גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מכתבים למערכת - מכתבים למערכת

11/06/09, 11:00
קוראי העיתון

נימוק מההתנתקות/ ד"ר יאיר ויסמן, רבבה

(בתגובה ל'הקונצנזוס חשוב מהמאחזים', גיליון 345)

במאמרו משבוע שעבר טוען יצחק קליין את הטיעון ששימש את שרון לפני ההתנתקות: כדאי לפנות יישובים באופן חד-צדדי, כי כך נזכה ללגיטימציה עבור גושי ההתיישבות הגדולים. שרון דיבר על גוש קטיף, וקליין מדבר על המאחזים. בעוד שנתיים או שלוש יקום ממשיך לדרכם ויציע לפנות עוד יישובים אחרים, כדי להמשיך לזכות בלגיטימציה. וכך, באופן קבוע, נפנה יישובים כדי לזכות בלגיטימציה. אבל מה נעשה כשכבר לא יהיה מה לפנות?

מי שיודע שהארץ שלו, לא זוכה בלגיטימציה על ידי מסירתה לאחר. מי שמוסר שטחים באופן עקבי לערבים, מראה בדיוק את ההפך. הוא מראה שהוא לא מאמין באמת שהארץ שייכת לו. זו לא דרך לקבלת לגיטימציה.

 

הצבעת ימין, קיבלת שמאל/ יוסף בלכר, תל-אביב

גם הנשיא האמריקני הנוכחי תפש את הפטנט הישראלי המקורי, הייחודי ויוצא הדופן: דווקא כשהימין עולה כאן לשלטון, עולות ומנשבות רוחות שמאלניות מובהקות על סדר היום הציבורי שלנו.

לפיכך, גם מדינות אחרות מצטרפות וסבורות שזה הזמן המתאים ביותר להגביר את הלחץ על ישראל לבצע יותר ויותר נסיגות, מחוות וויתורים שונים ומשונים לערבים.

זהו פרדוקס-פוליטי-ישראלי שמהווה כר נרחב למחקר אקדמי מדיני-פסיכולוגי, ואף מדינה מתוקנת ודמוקרטית אמיתית לא היתה מתגאה בו.

מעניין שרק גורם אחד לא קלט את העובדה הזו - הבוחר הישראלי הממוצע עצמו. הרי הוא זה שנותן מדי פעם למועמדים פסבדו –ימניים להצליח בבחירות ולעלות על כס השלטון, וזאת כדי לשרת למעשה אידיאלים שמאלניים מובהקים.

 

המגדר נגד כל השאר/ אליעזר דוד, ירושלים

(בתגובה לידיעה 'בכנס אקדמי בבר אילן: בצלם, שוברים שתיקה וח"כיות לשעבר ממרצ', גיליון 345)

שטוף את העפר מהעיניים, מורינו ורבנו הנצי"ב (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין - בר אילן), וראה, ככה רצית? ככה חלמת?

ולעצם העניין, על ראשי אוניברסיטת בר אילן ומנהליה להבין שלא ייתכן להרשות עיוות כזה בתחומי האוניברסיטה. עליהם להזמין מיידית את פרופ' טובה כהן, ראש התכנית ללימודי מגדר, ולנזוף בה על ארגון כנס של קיצוני השמאל שהרצו את הגיגיהם ללא שדאגה כראוי למענה הולם.

לא ייתכן שבאוניברסיטה יהודית, קל וחומר דתית, ישמיצו את צה"ל היקר של כולנו ללא מענה כלל. איך אפשר לכרות את הענף שעליו אנו יושבים בשם הפתיחות והנאורות?

 

אין חצי מדינה / אדוה נוה, שערי תקוה

לפי הפרסומים עומד נתניהו להכריז ביום ראשון הקרוב שהוא תומך ב"מפת הדרכים" שבסופה תקום מדינת "מינוס" פלשתינית. ההגבלה העיקרית היא שהמדינה לא תהא חמושה. נתניהו מספיק מבוגר כדי לדעת שכמו שאין חצי הריון, כך אין חצי מדינה. כבר כיום מפעילה הרש"פ ארבעה גדודי חי"ר חמושים המאומנים על ידי ארה"ב, והתכנון הוא להגיע לדיוויזיה תוך שנתיים.האם אין זה צבא? והאם 'מדינה מינוס' ריאלית בכלל? 

רבין ופרס הצהירו שאין בהסכם אוסלו כוונה להקמת מדינה פלשתינית, ויש להניח כי לא שיקרו. אבל יש תהליכים מדיניים המתפתחים באופן טבעי. הפלשתינים מעולם לא התכוונו להסתפק במה שנחתם בהסכם, וגם רוב מדינות העולם החלו בהדרגה להכיר בהם כישות מדינית. גם אם הפלשתינים יקבלו על עצמם להיות מדינה מינוס, האם ניתן לסמוך על כך שישמרו על מחויבויותיהם?

נתניהו המבין את הסכנה הקיומית הצפויה לישראל ממדינה פלשתינית עתידית התנגד עד כה בתוקף להצהיר על קבלת עיקרון שתי המדינות. יש לקוות כי יתעשת ולא יתקפל נוכח הלחץ האמריקני והתקשורתי. ואם יתקפל כבר כעת, כיצד יעמוד מול לחצים קשים הרבה יותר שאין ספק כי יבואו?                                                                                           

 

גם בקיבוצים החילוניים/ יוסף ריכנשטיין, עין חרוד מאוחד

(בתגובה ל'דוס מחמד או מקצוען עם מעמד', גיליון 344)

בכתבה צוטט עמית סגל כמי שאומר ש"אף חילוני לא קורא את 'בשבע'". אולי זה יפתיע אותו, אבל בקיבוץ עין חרוד העיתון מגיע מדי שבוע ויש לו קוראים. הסיבה שאני קורא את בשבע נובעת מהרצון לדעת את הלכי הרוח בציבור הדתי לכל גווניו, אתו כרתנו ברית מאז ימי סבסטיה.

אני חילוני המתפלל בוקר וערב "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני". מה שמטריד אותי הוא האם אנחנו 'מאובנים' ששרדו מתקופת הזוהר של הציונות החילונית, שבנתה את הארץ והקימה את המדינה, או ניצנים ראשונים של עידן חדש שבו תתחדש הציונות על כל מרכיביה על הדגלים של עלייה והתיישבות בכל חלקי הארץ.