בשבע 344: סוף הרומן עם הליכוד?

בנימין נתניהו הולך בדרכי מנחם בגין, מחריב ימית, ומנסה 'להוכיח את עצמו' על חשבון המתיישבים * הדמגוגיה של "הכה במתנחלים והצל את ישראל מהתקפה גרעינית" תימנע את הסכם הפשרה של מועצת יש"ע.

אליקים העצני , ד' בסיון תשס"ט

תמונה מן הזיכרון : מחוץ לדירתו של מנחם בגין ברחוב רוזנבאום בת"א מתגודדים עיתונאים וסתם סקרנים. הם מחכים בעצבנות לצאתה של משלחת מנהיגי יהודי ארה"ב, מן הראשונות לראות את פני ראש הממשלה הראשון מן הימין שזכה בשלטון כתוצאה מ'המהפך'. מצפים לאות שיבשר את השינוי הגדול, לאחר כמעט 50 שנות הגמוניה של השמאל. והאות מגיע. המשלחת, שנכנסה בפנים דאוגות וקודרות כאלו באה לבקר חולה סופני, מבשרת לעיתונאים ברגשות הקלה שהשד אינו נורא כל כך, בגין ילך בתלם. חזקה עליה, שכך דיווחה גם לנשיא ג'ימי קרטר, שגם הוא היה מוטרד.

מכאן ואילך ולאורך כל דרכו עד לסופה המר, השתדל בגין 'להוכיח' שגם איש ימין ו'טרוריסט' לשעבר שחזקה עליו שהוא קיצוני, מתלהם והזוי, מסוגל להיות מתון ושקול, ובעיקר: 'איש שלום'. בגין עמל הרבה להרים את נטל הוכחת המתינות שהשמאל העמיס עליו, כדי קבלת כרטיס כניסה למועדון האנשים המהוגנים, הכשרים לשלטון. אלא, שכאשר אדם מנסה להוכיח את עצמו, הוא נקלע למגננה, עמדה הבולמת את תנופת הניצחון ומסכלת את הציפייה לפתיחת דף מדיני חדש.

 

מנהיגות ימנית בתלם שמאל

בגין אכן הכניס כמה חידושים מדיניים, אך אלה בדרך כלל עקפו את השמאל - משמאל. לא אחר מאשר בגין קבע בסיני את התקדים של החלפת "אף שעל" ב"כל שעל", תקדים המטיל את צילו המאיים על הגולן עד היום. ובימית בגין לימד את העולם, כי גירושה של אוכלוסיה בגלל דת ולאום, הנחשב לפשע נגד האנושות אינו כזה, אם "יהודי מגרש יהודי". זה המוקש שהתפוצץ מתחת להתיישבות בעזה ובצפון השומרון, והוא ממשיך לאיים על כולנו.

 

אכזבה ושמה נתניהו

גם כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה התנהלה בסימן הצורך 'להוכיח' שהוא איננו כל מה שטפלה עליו תקשורת עוינת ומרושעת.  בנוהג שבעולם, משטר חדש המגיע לשלטון לאחר מהפך מפתח תנופת הסתערות להגשמת המטרות החדשות, הייחודיות, שהציג בפני הבוחר. הביטו איך אובמה הופך כל מה שעשה בוש ומנסה לבנות תחתיו מציאות חדשה. בניגוד גמור לכך, עומדים ימיו של נתניהו במשמרתו השנייה, כמו  במשמרתו הראשונה, בסימן של מגננה. בתחום הכלכלי הציבור רואה אותו מגשים את האג'נדה של עיני, ברק והסתדרות העובדים ובתחום ה(אנטי)-לאומי הוא מוסר את המושכות בידיו של ברק.

 

כישלון הקדנציה הראשונה

הכל זוכרים את מסירת מרבית העיר חברון ושטחי ווי לאש"ף. פחות שמו לב לכישלון המדיני. נתניהו השלים עם הפרת הסכמי אוסלו ע"י הצד הערבי: שבכל העולם הפרת הסכם מקנה לצד המקיים את הזכות להביא לביטולו, ואלו נתניהו ויתר על הזדמנות הפז הזאת להיפטר מהסכמי אוסלו בעקבות מעשי הטרור הרצחניים שביצע ערפאת, הפרה שאין בוטה הימנה. להיפך, נתניהו חיבק את ידו של הטרוריסט הנתעב וקרא לו "ידידי ושותפי". לאחר מכן המציא את הסיסמה "יתנו – יקבלו", לא בשר ולא חלב, שהותירה את ישראל תקועה עם התוצאות הקטסטרופאליות של אוסלו עד היום הזה. וכך יצא, שהערבים גם לקחו הכל ולא נתנו כלום וגם הותר להם להפר כל התחייבות, בעוד היהודים נשארים לעד צלובים אל אותם ההסכמים המופרים והמחוללים, הפועלים רק לרעתם. את המוסכמה העקומה והפרוורטית הזאת קיבע נתניהו במסמרות, והיא נדבקת אליו כצרעת גם כעת, במשמרתו החדשה. גם היום הוא אינו מעז להשתחרר מכבלי מפת הדרכים ולנצל לשם כך את השתלטות החמאס על מחצית מן הפלשתינים, את הפגזת כל הדרום באש ואת הפרת ההסכם גם ע"י משטר רמאללה, הממשיך להסית ולחנך לטרור ואינו נוקף אצבע להילחם בו, כפי שהתחייב. נתניהו גם לא ביקש מהאמריקנים להציג לו, ולו הסכם בינלאומי אחד, שהמשיך לחייב את הצדדים לאחר שפרצה ביניהם מלחמה, כפי שחווינו ב'עופרת יצוקה'.

 

 ברגל שמאל

וכך החל נתניהו את משמרתו השנייה ברגל שמאל, תרתי משמע: במקום להשתחרר ממפת הדרכים, סמרטוט בלתי רלוונטי וחסר תוקף, הוא קיבל אותה על עצמו מחדש, ועימה את הגזירה להחריב 26 מאחזים. גם את ה"גטואיזציה" של 300,000 יהודים בא"י הקרויה "הקפאה" לא דחה מעל פניו. תחת זאת הוא מנסה להתפתל ולחמוק מן הגזירה הזאת, מאחורי התירוץ הצולע של צורכי "גידול טבעי". והיה, ומלשיני 'שלום עכשיו' יתפסו מישהו שאינו בן היישוב בונה בית בהתנחלות, מיד ייראה נתניהו כמפיר הסכם - הוא, ולא הרשות הטרוריסטית ברמאללה.

אבל גם זנב-הלטאה של "הגידול הטבעי" לא יישאר בידיו של  נתניהו, הואיל והסכים בוושינגטון שגורל ההקפאה יופקד בידי ועדה ישראלית-אמריקנית, בה מיוצגת ישראל ע"י אהוד ברק ובצד האמריקני מכהן הסנטור לשעבר ממוצא לבנוני מיצ'ל, האיש שהכניס למפת הדרכים את הסעיף, לפיו ההקפאה תחול גם על הגידול הטבעי.

הוועדה הזאת תפשיר את ההקפאה? היא תכשיר אותה!

 

לקחים

לבסוף, הצליח בגין במאמצי 'ההוכחה' שלו, והממסד השתכנע  בתקינותו הפוליטית. בתמורה, מיוחד לו היום מקום של כבוד בפנתיאון של גיבורי השמאל. אם יצליח, חלילה, נתניהו לבצע  26 פעמים את העמונה שלו, עם ברק בתפקיד התליין, גם לו יהיה סיכוי להיחשב כמי 'שהוכיח את עצמו'.

טרם פורענות, הנה שתי נקודות למחשבה למחנה הלאומי המיותם:

א.     בבחירות האחרונות, המונים מנאמני א"י הצביעו ליכוד. עכשיו, כשמנהיג הליכוד עלה על  דרכו הרעה של קודמו, שרון, הגיעה שוב שעת מבחן לשרי הליכוד וח"כיו, לכפות על מנהיגם את המצע הלאומי של מפלגתם. והיה ולא יצליחו, אולי יסתיים הפעם הרומן האומלל שמנהל המחנה הלאומי עם הליכוד, אשר עד עתה כל אחד מהמשכיו נסתיים באסון.

ב.     מועצת יש"ע, שהגיעה עם ברק לידי פשרה הוגנת בעניין מגרון, הציעה מוצא מן הסבך: הסכמה להעתקת מאחזים כשהדבר הוא הכרחי, העתקה למקום מוסכם ועם מעמד חוקי, ומעבר האנשים רק כשהמקום החדש עומד על תילו. והעיקר: בתמורה, תבוטל ההקפאה בהתיישבות כולה, כי רק כך יובטח שנושא המאחזים לא נועד להיות הקדמה בלבד להחרבת היישובים כולם.

סיכוייה של הצעת מועצת יש"ע להתקבל הם אפסיים, וראייה לכך טיעונו הדמגוגי של נתניהו בסיעת הליכוד, כי הריסת המאחזים חיונית... למלחמה באטום האירני, מעין "הכה במתנחלים והצל את ישראל מהתקפה גרעינית", על משקל סיסמתם של פורעי הצאר: "הכה ביהודים והצל את רוסיה!".

לפי כל הסימנים, בתקופת נתניהו השנייה עומדים נאמני א"י בפני סיבוב נוסף של מלחמה על עצם קיומו של מפעל ההתנחלות.

אסור להתעייף!