גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

הר מקלט - סיפור לילדים

04/06/09, 09:18
חגית רוטנברג

עליכם לגלות לאיזה מקום בארץ רומז הסיפור הבא:

 

לקח לי זמן, אבל בסוף, אחרי כמה רמזים עבים של אביטל וכמה קימוטי מצח רציניים שלי, הבנתי שכתב החידה שקיבלנו מהחייל רמז לנו על רחל אמנו ורות המואבייה – שתיהן קשורות לעיר בית לחם שבפאתי ירושלים, בדרך לחברון.

מר ישראלי לקח אותנו בג'יפ השחור שלו אל היעד: חצינו את ירושלים ויצאנו ממנה לכיוון דרום. עברנו את שכונת גילה והמשכנו בכביש שנכנס לבית לחם. נסיעה של כמה דקות הביאה אותנו אל המבנה העתיק, שבראשו כיפה לבנה ועגולה. כשנכנסנו פנימה ראינו המון מתפללים ומתפללות – חלק צועקים בקול, חלק בוכים, אחרים מוחים דמעה. "כאן אפשר לבכות לאמא רחל ולבקש ממנה הכל, כמו שמבקשים מאמא", לחשה קשישה אחת, שלראשה מטפחת פרחונית, באוזנה של אביטל.

אחרי שאמרנו כמה פרקי תהלים בתוך ציון הקבר, יצאנו בחזרה לג'יפ של מר ישראלי. בדרך חזרה נעצמו לי העיניים מרוב עייפות והתחלתי לחלום על כל המקומות שהיינו בהם. הכל התערבב לי בחלום: הדייגים מנמל יפו רצו לתוך שער האריות בעיר העתיקה, ואחר כך הם עלו למבצר אנטיפטרוס והתפללו שם לרחל אימנו. "הי, קום, ישנוני שכמוך!" צבטה אותי אביטל בכתף, "תראה מה אתה מפסיד!". "מה, מה את רוצה עכשיו?" רטנתי מתוך שינה, "מה יכול להיות טוב יותר מתנומה קלה בג'יפ הממוזג שלנו?". אביטל לא ענתה. היא רק הצביעה לעבר הנוף שנשקף מהחלון. שפשפתי את העיניים: באופק באמת ראיתי משהו מוזר מאוד, משהו שאולי דומה לחללית של חייזרים. זה היה מין הר גבוה שהקצה שלו היה מחודד כמו שפיץ של עיפרון. "וואו! מה זה ההר הזה?" שאלה אביטל את מר ישראלי. "אהממ..." כחכח מר ישראלי בגרונו בחשיבות, "הפעם יש לנו באמת משהו מיוחד".

מר ישראלי ביקש מאיתנו לעצום עיניים ולדמיין מה היה קורה אם היינו יודעים שעומדת ליפול פצצה ענקית על מדינת ישראל. "תחשבו איך הייתם מתארגנים: איזה מקלט תת-קרקעי הייתם מכינים, מה הייתם מכניסים לתוכו, אלו חדרים היו לכם שם". "אין לך משימות פחות מפחידות בשבילנו?" שאלה אביטל בצחוק. מר ישראלי היסה אותה והורה: "קדימה, לעצום עיניים". עצמתי עיניים: המקלט התת-קרקעי שלי היה מלא בחדרים שונים: חדר אחד עם רובוטים שמכינים לי אוכל ושתייה ומסדרים את כל הבלגן שאני עושה. חדר אחר מלא במשחקי מחשב, עיתוני קומיקס והמון ממתקים. החלום הזה היה כל כך נעים, שממש לא התחשק לי להפסיק כשמר ישראלי קרא: "הגענו, לפקוח את העיניים. אנחנו יוצאים מהג'יפ". קפצנו החוצה: המראה היה מדהים. עמדנו על השפיץ של ההר שראינו לפני כמה דקות מרחוק. מתחתנו ראינו יישובים יהודיים ורחוק יותר את הרי מדבר יהודה, לכיוון ים המלח. קבוצה של מטיילים יצאה לסיור בהר ומדריך עליז סימן להם לצעוד בעקבותיו. אנחנו לא היססנו ומיהרנו בעקבות הקבוצה: "אז הנה, אתם רואים איך המלך הורדוס בנה לו כאן מגדל, מעין מקלט בו הסתתר בזמן המלחמה. היה לו כאן כל מה שצריך: בית מרחץ, חדרי אירוח, בית כנסת. ואתם יודעים מה הכי מדהים?" שאל את הקבוצה. "לא", הם השיבו פה אחד. "ובכן: כל ההר הגבוה והמחודד שאתם עומדים עליו, הוא הר שהורדוס בנה בעצמו בעזרת ערימות ענקיות של עפר שהביא לכאן, זו על גבי זו. אתם קולטים?" שאל המדריך בהתלהבות והחזיק חזק בכובע הטמבל שלראשו, שלא יעוף ברוח. "באמת מדהים", לחשה לי אביטל, "אבל הייתי רוצה לדעת איך קוראים להר הזה?".