גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מותקפים ששווים יותר - שופטים ושוטרים

היעילות והנחישות שהפגינה המשטרה בפרשת דודו טופז מבליטה את אוזלת היד באלפי מקרים בהם המותקפים הם אזרחים פשוטים * שוטר טפל על אזרח אשמת שקר של תקיפת שוטר. זה לא יפריע לו להמשיך בתפקידו.
04/06/09, 09:18
יאיר שפירא

כרגע דומה כי הראיות הולכות וסוגרות על איש הטלוויזיה, דודו טופז. אך אם אומדים נכון את הלך הרוח הציבורי, נראה כי גם משטרת ישראל עומדת לצאת בשן ועין, והפעם דווקא בשל הצלחתה לכאורה בפענוח תקיפתם של ראשי זכייניות הערוץ השני.

עשרות אנשים מותקפים בישראל מידי יום. חלקם באלימות אכזרית לא פחות מזו שספגו שירה מרגלית ואבי ניר. משטרת ישראל פועלת לפעמים ביעילות, בעיקר כאשר ידוע מי הוא התוקף. במקרים נדירים מקימה המשטרה צח"מ (צוות חקירה מיוחד) כדי לעלות על עקבותיו של בן הבליעל. בוודאי שלא מטריחה את עצמה בהאזנות סתר ממושכות ובאיכונים יקרים של מכשירי טלפון סלולארי. עדיין לא קם החשוד בתקיפה שיחידות משטרתיות מיוחדות פרצו לביתו באישון ליל, חבושים מסכות סקי שחורות.

הטיפול היעיל לו זכו תלונותיהם של בני האצולה התקשורתית רק מבהיר לאזרחים מהשורה עד כמה המשטרה מזלזלת בתלונותיהם.

 

ימשיך לשמור על החוק

השוטר ג'אנו לא יעמוד בפני בית משפט. איש לא שוקל לשלוח אותו אפילו לדין משמעתי.

סיפור רגיל, עניין שבשגרה, נפרש באולמה של השופטת טלי חיימוביץ, סגנית הנשיא בבית משפט השלום בקרית גת.

רכב משטרתי סמוי חסם נתיב בכניסה לאשדוד. השוטר בלקר עצר כדי לבדוק תאונה קלה שהתרחשה שם. נהג שצפר בעצבנות הפסיק לצפור כשראה שמדובר בשוטר. השוטר התרגז, קילל בגסות והורה לו לנסוע. הנהג נסע, אך לא התאפק והפטיר 'אפס'. השוטר הורה לו לעמוד בצד, ניגש אל הרכב ותקף את הנהג בפניו. הנהג יצא מהרכב והראה לשוטפו של השוטר בלקר, השוטר ג'אנו, כי הוא מדמם באוזנו. התגובה לא אחרה להגיע, והנהג נעצר והואשם בתקיפת שוטר.

השופטת חיימוביץ הרשיעה את השוטר בלקר בתקיפה. היא קבעה כי השוטר ג'אנו שיקר בבית המשפט, והיה חלק מקנוניה בניסיון להפליל את הנהג כדי לנקות את השוטר התוקף. למזלו של הנהג, חבר לעבודה היה עד לאירוע, ומעסיקו צפה בו ברכב מאחוריו.

פסק דינו של השוטר בלקר יינתן במועד מאוחר יותר. השוטר ג'אנו, כאמור, ימשיל להיות אמון על אכיפת החוק.

 

כמו במשפט ראווה

מעט נקודות אור ראתה מערכת המשפט בישראל בפרשת העמדתו לדין של נשיא המדינה לשעבר משה קצב.

היועץ המשפטי לממשלה, כאשר נאלץ להגיע עם פרקליטי קצב לעסקת טיעון, קבע במשתמע כי פרקליטות המדינה לא עשתה את עבודתה כראוי. שופטי בג"ץ רמסו את החלטת היועץ המשפטי לממשלה, והלה נאלץ להתגונן בכל כוחו ובתוך כך להגיש לפרקליטי קצב, על מגש של כסף, את ערעור מהימנות המתלוננות וממילא את התשתית לחזרה מהסכם הטיעון.

כתב האישום החמור כנגד קצב, המסתמך בין השאר על עדויות שהפרקליטות עצמה תקפה בבג"ץ, מעלה ניחוח מסוים של נקמנות. גם התעקשות שופטי בג"ץ לקיים את המשפט בתל אביב ולא בירושלים - שם על פי כתב האישום כשל קצב, שם נחקר ושם התגורר - לא הוסיפה לאמינותה של המערכת.

ובכל זאת, מעט טוב לא יתכן שלא יצא. ובכן, שופטיו של נשיא המדינה לשעבר מתעקשים לנהל את המשפט יום אחר יום ברצף. פרקליטיו של קצב התפטרו השבוע במחאה על התעקשותם של השופטים על נוהל ששמור אצלנו בדרך כלל רק למשפטי ראווה.

נאשמים רבים נמקים חודשים ושנים במעצר ובחלופותיו עד שגלגלי המערכת מואילים לסיים את עבודתם. נאשמים מוצאים את עצמם במצב של שבר כלי - כלכלית, חברתית ולעיתים אף רגשית ומשפחתית - לאחר שזוכו בדין בתום חודשים ארוכים של מעצרים ומעצרי בית. לפעמים לוקחים הסנגורים חלק בהתמשכותם של הליכים פליליים, אבל תמיד רובצת על יומן השופטים ועל אילוצי התובעים רובה של האחריות לעינוי הדין. הפעם מתעקשים השופטים על משפט רצוף ויעיל.

אגב, החוק דרש מקדמת דנא התנהלות רציפה של משפט פלילי, אלא שהמערכת עוברת על החוק בעניין זה מאז ומתמיד. נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, כבר הצהירה בכנס עורכי הדין באילת כי מדובר בחלק ממגמה. לדבריה, ייעשה מאמץ לקצר את משך המשפטים, בין השאר ע"י הפקדת הסמכות לדחיית דיונים בידיהם של נשיאי בתי המשפט השונים, והנחיה לאשר דחיות שכאלה במקרים נדירים בלבד. הדיון הציבורי סביב התפטרותם של הפרקליטים ייאלץ ככול הנראה את ראשי המערכת לעמוד מאחורי התיקון הגדול כנגד עינויי הדין.

 

בג"ץ או מע"צ?

לא פעם אנו עוקבים כאן בהשתוממות אחר הרזולוציה ההולכת וגדלה בה מנהלים שופטי בג"ץ את ענייני המדינה. כבר מזמן לא מדובר רק בחוק השבות או בחוק טל. לפעמים אפשר להתפעם ממש משופטים עליונים הנוטלים לידם את תפקידו של אחרון פקידי השלטון המקומי.

הפעם מדובר בעתירה של ועד ההורים בבית הספר אל-אטרש, שהוגשה לפני שלוש שנים לבג"ץ, בדרישה לסלול כביש תקין לבית הספר. הרי לפניכם החלטת השופטים מהשבוע. (כמעט)לא נגענו.

"העתירה שלפנינו התמשכה והלכה, וכדי שנוכל לקדם את הטיפול בסלילת הכביש עקבנו אחר טיפול המשיבים בסלילת הכביש... וקיבלנו הודעות עדכון מפעם לפעם.

"לא היה חולק בפנינו על חשיבות סלילת הכביש המבוקש, לאחר שלפני כ-3 שנים ארעה במקום תאונה מחרידה בה קיפח ילד את חייו. עקב הצורך בקידום התכניות, בהערכת תקציבים ובהקצאת תקציבים יעודיים, במכרזים למציאת קבלן לביצוע וכן הצורך להתגבר על תביעות לזכויות במקרקעין, נוצר פער זמנים בין המאמץ שהשקיעו המשיבים כדי לקדם את התכנית והסלילה לבין הביצוע.

"בסופה של דרך נתבשרנו היום כי הסלילה בוצעה בעיקרה, ונותרו עוד 200 מטר להמשך הסלילה, המעוכבת בשל התנגדותם של תובעי הזכויות במקרקעין. פרשה זו חייבת להסתיים בהקדם ובעונת הקיץ, שכן עם תום חופשת הקיץ יש סיכון בהותרת המצב הנוכחי".

שופטי בג"ץ, כך מסתבר, עקבו מקרוב אחרי סלילת הכביש במשך שלוש שנים, אך ברגע האחרון ערקו מטיפולם הפרטני. מאתיים מטר לפני שהסתיימה סלילתו החליטו השופטים למחוק את העתירה ולא להתערב בה עוד. אחרי הכול, גם הם יודעים כי לא את כל מה שצודק ניתן לבצע. אולי צודק לסיים את הכביש לפני שנת הלימודים, אך אם למשל נתקלים במכשול משפטי קשה, העניין עלול לארוך שנים.