גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

התרגיל של ברק - שולחן עורך

נתניהו חושב שהוא מתואם עם ברק, אבל הרס נרחב במאחזים יערער את הקואליציה ויוביל לחילופי שלטון ביניהם
04/06/09, 09:18
עמנואל שילה

 

 

1. לא ברור עדיין האם אירועי השבוע בכבישי השומרון ועל הגבעות נועדו לשמש תפאורה נוחה לביקורו של אהוד ברק בוושינגטון, או שמא היה זה ניסוי כלים ראשוני לקראת ההרס המובטח של 26 מאחזים "בלתי חוקיים". כך או כך, הגופים המנהלים את המערכה להגנת המאחזים יצאו השבוע בתחושה טובה. בתום יום של מאבקים, ולאחר שפעילים ובני נוער שנזעקו מקצות הארץ הצטרפו אל תושבי היישובים הסמוכים, הדחפורים ושאר כוחות ההרס נמנעו מלהתקרב אל המאחזים הגדולים שעל פי השמועה היו על הכוונת, והסתפקו בהרס של קראוון פה ושניים שם במאחזים קטנים.

אך אין לשגות באשליות. אלוף הפיקוד גדי שמני ומפקד אוגדת איו"ש נועם תיבון כבר הוכיחו בעבר את חכמתם להרע במשימות של הרס מאחזים. אם הדרג הממשלתי יעביר להם פקודות חד-משמעיות, רק התגייסות של אלפים ורבבות תוכל למנוע גוש קטיף נוסף, הפעם בגירסה קשה ואלימה הרבה יותר.

 

2. בינתיים, בלי שהוכרז על כך רשמית, מסתמנת בשנה האחרונה חלוקת תפקידים רצויה בין מועצת יש"ע לבין גופים חוץ-ממסדיים. בעוד 'ראשי יש"ע' עוסקים בעיקר בעבודה הפוליטית, בהסברה ובפיתוח ההתיישבות, מתנהלת ההתנגדות בשטח מול כוחות ההרס והגירוש על ידי גופים עצמאיים כמו מטה 'חומש תחילה', 'נאמני ארץ ישראל' וועדי התושבים שעל יד המועצות האזוריות הגדולות. נראה כי אכן גופים אלו - שמצד אחד מתאמים את פעולתם עם ראשי מועצות נבחרים, אך מצד שני חופשיים ממערכות יחסים כובלות עם מוסדות השלטון - מתאימים יותר להנהיג את המאבק, ועשויים לזכות מחדש באמון הציבור שהתערער בעקבות כשלי המאבק בגוש קטיף.

 

3. גם הפעם התעורר מחדש הוויכוח סביב מדיניות 'תג מחיר' שהנהיגו חלק מגופי המאבק. יש טוענים שכמה מפעולות המחאה הללו הן בלתי מוסריות, או מזיקות מבחינה הסברתית. מן הראוי לקיים דיון ציבורי ולהניא את הפעילים ובני הנוער מפעולות שתועלתן ומוסריותן מפוקפקת . לטעמי, תג המחיר המשמעותי ביותר הוא הקמתם של מאחזים נוספים על אדמות שנרכשו בידי יהודים או על אדמות מדינה. גם על עצם הניסיון להרוס מאחזים, גם אם לא צלח, צריך לגבות תג מחיר. אם מאות פעילים טרחו ונזעקו לנקודה מסוימת, אין להסתפק בהצלת המאחז שאליו באו, אלא לנצל את נוכחותם כדי להקים מאחז נוסף.

בכל מקרה, הדיונים על קו המאבק צריכים להתקיים בתוך המחנה פנימה, לא בהתייפייפות מול התקשורת העוינת. זאת ועוד: מי שמבקש לפסול את דרך המחאה של זולתו, עליו גם לקחת אחריות ולהציע דרכי פעולה אלטרנטיביות שהן לא רק נחמדות יותר אלא גם יעילות. ואל לו להסתפק בהצעת רעיונות, אלא להתמסר למען ביצועם בשטח. שבענו ממטיפי מוסר שאינם עושים דבר מול העוול השלטוני הגדול שמחולל את הבעירה, אך שמים את עצמם משגיחי כשרות כדי לגנות את מי שמנסים להציל לפי דרכם.

 

4. לצד הכעס המוצדק על נתניהו וחבריו בגלל גישתם המאכזבת בנושא המאחזים, אין לשכוח גם את הצדדים החיוביים. למרות כל הלחצים מבפנים ומעבר לים, נתניהו מסרב לומר כן למדינה פלשתינית ומתעקש לומר לא להקפאת הבנייה בהתיישבות.

ועדיין, אי אפשר להתעלם מממחצית הכוס הריקה והצחיחה. זה לא רק הדיבורים המקוממים, שנתניהו מגבה אותם, על הרס 22 מאחזים שבהם גרות מאות משפחות. זו גם ההצדקה המגומגמת של זכות הבנייה ביישובים בטיעונים מתנצלים של 'ריבוי טבעי', במקום לדבר בעוז ובכנות על נחלת אבותינו. וזה גם הדיבורים על בנייה בתוך 'גושי ההתיישבות'. למי ששכח, 'גושי ההתיישבות' הם בעיקר ערים כמו מעלה אדומים, ביתר עילית ואריאל, שאפילו אבו-מאזן מבין שבכל מקרה הם יישארו בשליטת ישראל. בנייה ביישובים הללו איננה תחליף לבנייה המשמעותית הרבה יותר - ביישובים שבעומק השטח, שם להמשך הפיתוח יש משמעות מדינית קריטית.

 

5. בקרב אנשי ההתיישבות ביש"ע יש מי שגורסים ששווה להקריב את המאחזים כדי לקבל את חידוש הבנייה ביישובים. את העמדה הזאת יש לדחות גם מסיבות מוסריות וערכיות וגם מסיבות טקטיות. בעיקר צריך להזהיר את נתניהו וחבריו לבל ישלו את עצמם, על סמך הקולות הללו, שרוב המתיישבים יסכימו לבלוע את הצפרדע של הרס המאחזים.

אל יטעו את נתניהו בעלי עצות אחיתופל מהימין, כפי שהטעו אותו בעבר. נכון שיש בהתיישבות דעות שונות, אך עדיין קיים ציבור גדול ונחוש שלא ייתן לעקירת המאחזים לעבור בלי מאבק מר בשטח שיזעזע קשות את הקואליציה.

לא מן הנמנע שאהוד ברק, טקטיקן פוליטי לא רע בכלל, משתמש ביודעין בעניין המאחזים כדי לערער את בסיס התמיכה מימין בראש הממשלה. נתניהו חושב שהוא מתואם עם שר הביטחון שלו, אך ייתכן שאהוד ברק בונה דווקא על תיאום עם ברק אובמה ועם אנשי 'קדימה'. לאחר שהממשלה שלו תעקור את המאחזים באלימות ברוטאליות, לנתניהו כבר לא יהיה גוש חוסם ימני. בשלב הזה אהוד ברק יוכל לרכב על גל הצלחתו, לאחד מחדש את מפלגתו, לנטוש את הממשלה ולהנהיג את גוש העבודה-קדימה אל השלטון. כאשר ההזדמנות הזו תיווצר, ברק לא יהסס לנצל אותה.

 

6. גורמים בימין אוהבים, בהלקאה עצמית אופיינית, להכות על חטא על הפלת ממשלות הליכוד בעבר. אלא שלמעשה, מלבד במקרה של ממשלת אוסלו, קשה להצביע על מקרה מובהק שבו ממשלת שמאל פגעה בהתיישבות יותר מממשלת ליכוד שאותה החליפה לאחר שהופלה בידי הימין. הפלת ממשלת נתניהו הראשונה, וניצחון ברק והעבודה שבא בעקבותיה, אומנם יצרו איום חמור על ההתיישבות, אך בסופו של דבר לא הביאו נזק של ממש. כמו שנכתב כאן לפני שבוע, אם ממשלת נתניהו תצליח לעקור 26 מאחזים תהיה זו עוד הוכחה שרק הליכוד יכול להרוס בגדול, והכדאיות של המשך שלטונו תעמוד בסימן שאלה גדול.

ואם נתניהו יגרום לימין להפיל אותו שוב, גם הוא יודע שלא יזכה להזדמנות שלישית.

 

יום הנאכבה

אם כבר טורחים להעביר חוק שיאסור על ערביי ישראל לציין כיום אבל את ניצחונה של מדינת ישראל על הערבים בתש"ח, אולי אפשר באותה הזדמנות לאסור גם על כלי התקשורת הישראלים לציין מדי שנה כיום אבל את ניצחונה של מדינת ישראל על הערבים בששת הימים?