, נעלב קשות.  בגיליון יום ששי שעבר פירסם שוקן רשימה בה יצא לשתי משימות: הגנה על השקפת עולמו של עיתונו והתקפה על דני דנקנר מבנק הפועלים.

 קצפו של שוקן הפעם יצא על הרמיזות של דני דנקנר ששוקן משלח את עיתונו נגד האינטרסים הכלכליים של בנק הפועלים ותומך בצעדי הפיקוח המחמירים שהוצעו ע"י בנק ישראל. לפי "הכלכליסט" מיום 13.5, דנקנר אמר כך: "חופש העתונות הוא דבר מאוד חשוב ואני לא אומר את זה בציניות אך העיתון שהסיסמה שלו' אנשים חושבים' מתעסק במגמתיות ובמיסיונריות ולא ברור מה האג'נדה שלהם... ברור לי שהמסע אינו מתנהל רק בי. מדובר בשיטה ובאורח החיים שאנו רוצים לנהל. התרבות, האתיקה."

לא נכניס את ראשנו ולא את ראשיכם בפרטי הפרטים של הוויכוח שהתגלע בין שני הג'נטלמנים הללו, מעמודי התווך של הכלכלה הישראלית והתקשורת הישראלית.  אבל נתיר לעצמנו להשתומם מול ההיתממות שעולה מדבריהם כאשר כולנו יודעים היטב כי בוודאי שלעיתונו של שוקן יש אג'נדה וסדר יום ופרשנויות מכוונות והטיות. ויש גם לחץ כספי אדיר בידי אנשי הבנקים.

הנה דוגמה לחוסר הגינות של 'הארץ':

ב'הארץ' של יום ראשון השובע התפרסם דיווח על זיכוי של אורן זר מהאשמה של העלבת עובד ציבור בחברון לפני כארבע שנים.  בידיעה מופיעה תמונה ובה אביו, משה זר, ואחיו, איתי בחוות גלעד.  מוזר.  הרי מקובל בעיתונים, שכאשר אין קשר בין המצולמים לתוכן הכתבה, לציין זאת במפורש.  כאן הדבר לא נעשה.  זאת עיתונאות אתית או מגויסת?

 

חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

המשטרה חושדת כי קיים קשר בין תקיפת מנכ"ל זכיינית ערוץ 2 "קשת", אבי ניר, לפני חודשים אחדים לתקיפת המשנה למנכ"ל "רשת", שירה מרגלית, בשבוע שעבר ולתקיפתו של סוכן השחקנים בועז בן ציון לפני כחצי שנה. על פי החשד, התקיפות בוצעו על רקע סכסוכים בתעשיית הטלוויזיה והבידור. כך דיווח עיתון הארץ.

גלובוס דיווח כי מעריב, שבשליטת הכשרת היישוב, סיימה את הרבעון הראשון של שנת 2009, כשהיא מצליחה לצמצם את הפסדיה ב-61% ל-11.3 מיליון שקל לעומת 29.2 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד. "לפנינו עוד מלאכה רבה ומאומצת, אך אני אופטימי כיוון שאנחנו בדרך הנכונה", אמר בעל השליטה בחברה, עופר נמרודי.