גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

השיבה שופטינו - שולחן עורך

בהרכבה החדש תוכל הוועדה לבחירת שופטים להוביל שינוי מרענן בהרכב האידיאולוגי של בית המשפט העליון. דווקא ההישארות באופוזיציה אפשרה לאורי אריאל להצטרף לגוש יהודי-לאומי שיוכל להשיג רוב בוועדה.
11/06/09, 11:00
עמנואל שילה

 

 

1.  על חודו של קול נפלה השבוע בכנסת החלטה דרמטית שקשה להפריז בחשיבותה. ח"כ אורי אריאל, איש מפלגת האיחוד הלאומי בת 4 המנדטים, נבחר לכהן כחבר בוועדה לבחירת שופטים, כשהוא גובר בהתמודדות על כס נציג האופוזיציה בוועדה על ח"כ רוני בר-און מ'קדימה', המפלגה הגדולה בכנסת.

בחירתו המפתיעה של אריאל, שזכה ב-59 קולות מול 58 שניתנו לבר-און, מצטרפת לבחירתו של ח"כ דודו רותם מישראל ביתנו, יו"ר ועדת החוקה, על תקן נציג הקואליציה בוועדה. ביחד עם שני נציגי הממשלה, שר המשפטים יעקב נאמן והשר גלעד ארדן, נוצר מצב חסר תקדים לפיו ארבעת חברי הכנסת והממשלה בוועדת התשעה שממנה את שופטי ישראל הם כולם נציגים מובהקים של המחנה היהודי-לאומי, שלא לומר דתי-לאומי (השר ארדן אמנם אינו חובש כיפה, אך הוא בוגר ישיבת 'נתיב מאיר' שהוכיח את נאמנותו האידיאולוגית לאינטרס היהודי-לאומי). כדי להשיג רוב בוועדה יזדקקו הארבעה רק לעוד אצבע אחת מתוך חמש האצבעות של חברי הוועדה הנותרים - שני נציגי לשכת עורכי הדין ושלושת נציגי בית המשפט העליון.

לא במקרה התריעו בעיתון 'הארץ' שלושה ימים מראש נגד הסכנה שבבחירתו של אריאל, והתגייסו לעזרתו של בר-און. לא במקרה פצח השמאל בזעקות שבר והזיל דמעות תנין לשמע התוצאות. בית המשפט העליון, מוקד הכוח החזק והמשפיע ביותר שלו, שבאמצעותו הוא מנהל כבר שנים את המדינה על פי דעת המיעוט של "הציבור הנאור", עלול לקבל כעת לשורותיו שופטים מסוג שונה, שופטים שיגוונו במקצת את ההומוגניות האידיאולוגית השוררת בו ואת החד-צדדיות של הכרעותיו. התנועה העקבית של המשפט הישראלי אל עבר הקצה האוניברסלי-חילוני-ליברלי, לעיתים בצעדים מדודים ולעיתים בצעדי ענק, עלולה כעת להיעצר. הרכב בית המשפט עלול בעתיד להיות כזה שמתאים קצת יותר להשקפתם המסורתית-לאומית של רוב אזרחי ישראל, וקצת פחות להשקפתו של המיעוט החילוני-שמאלני. היש סכנה גדולה מזו?

 

 

2. תזכורת: מייד לאחר שאהוד אולמרט הודיע על התפטרותו מתפקיד ראש הממשלה, החליטה נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, להקפיא את כינוסי הוועדה לבחירת שופטים. למרות עומס העבודה על השופטים ועינוי הדין שנגרם לציבור, היא העדיפה להשהות את איוש התקנים הפנויים במערכת המשפט, בטענה כי לא ראוי שמינויים חשובים ומשמעותיים שכאלה יתקבלו בוועדה שהשרים החברים בה מייצגים ממשלת מעבר.

לשווא טען היועץ המשפטי מזוז כי אין דין הוועדה לבחירת שופטים כדין ממשלת מעבר, שהרי רק שניים מבין תשעת חברי הוועדה הם שרים בממשלת מעבר. לשווא הזכיר לה יו"ר הוועדה, שר המשפטים דאז דניאל פרידמן, כי היא עצמה נבחרה לבית המשפט העליון בסיטואציה זהה. בצעד חסר תקדים בייניש פוצצה את ישיבת הוועדה, כשקמה ועזבה אותה יחד עם שני חבריה, השופטים אילה פרוקצ'יה ואדמונד לוי.

נשיאת ביהמ"ש העליון, שקיוותה כי לאחר הבחירות תקום ועדה בהרכב נוח יותר שבה תוכל להכתיב בחירת שופטים כרצונה, נחלה השבוע מפח נפש נוסף. לא במקרה הגדיר גורם המקורב לה את בחירתם של הח"כים רותם ואריאל "רעה מאוד עבור השופטת בייניש" "מכה למערכת המשפט" (אתר ynet). ובעוד שבחירתו של רותם כנציג הקואליציה היתה צפויה, אין ספק שבחירתו המפתיעה של אריאל היא שיצרה כעת מצב קשה במיוחד בוועדה עבור מנהיגת האוליגרכיה המשפטית של ישראל.

 

3. מי שמיהרו לצהול או להזיל דמעה על הישארותו של 'האיחוד הלאומי' מחוץ לממשלה ולקואליציה, יכולים כעת להיווכח שאפשר להגיע להישגים גם באופוזיציה. לולי דמסתפינא, הייתי אומר שאפשר לראות כאן את יד ההשגחה. בחירתו של ח"כ אריאל לוועדה כנציג הכנסת ביחד עם ח"כ רותם היתה אפשרית רק מן האופוזיציה. דווקא העובדה שהאיחוד הלאומי נותר בחוץ היא שאפשרה את השלמת נציגות המערכת הפוליטית בוועדה על טהרת המחנה היהודי-לאומי. ולנוכח המקום המרכזי שתופשות החלטות מערכת המשפט בראשות בג"ץ בהתוויית דרכה של מדינת ישראל, לא בטוח ששר בממשלה היה יכול להשפיע יותר ממה שישפיע חבר בוועדה לבחירת שופטים בהרכבה הנוכחי.

 

4. מעניין לעקוב אחר דרכי פעולתם של גורמים שונים במערכת הפוליטית סביב ההצבעה. ב'קדימה' טענו עוד לפני ההצבעה כי תמיכת גורמים בקואליציה במועמדותו של אריאל היא הפרה של נוהג מקובל בכנסת, לפיו הכסא של נציג האופוזיציה הפרלמנטרית בוועדה לבחירת שופטים שמור לאיש הסיעה האופוזיציונית הגדולה ביותר. לאחר תבוסתם הפנו אנשי 'קדימה' אצבע מאשימה ותקפו בהתבטאויות בוטות את ראש הממשלה נתניהו כמי שאחראי להפרת הנוהג המקובל. בהנחה שיש יסוד להאשמה, ואם אכן בחירתו של ח"כ אריאל קיבלה רוח גבית ממשרד ראש הממשלה - נתניהו ראוי לברכה על שהיטיב לקרוא את המפה והחליט לפתוח צוהר לשינוי חיוני בדמותה של מערכת המשפט.

לעומת זאת, מאכזבת מאוד היתה עמדתו של יו"ר הכנסת רובי ריבלין, שבשם אותו נוהג הודיע שיתמוך בבר-און. ריבלין אולי מצא הזדמנות להפגין שוב את הגינותו המפורסמת, אך בד בבד הוכיח כי בהכרעותיו המוסריות הוא מתקשה להבחין בין עיקר לטפל. ריבלין הרי מבין היטב את גודל העיוות הקיים בהרכבו הבלתי מאוזן ובתפקודו האקטיביסטי-אימפריאליסטי של בג"ץ. אך מבחינתו המצב המעוות הזה יכול להימשך ובלבד שהוא, ריבלין, לא יואשם בחוסר הגינות ובהפרת מוסכמה שהיא לא יותר מנוהג ג'נטלמני. אכן, רק מי שגדלו על ברכי ההדר הז'בוטינסקאי מסוגלים למחוות ריקות ומעוותות שכאלה, המזכירות את סירובו של מנחם בגין לעמוד בראש האצ"ל בימי מלחמת העולם השנייה כל עוד לא שוחרר כדין מצבאה של הממשלה הפולנית הגולה.

 

5. הייתי מת להיות זבוב על הפרגוד שלפני הקלפי ולהציץ בפתק ההצבעה של ח"כ זבולון אורלב מ'הבית היהודי'. עניינית, אורי אריאל צפוי להצביע בוועדה עבור אותם מועמדים שמן הסתם היו זוכים גם בתמיכתו של אורלב. האם הצליח אורלב לייצג נאמנה את טובתם של בוחריו ולשלוח לוועדה אצבע שתבטא את העדפותיהם? או שמא החשבון האישי והפוליטי עם אריאל הביא אותו לתמוך ביריבו בר-און? האם ייתכן שאורלב היה מוכן להמשך הפקרתנו בידי הרכב בית משפט שחותר תחת כל היקר והקדוש לנו, מהתיישבות ציונית על אדמות קק"ל, דרך בתי עמונה ועד גיור כהלכה? מכיוון שמדובר בהצבעה חשאית, נישאר עם השאלה המסקרנת.

מי שכן ידוע עליו שהשכיל להתעלות מעל לחשבונות פוליטיים קטנוניים הוא חברו של אורלב לסיעה, ח"כ אורי אורבך. ומכיוון שמדובר בהצבעה על חודו של קול, אפשר לומר שקולו של אורבך הכריע את ההצבעה לטובת בחירתו של אריאל. יש לקוות שהתנהגותו הראויה והעניינית של אורבך, שלמרבה הצער לא נבחר השבוע בעצמו לוועדה למינוי דיינים, תשמש פתח להמשך שיתוף פעולה פורה בין המחנות המפוצלים של הציבור הדתי-לאומי.

היעדרותו מן ההצבעה של השר דניאל הרשקוביץ מחזקת את עמדת עמיתיו-יריביו במפלגה המבקשים להעביר את החוק הנורבגי. יש להניח שהוא שהה בחו"ל בעניינים חשובים של משרדו. ובכל זאת, מדובר בהצבעה קריטית לא פחות מבחירת נשיא המדינה, שיש להניח שהרשקוביץ לא היה מרשה לעצמו להיעדר ממנה. למרבה המזל, הפעם היעדרותו לא שינתה את התוצאה. אורי אריאל נבחר גם בלעדיו לוועדה למינוי שופטים, ולאורי אורבך גם האצבע שלו לא היתה מספיקה כדי להיבחר לוועדה למינוי דיינים.

אחרי כל התמיכות הענייניות והדילים, בהצבעה חשאית כל ח"כ נמצא עם עצמו ועם מצפונו, והצבעתו מושפעת גם מיחסיו האישיים עם המועמדים ומהסימפטיה שהוא רוחש להם ולעמדותיהם. הכרעתם של כמחצית הח"כים לתמוך באריאל מלמדת גם על האהדה האישית כלפיו בזכות ענייניותו, צניעותו והגינותו. ראוי לציין זאת במיוחד על רקע ההשמצות מבית שהוא ספג על רקע החלטתו הקשה, הכואבת והצודקת לפרוש מרשימת 'הבית היהודי'.

 

6. עוד ארוכה הדרך להרכב מאוזן של מערכת המשפט. שופטים חדשים לבית המשפט העליון ניתן לבחור כעת רק שניים או שלושה. שינויים נוספים בהרכב ביהמ"ש העליון יצטרכו להמתין עד ליציאתם בדימוס של שופטים שיגיעו לגיל הפרישה. אין גם ספק שהחונטה השמאלנית השלטת במשרד המשפטים ובבג"ץ עוד תתעשת ותנסה לחסום בכל כוחה שינוי של ממש בהרכבה האידיאולוגי של מערכת המשפט. תסייע להם גם תקנה חדשה שהתקבלה בכנסת הקודמת, לפיה לצורך מינויים לבית המשפט העליון אין די ברוב רגיל מבין חברי הוועדה, ויש צורך ברוב של שבעה מתוך תשעה. הם לא יהססו לנקוט גם בתפירת תיקים ובשאר תרגילים מדיפי צחנה, כפי שנהגו בעבר.

בשורה התחתונה, אין ספק שהרכבה החדש של הוועדה לבחירת שופטים הוא כמים קרים על נפש עייפה, במיוחד בימים אלו בהם המצור מבית ומחוץ על ערכי המחנה היהודי-לאומי הולך ומתהדק.