חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מן הגוף אל הרוח - בגליון השבוע

האם לוחם מיומן במיוחד בקראטה יכול להיות יהודי טוב עם זקן וכיפה? ראובן שרף, פעמיים אלוף ארה"ב בקראטה מסורתי, אומר שהחזרה בתשובה עשתה אותו קראטיסט טוב יותר.
04/06/09, 09:18
עדי גרסיאל

 

אליפות ארצות הברית בקראטה נערכה בשנה שעברה במדינת וירג'יניה הסמוכה לבירה וושינגטון. אל דוכן המנצחים עלה המנצח כדי לקבל את מדליית הזהב. אלא שלצופים נכונה הפתעה: ראובן שרף התייצב לדוכן לבוש בבגדי הקראטה הלבנים, זקן מעטר את פניו ולראשו כיפה. איש מהנוכחים לא העיר לו על כך, אבל אפשר להניח שלרבים מהם היה זה חיזיון שראו לראשונה.

מי שפוגש בשרף בבגדים 'אזרחיים', יתקשה אולי לדמיין את הבחור, הנראה צעיר מ-36 שנותיו, כאחד המובילים באמנות הלחימה התובענית. דיבורו שקט ורך והוא נטול מניירות של כוכב. רק היציבה הזקופה והמבט המרוכז בעיניים מרמזים על הכוחות החבויים. אלה התגלו כשהוא נדרש לצורך הצילום להדגים כמה תרגילים ותנועות. הצעיר נעים ההליכות הפך באחת למכונת לחימה מעוררת אימה, ממוקדת ומדויקת.

 אבל שרף אינו רק עוד בעל מקצוע אקזוטי שחזר בתשובה. כקראטיסט מזה יותר מחצי יובל שנים, יש לו משנה סדורה שמחברת בין שני עולמות שרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב ממש - היהדות והקראטה.

 

אפילו לא קידוש

ראובן שרף נולד למשפחה חילונית, במרכז הכרמל שבחיפה האדומה. הוריו, רופא וספרנית, לא היו קשורים לדת בשום צורה. "אפילו קידוש לא עשו בבית", הוא נזכר. "כילד בכיתה א' היתה תקופה קצרה שבה רציתי להיות רב, למרות שבדרך כלל כששואלים ילדים מה הם רוצים להיות כשיגדלו התשובות הן: שוטר, כבאי וכדומה. אבל הפאזה הזו חלפה. כנער חילוני, התבוננתי על הממסד הדתי בארץ בעוינות. הוא נראה לי רחוק מרוחניות".

בכיתה ג' נרשם הילד ראובן לחוג קראטה, ומאז נתפס לעניין. המדריך הראשון שלו, אדמונד בוזגלו ("בתור ילד תמיד חשבתי שזה שם מאוד יפני", צוחק שרף), היה אחד המורים הראשונים לקראטה בארץ. השיעורים עסקו בקראטה ספורטיבי, שהוא תחרותי יותר באופיו. כיום עוסק שרף בענף אחר של התחום: הקראטה המסורתי, שהוא יותר דרך להתפתחות עצמית (ראו מסגרת).

מגיל 12 השתתף ראובן בתחרויות וזכה להצלחות לא מעטות. בין השאר היה אלוף הארץ בקדטים (גילאי 16-18). אבל היה לכך גם מחיר. שרף: "בחופש הגדול, בזמן שהחברים היו הולכים לים, אני הייתי בקייטנת קראטה. האימון היה אמנם תובעני, אך הוא גם שמר עלי. כי בגיל יותר מאוחר, אחרי הצבא, חשבתי לנסוע להודו, אבל בסופו של דבר נסעתי להתאמן בקראטה בארה"ב. אם הייתי נוסע להודו בלי בסיס, יכול להיות שהייתי מתבלבל".

בתור נער, נזקקת אי פעם להשתמש במיומנות שלך מחוץ לזירה?

"לא, זה אף פעם לא קרה".

למה בעצם ללמוד קראטה? מה רע בהגנה עצמית, זה לא יותר פרקטי?

"אני מאמין שלטווח ארוך הקראטה הוא הכי יעיל גם כטכניקה להגנה. היכולת לתת מכה אחת מדויקת שתכריע את הקרב הופכת את הקראטה להגנה עצמית מצוינת".

 

 צבא בלי הנחות

אחרי לימודים בתיכון הריאלי התגייס שרף לחיל הים. בקשתו לקבל תנאים מיוחדים כספורטאי מצטיין נדחתה על ידי הצבא. הסיבה: בניגוד לג'ודו, הקראטה אינו ספורט אולימפי. שרף: "בגלל הפיצול בין הקראטה התחרותי למסורתי, החליטו בוועד האולימפי שעד ששני הענפים הללו לא 'יעשו שלום' זה עם זה, שניהם לא ייכנסו לאולימפיאדה. אני דווקא שמח שכך קרה, כי לדעתי הג'ודו נפגע מהפיכתו לענף אולימפי. הוא הפך לתחרותי יותר, החוקים שונו כדי להיות יותר אטרקטיביים לצופים, וזה גרם לכך שהאמנות והמסורת נפגמו".

במהלך שירותו הצבאי הצליח שרף להשתתף בכמה תחרויות בינלאומיות וזכה במקום חמישי באירופה. "באותה תקופה לא מיציתי את הפוטנציאל שלי", הוא מנסה להסביר, "התרגשתי מאוד. הייתי הרבה יותר טוב באימונים מאשר בתחרויות עצמן".

לאחר שחרורו מהצבא החל שרף ללמוד חינוך גופני במכון וינגייט. הוא נתקל במקרה במועדון קראטה שבו התאמנו בשיטת הקראטה המסורתית. "פתאום ראיתי שאני לא יודע כלום. זה כאילו שהייתי צריך לרדת מהחגורה השחורה שלי לחגורה לבנה וללמוד הכול מהתחלה".

בגיל 27 החליט שרף לנסוע ללוס אנג'לס וללמוד אצל הידטאקה נישיאמה, אחד המורים הנחשבים בעולם לקראטה מסורתי ומי שייסד את התאחדות הקראטה היפנית. "הוא מהדינוזאורים הגדולים שגם בגיל 80 המשיך לאמן עם ברק בעיניים ודחף תמיד קדימה. הוא ממש החזיר עטרה ליושנה בעולם הקראטה - נכנס לפנימיות של כל תנועה, לעקרונות, לנשימה".

בין שעות האימונים הרבות, בין ארבע לשש שעות ביום, לימד שרף חינוך גופני בבית הספר היהודי 'שלהבת' בעיר, ובמועדון קראטה. "שיטת הלימוד של נישיאמה 'בונה' אותך כקראטיסט. זו היתה חממה של קראטה. היום אני מסתגל לאט לאט לכך שאני מחוץ אליה. עכשיו הפכתי ממי שמושפע לזה שמשפיע", הוא נדרש למונחים מחב"ד. "כשלמדתי לא דיברנו הרבה על רוחניות, אבל הפיזיות אמורה להביא אותך לכך".

איך זה מתבצע בפועל?

"אתן לך דוגמה: כל שיעור מתחיל ביציבה נכונה. מי שעומד נכון נמצא במקום מאוזן יותר - לא רק מבחינת השרירים, אלא גם באופן מנטאלי: הוא רואה את כל התמונה ויכול להגיב בלי לשפוט את היריב. בכלל, כל הרעיון בעבודה מול יריב הוא לא להתמודד איתו בצורה נוקשה, אלא דווקא להתחבר אליו וכך להגיב יותר נכון. אחד מהעקרונות המרכזיים של הקראטה הוא לנצח באמצעות המיומנות ולא על ידי הכוח. השליטה ברגשות גם היא חשובה בספורט הזה, כי מי שכועס כבר מאבד את הריכוז שלו. את זה לומדים בין השאר באמצעות הנשימה, הניסיון והיציבה. יש עכשיו אלוף בתחרות ה-UFC (אליפות שבה מותרות כל אמנויות הלחימה, ע"ג) שהוא קראטיסט. מכיוון שהוא משתמש נכון בעקרונות הקראטה, הוא הכי פחות נפגע מכולם".

 

 לא בשביל הניצחון

בשנותיו בארה"ב זכה שרף פעמיים באליפות ארה"ב, ניצח גם באליפות אירופה והגיע למקום הרביעי בגביע העולם.

יש פרסים?

"מקבלים מדליות, אבל בניגוד לענפים אחרים, אין בזה כסף גדול. זה גם חלק מהגישה - לא להפוך את הספורט הזה למשהו חומרי ותחרותי. ביפאן אפילו קוראים לתחרות בשם 'שיהיי', שמשמעו בחינה עצמית. המטרה היא לא לנצח. וזה אחד הדברים הקשים בתחרויות: אתה לא אמור לרצות לנצח, אבל בכל זאת לנצח".

האם הקראטה לא מחובר לדתות המזרח?

"לא. כשהיו שואלים את המורה שלי מהי הדת שלו, הוא לעולם לא היה משיב 'בודהיזם', אלא 'קראטה'. רוצה לומר, אין קשר בין הקראטה לדת מסוימת. יש אפילו עקרונות כמו 'להיות כאן ועכשיו' שדומים לחסידות. ההפרדה בקראטה המסורתי בין האימון לאמונה כלשהי היא מוחלטת. יש כאלה שחושבים שהקידות בין שני היריבים לפני הקרב הן עבודה זרה, כביכול. זה ממש לא נכון. מדובר על מחוות כבוד, כמו לחיצת יד".

אז אין סתירה בין יהדות לקראטה?

"להיפך. אני מרגיש שהקראטה הביא אותי לתוך היהדות. הוא יצר אצלי עניין ברוחניות ומשם המשכתי למהות האמיתית - ליהדות. זה חיפוש עצמי אחרי האמת. המורה שלי תמיד אמר שמהות הקראטה היא לקלף את מה שמיותר ולהגיע לתנועה הכי נקייה. זה דומה מאוד לחשיבה היהודית-חסידית".

אחרי שנתיים בלוס אנג'לס החל שרף לחזור למקורותיו היהודיים. הוא פגש רב חב"דניק שלמד גם הוא קראטה, והוזמן לסעודת שבת בביתו. "כחילוני, תמיד ראיתי את השבת בתור יום שמורכב מאיסורים, שבו הדתיים כביכול יושבים מכווצים ונמנעים מלעשות דברים. פתאום ראיתי את היופי, את המשפחתיות והתרחבות הנפש. משם המסע שלי התחיל". אחרי כמה שיעורים פגש שרף בעל תשובה שהוא מוסיקאי וחסיד ברסלב, "ופתאום הכול התחבר לי. לוס אנג'לס היא עיר שמשתרעת על פני שטח רב. אין שם מרכז, זה נותן לך הרגשה שהכול אפשרי, שאין גבולות. דווקא בעיר החומרנית הזו הבנתי שזה לא מה שמתאים לי, ושכל מה שחיפשתי בחוץ נמצא קרוב, ביהדות".

 תהליך התשובה התרחש בשלבים. "בהתחלה רק הנחתי תפילין בבוקר, הייתי אוכל מנות צמחוניות במסעדות לא כשרות, ולאט לאט התחזקתי". לפני שלוש שנים נסע שרף לאומן וחזר עם "חוויה שלא חוויתי מעולם - האחדות של עם ישראל שם. זה השאיר עלי רושם רוחני גדול מאוד".

איך הגיב המורה שלך?

"החלק הכי קשה היה לבשר לו שאני מפסיק לבוא לאימונים ביום שישי בערב. החברים שלי שאלו אותי: 'איך תגיד לו?' כי במועדון יש מערכת יחסים של כבוד, אולי אפילו יראה כלפיו. הרי הקראטה זה החיים שלו. אבל כשנכנסתי למשרד יום אחד ואמרתי לו, התגובה שלו היתה חלקה. הוא תמך בי. מאז הוא אפילו נהג מדי פעם לשאול אותי שאלות על יהדות. הוא התעניין למשל מה פירוש 'אמן'".

היכולות המקצועיות שלך כקראטיסט נפגעו כתוצאה מכך שהפכת דתי?

"אני חושב שהחזרה בתשובה דווקא מיקדה אותי. לפני כן הייתי קצת מפוזר. הדת הרגיעה לי את הנפש, נתנה לי יותר שקט ויותר פוקוס, וזה גם עזר לי בקראטה. היתה לי עלייה מקצועית מאז שחזרתי ליהדות".

 

שידוך מהבת של בוב דילן

לפני שנתיים התחתן שרף. את השידוך ביצעו חברים ממועדון הקראטה. אשתו, לוסי, נולדה וגדלה בלוס אנג'לס ועלתה ארצה פחות או יותר בזמן ששרף נסע לארה"ב. "התחלפנו", הוא צוחק. "היא עשתה תשובה בארץ ונסעה לביקור של כמה שבועות בלוס אנג'לס. נפגשנו, ואחרי כמה חודשים התחתנו. אשתי רצתה שנחזור ארצה, וכשהמורה נאישימי נפטר, לפני כחצי שנה, הבנתי שזה הזמן לשוב". בתו של הזמר בוב דילן, שבעלה פיטר הימלמן הוא מוסיקאי נחשב ושומר מצוות, התאמנה אף היא במועדון הקראטה. "הם זוג שאני מאוד מעריך ומהווים מודל לחיקוי בשבילי", מספר שרף. "היא אמרה לי: 'יש בחורה שאתה חייב לפגוש'. עניתי לה שנמאס לי כבר מבליינד דייטס. אחרי שהיא התעקשה שלוש פעמים הסכמתי להיפגש, וזה נגמר בחתונה".

לפני מספר שבועות שבה משפחת שרף ארצה ושכרה דירה בשכונת ילדותו של ראובן, במרכז הכרמל. חזונו של שרף הוא להקים בית ספר לקראטה, ובינתיים הוא מלמד בכמה חוגי קראטה בקיסריה. "אני חושב שהגלות הסיטה אותנו מהגוף", הוא אומר. "כביכול רצו לזרוק את הגוף ושכחו שזהו הרכב שיש לו מקום חשוב גם בהתפתחות הרוחנית. הקראטה עוזר לתלמיד חכם ללמוד טוב יותר, כי הריכוז שלו ישתפר והיציבה שלו תהיה טובה יותר".

כשחזר לחיפה, אחרי שמונה שנים, התפלא שרף לראות יותר ויותר חובשי כיפות בעיר שידועה בחילוניותה. "אני לא חושב שזה רק בגלל שבתור דתי אני שם לב לכך יותר. גם חבר שחזר מארה"ב התרשם כך, ולא רק לגבי חיפה - בכל הארץ יש תנועת תשובה בולטת, וזה כיף לראות".

כמי שהסתכל על הדת מבחוץ, איך אפשר למנוע את הרגשת האנטי של חילונים רבים כלפי הממסד הדתי?

"כדי שאנשים לא יגלו את היהדות שלהם רק אחרי שנסעו למקומות כמו הודו, צריך לשנות את הגישה של 'אנחנו' מול 'הם'. נראה לי שזה אכן קורה בשנים האחרונות, ושההבנה שאסור להסתגר וצריך להיפתח ולהפיץ את האור מתחילה לחלחל".

שרף רואה את עצמו כחסיד ומתחבר בעיקר לברסלב. "את שיעוריו של הרב ארז משה דורון אהבתי לשמוע באינטרנט כשהייתי בארה"ב. עכשיו, כשחזרתי ארצה, אני מתכנן ללכת להרצאות שלו בירושלים, אבל עוד לא עשיתי לי רב".

לא הרימו גבות על כך שאתה ממשיך עם הקראטה אחרי שחזרת בתשובה?

"ממש לא. הסבירו לי שבכל דבר יש קדושה אם עושים זאת נכון".

אבל מדובר בעצם על להרביץ מכות?

"קראטה הוא יותר סוג של חיבור בין אנשים ועיקר המאבק הוא פנימי - בינך לבין עצמך. היריב הוא בעצם רק ההשתקפות שלך. בסופו של דבר, כל פעולה שאדם עושה כרוכה במאבק פנימי מסוים. אפילו השכמה בבוקר. כמו שכותב השולחן ערוך - "יתגבר כארי". לכן האימון בקראטה מול אדם נוסף הוא רק אמצעי כדי לתרגל מאבק פנימי".

 

שילוב של עוצמה וריסון

הקראטה נולד באוקינוואה, אי בין סין ליפן, והפך עם השנים לאמנות לחימה. כיום מתאמנים בקראטה ברבבות מכונים ברחבי העולם. קרב קראטה מתבצע בעיקר בעמידה, ומתבסס על חבטות ובעיטות. המנצח הוא מי שמנחית על יריבו 'מכה מסיימת'. 

לקראטה מספר סגנונות, שלכל אחד מהם מסלול תחרותי ומסלול מסורתי.

פירוש המילה קראטה הוא יד ריקה. יש לכך שתי משמעויות: בקראטה משתמשים אך ורק בנשק הטבעי הטמון בגוף האדם; יד ריקה מכל כוונת זדון - הקראטה מיועד להתגוננות, ותורתו מטיפה ליחס של כבוד אל הזולת.

סמל הקראטה בסגנון השוטוקאן, לדוגמה, הוא טיגריס חסום במעגל, שמסמל מצד אחד את העצמה האדירה והפראית בה מחזיק הלוחם, ומצד שני את השליטה עליה. עצמה מרוסנת זו אמורה להיות משוחררת רק בעתות צרה.

בין עקרונות הקראטה: כל קרב מתחיל בקידה ונגמר בקידה בין היריבים; הקראטיסט אינו תוקף ראשון; האומנות של פיתוח המחשבה חשובה יותר מאשר האומנות של ביצוע הטכניקות.

המתאמנים מדורגים על פי צבע החגורה שלהם. בשיטת הדירוג המסורתית משתמשים בחגורות בשלושה צבעים: לבן, חום ושחור.