גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

ממנפים את בתי הדין לממונות - שופטים ושוטרים

מאמץ משותף לביסוס משפט התורה בדיני ממונות, בסיוע רשת החינוך 'צביה' ומרכז ישיבות בנ"ע. תביעה אזרחית נגד שוטרת שהתעללה ממושכות באשת עציר ממחתרת בת-עין ובתינוקת שלה.
11/06/09, 11:00
יאיר שפירא

 

השבוע יושק קמפיין לאחד המהלכים התורניים המשמעותיים ביותר שהובלו כאן בעשורים האחרונים. שותפים בו בית הדין לממונות הוותיק של הרב רצון ערוסי, מכון 'משפטי ארץ' בעופרה העוסק בחוזים על פי ההלכה, ובתי הדין החוסים תחת מכון 'ארץ חמדה' בירושלים. הגופים הללו פותחים פורום משותף כדי ליצור פריסה ארצית של בתי דין, וכדי לצאת בקריאה משותפת לציבור הרחב להביא מחלוקות כספיות בפני טריבונל מקצועי, מיומן, ומה שלא פחות חשוב - מהיר וזול, הדן על פי משפט התורה.

הפורום יצר תבנית כתב בוררות אחיד לכל בתי הדין הקשורים אליו, כדי ליצור סטנדרטים אחידים בעקרונות פסיקה מרכזיים ובדרך התנהלות הדיונים ועריכת פסקי הדין. הרב עידו רכניץ ממכון 'משפטי ארץ' אומר כי למהפכת המשפט העברי אפשר להיות שותפים גם בלי לנהל תביעות משפטיות. "כל אחד מוצא את עצמו חותם חוזה מעת לעת", אומר הרב רכניץ ומציע להיעזר בפורום כדי לכרות חוזים המותאמים לדין העברי, ולכלול בהם הסכמה מראש להתדיינות בפני בתי הדין של הפורום.

רובו של הקמפיין ייערך באינטרנט, ויוביל את המעוניינים אל דף שער משותף לשלושת הארגונים, שם תימצא הפנייה של בעלי הדין לבתי הדין השונים על פי מיקומם הגיאוגרפי, הפנייה לתבניות חוזים סטנדרטים על פי דין תורה, או הפנייה למכון 'משפטי ארץ' כדי להתאים חוזים לצורך מסוים.

רשת החינוך 'צביה' היתה הראשונה להרים את הכפפה, וחוזי ההתקשרות שלה עם הורי התלמידים כוללים סעיף המפנה לבוררות בפורום במקרים של מחלוקת. מרכז ישיבות בני עקיבא, המונה למעלה משישים מוסדות חינוך, הודיע גם הוא על כוונה להכניס סעיף דומה לאלפי חוזי ההתקשרות שמוסדותיו חותמים בכל שנה. הרב רכניץ קורא למוסדות וארגונים נוספים לתת כתף ולקדם מהלכים אופרטיביים דומים, כדי שהמנהג לפנות לבתי הדין לממונות יוטמע לפחות בקרב ציבור שומרי המצוות.

 

 מחיר להתעללות

ברגע האחרון, בטרם יחלפו שבע שנים ותחול ההתיישנות, הגישו אתי דביר מבת עין ובתה הקטנה תביעת נזיקין גדולה נגד השוטרת המתעללת אריקה מזרחי.

דביר, שבעלה הורשע בפרשת מחתרת בת עין, נעצרה לצורך חקירה והובלה יחד עם בתה, אז תינוקת בת שמונה חודשים, למגרש הרוסים בירושלים. את שהתרחש בחדר החקירות קשה להעלות על הדעת. השוטרת מזרחי התעללה ארוכות בדביר ובתינוקת. היא הכתה את דביר בפניה, מנעה ממנה להניק את בתה, חטפה את הילדה מזרועות אמה והניחה לה למרר בבכי בחדר הסמוך. היא הזמינה צלם לתעד את האם ואת בתה הבוכות, כדי לספק מנוף לשבירתו בחקירה של האב החשוד. היא השליכה על הרצפה את ספר התהילים שהחזיקה דביר, אפשרה לשוטרים לחזות בה מניקה כשהוחזרה אליה התינוקת, ועישנה בחדר הסגור יחד עם שוטרים נוספים בנוכחותה של הילדה הרכה, למרות הפצרותיה של דביר שתחדל מכך. כשהוגשה תלונה כנגד התנהגותה, והיא עדיין שוטרת, פרסמה מזרחי מקאמה מתלהמת נגד אנשי בת עין באחד ממקומוני ירושלים.

על כל אלה לא מצאה לנכון המערכת אלא להעמיד את מזרחי לדין משמעתי, שלא הגיע אפילו לכדי הדחה מהמשטרה. במשך שנים ניסתה דביר להביא את מזרחי למשפט, אך במשרד המשפטים התייצבו לצד השוטרת המתעללת. לפני מספר חודשים הכריע בית המשפט כי דביר לא תוכל להגיש נגדה קובלנה פלילית, בשל התנגדותו של היועץ המשפטי לממשלה.

רגע לפני שחולפות שבע השנים ומזרחי נעלמת לה אל תוך קהילתה כאדם נורמטיבי, הגישה דביר באמצעות עו"ד אביעד ויסולי תביעה של מאות אלפי שקלים על העוולות והנזקים שגרמה מזרחי לתינוקת ולהוריה.

 

הגנה מפני המצלמה

שופט בית המשפט המחוזי בת"א קובי ורדי מחק השבוע חרפה של בית משפט השלום בעיר, ופסק פיצוי של שישים אלף ש"ח והוצאות משפט נדיבות לאישה שהלכה לתומה ברחוב ומצאה עצמה מושפלת על מרקעו של ערוץ 10. 

הערוץ הפיק סידרה על מגפת ההשמנה, וכאילוסטרציה צולמה האישה, עבת בשר, כשהיא צועדת ברחובה של עיר. בראשית ההליך המשפטי התברר כי האישה קנתה לה מקום של כבוד בארכיון הערוץ, כאשר הקטע שודר פעם נוספת, הפעם מלווה באייטם על גלולת הרזיה חדשנית.

בית משפט השלום דחה את תביעתה של האישה, בקובעו בין השאר כי לערוץ עומדת ההגנה של אמת בפרסום ועניין ציבורי בבעיית ההשמנה. את הקביעה המוזרה דחה כאמור השופט ורדי השבוע, והניח לכבדי משקל להמשיך ללכת ברחובותינו שלווים ואנונימיים.

 

עבודה משטרתית משובחת

בימים אלו בהם מתבזה המשטרה בפסטיבל ההתעללות בדודו טופז, טוב להיזכר כי יחידות העילית במשטרה יודעות לטפל גם בפרשות חמורות באמת, ולא רק בהוצאת הודאות מבדרן מעורער בנפשו. שתי הרשעות שניתנו בימים האחרונים באולמה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברכה תום-אופיר, נגעו בשורשי האיומים על הציבור בישראל.

הרשעת שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, נראית אומנם עניין של מה בכך למי שצפה בשר מבזה את עצמו בבית המשפט בחודשים האחרונים. אך חשוב לזכור כי חקירה רחבת יריעה וסדרת הרשעות ארוכה של שותפיו של הירשזון לשוד הקופה הציבורית, הם שאפשרו את העבודה הקלה יחסית של התביעה במשפטו של השר. שר בבית הסוהר - כמו גם אולי נשיא וראש ממשלה - הם אומנם השפלה לאומית, אך גם תעודת כבוד למדינה שבה נעשים מאמצים כנים לשוויון בפני החוק.

הרשעה שנייה, נדירה וחשובה גם היא, היתה זו שקבעה כי אסי אבוטבול מנתניה עומד בראש ארגון פשיעה. החקיקה למלחמה בארגוני פשיעה התקבלה כבר בראשית העשור, אך עד עתה הצליחו המשטרה והפרקליטות להביא להרשעה על פי החוק החדשני רק שלוש פעמים. החוק, שהתקבל בהשראת חוק דומה בארצות הברית, מאפשר להטיל על ראשי ארגון פשע אחריות קולקטיבית על פשעי הארגון, גם בלי להוכיח כי הם היו מעורבים אישית בפשע או מודעים לו. החוק מאפשר לגזור עונשים חמורים במיוחד על פשעים שבוצעו במסגרת הפעילות בארגון, ומתיר להחרים רכוש של הארגון ושל ראשיו.

החוק הדרקוני נותן כלי יעיל בידי המדינה לחיסול ארגונים שהורשעו, אך השגת הרשעה שכזו מחייבת עבודה משטרתית מאומצת ומתמשכת. כדי לשכנע את בית המשפט מעל לכל ספק סביר כי ארגון פשע שכזה אכן מתקיים, יש צורך באיסוף ראיות רבות ואיכותיות. ניקוי הרחובות מאנשיו של אבוטבול, וניקוי הצמרת הפוליטית מאישים בדמותו של הירשזון, הם עבודה משטרתית משובחת שהיינו חפצים לטעום ממנה לעיתים קרובות יותר.