בשבע 344: סרוג בהישרדות

מה קורה כשמזרוחניק במיטב שנותיו נקלע לאי בודד ונאלץ לשרוד שם? דני שלם רקם עלילה משעשעת עם רבדים עמוקים

אסתי רמתי , ד' בסיון תשס"ט

אינפ': אדון בלומנטל והפיראט היהודי, דני שלם, הוצאת ידיעות ספרים

אדון בלומנטל הוא הסולידיות בהתגלמותה. יהודי דתי בגיל העמידה העובד לפרנסתו, איש משפחה למופת, ובאופן כללי אדם חביב ובלתי מזיק. חייו הלא סוערים היו יכולים להמשיך במסלולם, אך שרשרת אירועים הזויה מנחיתה אותו על אי בודד בלב האוקיינוס ההודי, ומשאירה אותו שם לאנחות. אדון בלומנטל, הרגיל לפינוקי העולם התרבותי, נאלץ לעבור מסע הישרדות, אך ללא שמץ עזרה מאנשי ההפקה. אולם בלומנטל לא מתייאש בקלות: לאחר ההלם הראשוני הוא לומד להשיג מזון, לבנות מחסה, ולהשתמש בכל המשאבים העומדים לרשותו על האי. הוא מפתח מערכות יחסים עם בעלי החיים שסביבו, מתמודד כמיטב יכולתו מול פגעי הטבע, ואף מוצא ספינת פיראטים עתיקה הצופנת בתוכה סוד היסטורי. ובמהלך כל הזמן הזה, מצבו הפיזי והנפשי משתנה ללא הרף – בין אושר וסיפוק מיצרנותו המתעוררת, לבין בדידות, דיכאון והידרדרות גופנית מסוכנת. סופו של הספר מוצא את גיבורנו מתחבר לאלוקיו בדרך חדשה ומרוממת, רוקד בדביקות על החוף.

עד כאן העלילה, וכספר עלילתי גרידא 'אדון בלומנטל' בהחלט מעניין ונעים לקריאה ולעיתים אף משעשע. חוסר ההתאמה בין הגיבור לסביבתו בא לידי ביטוי במספר סיטואציות מגוחכות: נסו למשל לדמיין עדת קופים הזוכה למטר קללות ביידיש על כך שגנבו ממיודעינו את אגוזי הקוקוס שלו. לשונו של שלם עשירה ומלאה דימויים ייחודיים, ותיאוריו הגרפיים והפרטניים (ולעיתים פרטניים מדי) גורמים לקורא לחוש ממש באי, מה שיכול ליצור אפילו קלסטרופוביה קלה.    

אולם מעבר לכל אלה, התחושה היא שהספר מבקש להיקרא כמשל. אירועים משונים ולכאורה חסרי קשר לעלילה שזורים במהלך הספור, ובהחלט מעוררים תמיהות. מהו למשל אותו קרחון ענק המתפוצץ למול עיניו המשתאות של בלומנטל כאשר הוא מבקש אות מאלוקים שהוא איתו? האם הוא מסמל את סופם של חייו הקודמים, הקפואים בשלוותם המדומה? לשם מה שולב כאן סיפור אודות פיראט יהודי קדמון, ומיהו שור הבר המסתורי המסתובב באי? אני אישית חשתי שהאי הבודד שיצר שלם הוא משל לעולם הזה שאליו אנו נשלחים, על תלאותיו ותהפוכותיו. אם לכך התכוון המשורר או לא אינני יודעת, אך חלק לא מבוטל מההנאה מהספר הוא הניסיון למצוא את המשמעויות הנסתרות.  

אגב, אחד החלקים המקוריים בעיני בספר הוא "סוף דבר". שלם מתעמת עם בלומנטל המתמרד ויוצא מדפי ספרו, ודן בעצם ביחסי יוצר יצירה. רק חבל שחסר תרגום לדבריו של בלומנטל. לא כולנו דוברי ערבית.