גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

להוציא מים מן הסל"ע - בגליון השבוע

למדינת ישראל אין כיום מחויבות מיוחדת כלפי עקורי גוש קטיף שאיבדו את מקום עבודתם, והיא מטפלת בהם כמו בכל מובטל. רבים מן העקורים כבר לא יכולים לממן את בניית ביתם.
11/06/09, 11:00
עפרה לקס

השבוע נודע כי בנימין נתניהו הורה שלא לסגור את מנהלת סל"ע בתום השנה האזרחית. ברכתם של עקורי גוש קטיף וצפון השומרון על הצעד הזה, רק מדגישה את המרחב האבסורדי בתוכו הם חיים. העדויות שנמסרות בימים אלה בוועדת החקירה הממלכתית שתפקידה לבחון את הטיפול בהם, חושפות אט אט את אוקיינוס המחדלים, שבו המנהלת מתפקדת כמו אזור 'משולש ברמודה'. עברת? היזהר שלא לטבוע. עקורי הגוש וצפון השומרון נאלצים גם לטעון נגד הגוף הזה, אבל גם להיות תלויים בו.

השבוע החלו להעיד בוועדה נציגי המגורשים. מושב הוועדה התקיים באולם לא גדול במלון 'רייך' שבירושלים, שאוכלס בעיקר באנשי צוות הוועדה, אנשי הגוש ועיתונאים ספורים. מאחורי שולחן גדול ומעט פומפוזי ישבו היושב ראש - השופט בדימוס אליהו מצא, לצידו פרופ' ידידיה שטרן, מומחה למשפט ולחברה, שהתעניין רבות בצדדים הפסיכולוגיים של נותני העדות, וד"ר שמעון רביד, שעוסק בכלכלה והתיישבות, והזדהה עם טענות העקורים נגד החלמאות בכל הנוגע לטיפול בהתיישבות הקבע.

דרכה של הוועדה עוד ארוכה, ולחבריה מצפות עוד שעות ארוכות של עדויות, ושעות רבות עוד יותר של קריאת החומרים ובחינתם. עיניהם של אלפי מגורשי הגוש וצפון השומרון תלויות אל שלושת האנשים הללו. לא, הם לא המשיח וגם לא חמורו, אבל ביכולתם לדפוק על שולחנה של מדינת ישראל ולתבוע את העלבונות והעליבות המוטחים בציבור הזה יום יום, כבר חמש שנים. 

 

היתה כאן אטימות מיוחדת

מי שהגתה את רעיון הקמת ועדת החקירה הממלכתית היא חברת הכנסת לשעבר עמירה דותן, שעמדה בראש ועדת המשנה לענייני המפונים של הועדה לביקורת המדינה. דותן כיהנה בכנסת מטעם 'קדימה', מה שלא הפריע לה לעבוד בשטח עם העקורים וללוותם יד ביד בכל צרכיהם, במסירות מעוררת כבוד. "אחרי 3 שנים של עבודה מאוד סיזיפית ומאוד מקצועית", היא מספרת, "ראינו שהדברים לא מתבצעים בשטח". זמן לא רב אחרי הגירוש פרסם מבקר המדינה דו"ח מפורט על הכשלים בדרך הטיפול בעקורים. הועדה לביקורת המדינה טיפלה בדו"ח, אך ללא הועיל. חבר הכנסת זבולון אורלב, אז יו"ר הועדה, משחזר: "הרגשנו שאנחנו טוחנים מים. כל המאמצים להביא לכך שהרשויות יסיקו מסקנות ויפעלו על פי ההמלצות של מבקר המדינה בהיבטים של פתרונות קהילתיים, דיור קבע, תעסוקה, חקלאות ורווחה - עלו בתוהו. הרגשנו שהדברים לא זזים". אורלב מסביר כי התחושה היתה ועודנה, שאין לקיחת אחריות מסודרת של המדינה על הטיפול במפונים. "למנכ"ל משרד ראש הממשלה יש עוד 30 עניינים דחופים מהמעלה הראשונה, ומנהלת סל"ע מופקרת לגורלה. הבנו שאם לא ננקוט צעד של ועדת חקירה, הדברים יישארו תקועים".

לדברי אורלב, הוועדה לביקורת המדינה טיפלה בתחומים רבים אחרים, ובהם הרשויות בדרך כלל קיבלו את הביקורת וניסו לבדוק היכן ניתן לשפר, "חוץ מבמקרה אחד - בכל הקשור לניצולי השואה וטיפול בהם". הקיפאון ההוא הביא להקמת ועדת חקירה ממלכתית. העובדה שהוועדה פעלה, המליצה על צעדים והם הוגשמו במלואם, הביאה את הוועדה של אורלב להחלטה לנסות להעתיק את ההצלחה גם למקרה הזה.

הטיפול במגורשים הוא נושא מורכב, שבו מעורבות רשויות רבות: משרדי התמ"ת והרווחה, שיכון ופנים ועוד. אולי המורכבות הזאת היא שתוקעת מקלות בגלגלי השיקום שלהם?     

"קיימים מקרים הרבה יותר מסובכים, כמו למשל בעיות האנרגיה והחשמל של מדינת ישראל" משיב אורלב. "הרי כאן מדובר בשדות שבהם מדינת ישראל יודעת לפעול: היא מקימה יישובים ונותנת תמריצים לעסקים, היא מייצרת חקלאות ועוד ועוד. פשוט היתה כאן אטימות מיוחדת".

מי שעוקב אחר תלאותיהם הבלתי מסתיימות של עקורי גוש קטיף וצפון השומרון אולי מכיר את עומק הבעיות, אבל חברי כנסת רבים לא הבינו מה דותן ואורלב רוצים מהם. משחזר אורלב: "בהתחלה חשבו שאנחנו אנשים הזויים. אבל בסופו של דבר הצלחנו לשכנע גם חברי כנסת מהקואליציה של ממשלת קדימה שיצביעו בעד. תוצאת ההצבעה היתה גורפת בעד הקמת ועדת חקירה".

דותן חושבת שאין סיכון בהקמת הוועדה, וכי האמת כל כך בוהקת שלא ייתכן שהמלצותיהם של השופטים לא ייטיבו עם המגורשים. "העובדות מדברות בעד עצמן. יש פה מצב של אלף ומשהו משפחות שאין להן פיתרון. צריך לנער את המערכת, וזו הדרך היחידה לעשות זאת. לא יומיים חלפו, אלא 4 שנים!".

דותן מסכימה לטענה כי בבית העלמין שבו קבורות המלצות ועדות החקירה לדורותיהן קיימת מידה מסוימת של צפיפות, וכי ייתכן שגם ההמלצות של הוועדה הנוכחית יילכו בדרך כל הארץ. "אבל זה המחיר הכי בעייתי שיכול להיות, וזה גם ככה מה שיש לנו היום. המצב לא יכול להיות רע יותר. הרעיון היה לתת דחיפה למדינה שתסיים את העניין הזה, ושתכין את עצמה להתנהלות מול קטסטרופות שתהיינה".

את מדברת על עקירות נוספות?

"לא. אני מדברת על שפעת חזירים או רעידת אדמה. האם במקרים כאלה שוב ייצאו למכרזים ויד ימין לא תדע מה יד שמאל עושה, או שידעו לפעול בתיאום במתכונת חירום".

 

הממסד המשפטי מערים מכשולים

המחסום הפרלמנטרי, כלומר שכנוע חברי קואליציה שיש לחקור את ממשלתם שלהם, הסתבר כמכשול הקטן עבור דותן ואורלב בדרך לועדת החקירה. הקמת ועדות כאלה היא אמנם סמכות מוקנית בחוק לוועדה לביקורת המדינה, אבל "בית המשפט העליון שאל אותנו שאלות שהוא לא שאל בקשר להקמת הוועדה הממלכתית לסיוע ניצולי השואה", אומר אורלב. "האליטה המשפטית הערימה את כל הקשיים שהיא רק היתה יכולה, אבל אנחנו התמדנו. עוד דו"ח ועוד ישיבה, ולבסוף הוועדה יצאה לדרך".

הדו"ח הראשון של מבקר המדינה, שבעקבותיו התקיימו 40(!) ישיבות של הוועדה לביקורת המדינה וועדת המשנה שלה, פורסם בחודש שבט תשס"ו, לפני למעלה משלוש שנים. שנתיים וחודשיים מאוחר יותר הצביעה הוועדה לראשונה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, שעל פי חוק חייבת להתמנות בזיקה ישירה לדו"ח של מבקר המדינה. במהלך 60 הימים בהם היתה אמורה לשבת ועדת ניסוח ולקבוע מה יהיו סמכויותיה של הוועדה, החליף ח"כ מיכאל איתן את ח"כ אורלב בראשות הוועדה לביקורת המדינה. איתן פנה לאורלב ולדותן ואמר להם, על פי עדותו: "בואו לעוד משא ומתן עם הממשלה. אולי נצליח מול מנכ"ל משרד ראש הממשלה להגיע לכך שהם יקבלו ויתקנו את דרכיהם. הרי המטרה שלנו בסופו של דבר היא לפתור את הבעיה, המטרה שלנו זה לא להתנגח... ואולי אנחנו יכולים, תחת הצל הזה של ועדת החקירה, להגיע לפתרונות". מאוחר יותר העידה דותן כי זו היתה גם הכוונה ההתחלתית שלה בפעולתה להקמת הוועדה. התקווה היתה שהשוט של ועדת החקירה ירתיע את הסוסים, והם ירוצו מהאורווה אל הכיוון הנכון. אבל לא כך היה. איתן פנה לדרך המשא ומתן, אך עד מהרה ההידברות עלתה על שרטון. בלית ברירה התיישב צוות של הוועדה לביקורת המדינה ונתן הצעת ניסוח לסמכויותיה של ועדת החקירה. לדברי איתן, מייד לאחר פיצוץ המו"מ בין הצדדים אמר לו מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, רענן דינור, כי הממשלה תתנגד בכל דרך להקמת הוועדה. אמר ועשה.

בישיבה בה נוסח כתב המינוי נכח המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהושע שופמן, שהביע התנגדות לסמכויות שניתנו לוועדה. לעומת זאת, היועצים המשפטיים של הכנסת ושל הוועדה לביקורת המדינה אישרו את הנוסח. שופמן לא הרפה, התקשר לח"כ איתן ושטח את טיעוניו. ח"כ איתן לא נכנע וטען כי הממשלה היא הגוף המבוקר, ובשל כך הוא לא יקבל התערבות שלו במינוי הגוף המבקר.

ח"כ איתן שיגר את כתב המינוי אל נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, שאמורה על פי החוק למנות את חברי ועדת החקירה. במקביל, הוא קיבל מכתב חריף מן היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לפיו הוועדה חרגה מסמכותה וכתב המינוי אינו חוקי. "הכנתי תשובה ליועץ המשפטי יחד עם הייעוץ המשפטי של הכנסת", אמר איתן באחת מישיבות הוועדה, "ופתאום אני מקבל מנשיאת בית המשפט העליון מכתב מאוד חריף, הייתי אומר אפילו בוטה, שממנו משתמע כאילו היא הגיעה למסקנה שההחלטה שלנו היא בלתי חוקית. היא אומרת שייכנסו את הוועדה ויתקנו את כל הפגמים... ואז היא תוכל למנות את הנוגעים בדבר. עוד פעם פניתי לייעוץ המשפטי של הכנסת. כתבתי... שביקשתי ממנה המלצות, אבל לא ביקשתי ממנה החלטות. נשיאת בית המשפט העליון, עם כל הכבוד, אף אחד לא פנה אליה על מנת שהיא תחליט האם ההחלטה שלנו היא חוקית או לא חוקית". למרות הכעס התערבות נשיאת ביהמ"ש העליון ומשרדו של היועץ המשפטי לממשלה בעבודתם, אישררה הוועדה את החלטתה שוב במרחשוון תשס"ט.

כמה ימים מאוחר יותר עתר הח"כ לשעבר ('שינוי') אברהם פורז לבג"ץ נגד הקמת הוועדה ("עתירה מוזמנת", כלשונו של ח"כ אורלב), ובית המשפט הוציא צו ביניים שעיכב את הקמת הוועדה עד לפסיקה בנושא. בטבת האחרון קבעו השופטים אשר גרוניס מרים נאור ואסתר חיות כי ממילא מבקר המדינה עומד להוציא דו"חות חדשים, ועל סמך דוחות אלה יהיה ניתן להקים את ועדת החקירה.

ועד מתיישבי גוש קטיף פנה למשרד המבקר בבקשה שיזרז את פרסום הדו"חות, כדי שלא לעכב עוד את הקמת ועדת החקירה. שבוע מאוחר יותר הוגש דו"ח המבקר לוועדה לביקורת המדינה, ובפעם השלישית הוחלט על הקמת ועדת החקירה. למרות מכתבו של ח"כ איתן לבייניש שתזדרז במינוי שופטי הוועדה, ממשיך הפינג- פונג המשפטי, כולל התבטאות חריפה של ח"כ איתן אשר כותב לבייניש כי המדינה "נוקטת תמרונים משפטיים על מנת לחבל ברצון הכנסת".

בכ"ט בשבט מינתה סוף סוף השופטת בייניש את חברי ועדת החקירה הממלכתית: המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, אליהו מצא, ישמש כיו"ר, הפרופסור ידידיה שטרן וד"ר שמעון רביד ישמשו חברים בוועדה לצדו. הוועדה, לפי החלטת הכנסת, תעסוק "בנושאים של חקלאות, עסקים, תעסוקה, יישובי קבע, והשפעת המחדלים על מצבם הנפשי והבריאותי ועל החוסן החברתי, הקהילתי והלאומי". לפי כתב המינוי "הוועדה תחקור, תקבע ממצאים ומסקנות", וחברי הכנסת גם השחילו מילה של זירוז: "הועדה תהא רשאית להגיש גם ממצאים מסקנות והמלצות ביניים, בהתחשב בחשיבות הטיפול המהיר בנושא".  

ישיבתה הראשונה של ועדת החקירה התקיימה לפני כחודש, כמעט שנה לאחר ההחלטה הראשונה על הקמתה.

 

מסוכן להעיד נגד המנהלת

בבוקר יום ראשון השבוע עלה אל דוכן המעידים דורון בן שלומי, יו"ר ועד מתיישבי גוש קטיף. בתחילת דבריו ביקש להעיד כמה דקות בדלתיים סגורות בפני הועדה. הוא הסביר כי העובדה שהמתיישבים תלויים בחסדיה של מנהלת סל"ע ובה בעת נדרשים לומר את דעתם עליה ולהצביע על מחדליה, מעמידה אותם במקום לא פשוט. לכן הוא העדיף לומר חלק מעדותו בהסתר.

השופטים נענו לבקשתו, על אף שהזהירו אותו כי לעדות הניתנת בדלתיים סגורות יש משמעות מופחתת, מכיוון שלנציג היועץ המשפטי לממשלה אין אפשרות לחקור אותו. לא, אין כאן טעות דפוס. נציג היועץ המשפטי נמצא באופן תמידי בוועדה, ויש בסמכותו להקשות על העדים בשאלות משלו. היאך מאפשרים לגוף נחקר להיות גם החוקר? לחברי ועדת החקירה פתרונים. דוברת הוועדה, שני מזרחי, מרגיעה ואומרת כי מטרת המהלך התקדימי הזה היא להפוך את משרד המשפטים לחלק מהתהליך, ובכך לחייב אותו עוד יותר במסקנות ובהמלצות שתגזור הועדה. עוד אמרה מזרחי כי נציגי המשרד אינם מקבלים את החומר הנאסף שלא בדיונים פומביים.     

בצד וביחד עם שלושת שופטי הוועדה עובד צוות של מנהל ועדה, דוברת, מזכירות, ולא פחות מ-10 חוקרים ועוזרים לשופטים. למרות שעד תחילת השבוע התקיימו רק 5 ישיבות, יש להניח שעל שולחנותיהם של חברי הוועדה נערמו כבר כמה אלפי עמודי פרוטוקול. חלק מן העדים זומנו לחקירה על ידי חברי הוועדה, אחרים הגיעו באופן עצמאי. מיעוטם של העדים מוזמנים גם לתת עדות פומבית. רוב עבודתה של הוועדה, מתבצע הרחק מאורם המסנוור של הזרקורים.

ובכל זאת, דיונים פומביים היו ונאמרו. הפרוטוקולים מספקים הצצה לעולם בלתי ייאמן של אי נטילת אחריות, ביורוקרטיה ואטימות לב. חלק מן הדברים מכמירי לב, וחלקם פשוט מקוממים.

ראשון הדוברים היה ראש מנהלת ההתנתקות לשעבר, יונתן בשיא. מדבריו עלה כי היתה לו ביקורת מסוימת על לוחות הזמנים החפוזים ועל חוקים שעיכבו תהליכים עבור שיקום המפונים, אבל הוא מעולם לא העביר את הביקורת הזאת הלאה, משום שתפקידו היה לבצע החלטות. בשיא אמר מספר פעמים שהוא לא מאשים את אנשי הגוש במצב בו היו לפני העקירה ואחריה. יחד עם זאת, התעקש כי אם הם היו משתפים פעולה מצבם היה טוב הרבה יותר. כעבור 50 עמודי פרוטוקול ידע כבר אחד מחברי הוועדה לומר בעצמו כי אם המתיישבים היו משתפים פעולה, לא היתה קמה ועדת החקירה. הפנים את המסר של בשיא. בשיא, אגב, אמר כי הוא גר בקראווילה ומבסוט מהחיים, ובעצם הכול עניין של הסתכלות.

בכלל, מעדותו הארוכה של בשיא עולה כי הכול בעצם היה בסדר. הוא גאה בתוצאות בהן עמד בלוח זמנים כה קצר. הטעות התכנונית שלפיה הוכנו רק שליש מן המיטות שהיו דרושות בבתי המלון, כמו גם העובדה שאתרים זמניים רבים לא היו מוכנים, גם לא בטווח של חודשים - כל אלה הם מחדלים מובנים באקלים של חוסר ודאות. אם חברי הוועדה היו שומעים רק אותו, הם היו מחליטים מן הסתם שהוועדה מיותרת.

בשיא, כך עולה מדבריו, נזהר מאוד שלא לצאת מגדרו עבור המתיישבים במה שהעניק להם, כדי שלא לצאת מהמסגרת שהוקצבה לו. מיוזמתו הוא הקפיד שלא לבזבז יותר מדי כסף למדינה, ולא לעשות איפה ואיפה בין העקורים לציבורים אחרים. כך עולה למשל מהמקרה שבו עקורי הגוש שפונו לכרמיה היו נטולי מיגון. בשיא חשב שלא כדאי לתת ממ"דים, משום לאנשי כרמיה לא היו.

בשיא אמר כי היה צורך להקים גוף עצמאי עוקף פרוצדורות שידאג לשיקומם של המתיישבים ללא התחשבות בחוקים, תקנות וביורוקרטיות. המנטרה שעליה חזר בשיא מספר פעמים, עד שקנתה מקום בליבם של חברי הוועדה: "אפשר להוציא אדם בכוח מביתו, אי אפשר ליישב אותו בכוח מחדש". מאחורי האמירה הזאת יושבים בנוח הרבה מחדלים.

למרות האמור, תקופת כהונתו של בשיא לאחר הגירוש זכורה בראשם של אנשי ועד המתיישבים כיעילה, מקצרת בירוקרטיות, חותרת למטרות ובעלת סמכות. בשיא פעל בצמוד למנכ"ל משרד ראש הממשלה, אילן כהן, ויד ביד עם ראש הממשלה עצמו - להם היה אכפת, ושרון ידוע כמומחה לקיצורי דרך.

תקופתה של צביה שמעון, מחליפתו של בשיא בתפקיד, מצטיירת כהרבה יותר קשה עבור העקורים וכהרבה פחות מעשית. כיום שורר משבר אמון קשה בין שני הצדדים. שמעון נתנה לדברים פומבי כשאמרה שמנהלת סל"ע צריכה להיסגר כדי לגמול את ציבור המפונים מהתלותיות שלו במנהלת.

ביום הדיונים השני העידה שמעון. מדבריה השתמע שכמעט הכול בסדר, ומי מהעקורים שעדיין לא יושב בבית הקבע שלו, הרי זה משום שקשה לו פסיכולוגית לבנות, או משום שהוא לא יכול כלכלית כי הוא שם את כספי הפיצויים שלו על קרן הצבי.

שמעון חזרה ואמרה מספר פעמים כי מנהלת סל"ע קיבלה אחריות אך לא קיבלה סמכות. היא אמורה לדאוג למפונים בכל התחומים, אך אין לה יכולת אמיתית להחליט על תקציבים, כיפוף תקנות או הגמשת קריטריונים. לעזרתה של שמעון נחלצו עובדי המנהלת בהווה ובעבר, כדי להשיב במקומה על שאלות. ככלל היא אמרה לחוקרים שאם המתיישבים לא היו מתעקשים, רובם היו היום בבתי קבע.

מנכ"ל משרד השיכון בזמן הגירוש, שמואל אבואב, אמר בעדותו כי במקרי רבים היה אפשר לדלג על מנהלת סל"ע, וכי לא היתה לה סמכות. אבואב אמר כי כמו שפינו את המתיישבים בחקיקה, היה צריך לשקם אותם בחקיקה. הוא היה נרגש כשאמר שאת העקורים שפנו להתיישב במזרח לכיש היה צריך לשאת על כפיים, וכי מדובר בציבור אידיאליסטי מאוד. אריה בר, גם הוא מנכ"ל משרד השיכון לשעבר, אמר בעדותו שהיה צריך לגדוע את ידיהם של פקידי משרד האוצר שהתווכחו על כל שקל שהיה צריך לתת לקבלנים אשר ביצעו עבודות עבור המתיישבים. הוא תיאר התנהלות ביורוקרטית אינסופית שגרמה לעיכובים של חודשים בעבודות. לדברי בר, היה צורך להקים רשות שתטפל בכל ענייני המפונים, ולחמש אותה בסמכויות.

והיו גם נציגי שירות התעסוקה שדיברו על הדרך שבה עבדו עם המפונים ועל הכשלים המצויים במערכת. אגב, מצידה של מדינת ישראל, כל מגורש שאיבד את מקום עבודתו דינו כדין כל מובטל אחר החל מתחילת שנת 2008. מבחינתה של מדינת ישראל, הטיפול הייחודי במובטלי טראומת ההתנתקות כבר הסתיים, בדיוק כפי שהיתה אמורה להיסגר מינהלת סל"ע בעוד חצי שנה. "מה אמור לקרות ב-2009 שלא קרה קודם ולא יקרה אחר כך?" - שאל בן שלומי בעדותו, והשיב פחות או יותר: "בעצם כלום. מדינת ישראל קידשה תאריכים מבלי לקדש יעדים".

 

 רוצים מעשים, לא הצהרות

הגנרטור של כל הפעילות למען עקורי גוש קטיף וצפון השומרון הם העקורים עצמם, אשר חלקם פעילים באגודות הממתינות להתיישבות קהילתית. הם רצים בין משרדי ממשלה, נפגשים, מסיירים, דוחפים, מתאגדים ומתעקשים. עליהם חופף ועד המתיישבים שגם מתאם בין הצירים השונים (חקלאים, בעלי עסקים, רווחה - ומצד שני יישובים), ואנשיו מתרוצצים השכם והערב בין משרדי ממשלה, חברי כנסת ופקידים.

חלקו של ועד המתיישבים בקמת הועדה היה בעיקר מאחורי הקלעים. "הוועדה היא שלב מתקדם שאף אחד לא רצה להגיע אליו", אומרת חמוטל כהן מהוועד, "אבל אולי זה מה שיזיז דברים. מצד שני, מסקנות לא טובות עלולות לתקוע תקציבים ותהליכי חקיקה שכבר החלו. אנחנו מקווים שהאמת תצא לאור".

ועד המתיישבים ליווה עקורים שרצו להעיד בפני הוועדה אך חששו שיבולע להם מן המנהלת. הם פנו לכל קהילה וקהילה שתאסוף ותמסור לוועדה את החומר הרלוונטי, וכן לקבוצות בעלות עניין משותף. ועד המתיישבים יידע את הוועדה על אישי מפתח שיכולים להאיר תחום זה או אחר בטיפול במפונים, והעביר בעצמו חומר רב.

עדותו של דורון בן שלומי הוכיחה בקיאות מדהימה בכל רזי חוקי הבנייה והתכנון, עד כדי כך, שלא מופרך היה למנות אותו על המקום כיועץ בכיר למשרדי השיכון והפנים גם יחד.

דבריו, שנאמרו בטון רגוע, בלתי מתלהם ואפילו דיפלומטי, הצליחו להחזיר מעט סומק ללחייהם של העקורים, שנראו רע מאוד בעדויותיהם של בשיא ושמעון. לדבריו, גם אם את יישובי הקבע לא היה אפשר לתכנן ללא הסכמת המפונים, הרי שאת האתרים הזמניים בודאי שניתן היה. הוא המשיך ותיאר את אנשי הגוש כקהילות עצמאיות ויצרניות שרוצות לנהל את עצמן, אך לא מספקים להן את הכלים לכך. בכך נתן מענה לטיעון של צביה שמעון שמדובר באנשים תלותיים. "אנחנו צריכים לריב על סמל יישוב", נתן דוגמה. "זה משהו שלא עולה כסף אבל רק המדינה יכולה לתת. וצריך לריב על זה במשך חודשים". חברי הוועדה ניסו להפנות אצבע מאשימה כלפי הגוף הוולונטרי שנקרא 'ועד המתיישבים', ולטעון כי הגוף הזה, שסירב לשתף פעולה עם המנהלת לפני הגירוש, אולי איננו הגוף המתאים לנהל את המתיישבים אחר כך. אבל גם השאלות הקשות הללו לא הצליחו להכניס את בן שלומי לפינה של כעס, והוא פשוט השיב בצורה עניינית. כשסיפר בדרך אגב שיש לו תואר שני במינהל ציבורי, גבותיו של השופט מצא פגשו את פדחתו. "הייתכן?! מתנחל מזוקן עם תואר שני?!" הדהדו גלגלי מוחו באולם.

בן שלומי הציג בפני הוועדה דוגמאות מדגמיות של הבטחות שניתנו, תועדו בכתב, ואחר כך הופרו. הוא דיבר על כך שאין בכלל ראייה מערכתית על כלל הנושאים המצריכים טיפול וכי אין, למשל, אדם אחד שנותן את דעתו לכך שכבר היום 150-200 משפחות לא יוכלו לעזוב את הקראווילה שלהן משום אין להן כסף לבנות את בתיהן מחדש. בניגוד לרמיזתה של שמעון כי מדובר במשפחות בלתי אחראיות, הסברו של בן שלומי לכך היה שרבים מאלה שהשקיעו את כספם, בשנתיים האחרונות, איבדו אותו בשל המשבר הכלכלי העולמי. בן שלומי גם אמר כי גם מי שאין לו פרנסה צריך להמשיך להתקיים, ולכן כל יום שעובר מפחית את הכסף העומד לבנייה. ככל שהעיכוב בבנייה יימשך, מספר המשפחות שמצבן עגום עד כדי כך צפוי לעלות.

בן שלומי אמר כי מנגנון ההכרעה בכל הסוגיות היום הוא מנגנון פקידותי, ולא מנגנון ציבורי שיש לו ראייה לאומית וציבורית רחבה יותר. בן שלומי דיבר על פקידים ממשרדי המשפטים והאוצר, שהם הפוסקים האחרונים היום בכל הסוגיות הנוגעות למפונים.

בסופו של דבר, לאחר שפרש בטבלה ברורה את הדברים שצריכים תיקון מיידי, שאלו חברי הוועדה את בן שלומי למה הוא מצפה מהם. בן שלומי השיב כי הוא לא רוצה הצהרות: "כאלה יש לנו בלי סוף". הוא ביקש מסקנות קונקרטיות והכוונה מעשית. השופט מצא השיב כי אין לוועדה סמכות לתת צווים. 

אם כן, מה הועילו חכמים בוועדתם?

 

ציפיות וחששות

"לוועדה אמנם אין סמכות לתת צווים, אבל ברמה הלאומית הסמכות שלה קרובה מאוד לחובת חקיקה", אומר אורלב. "הצעד הבא הוא חקיקה ברוח המסקנות. כתב המינוי נוסח בזהירות ובתשומת לב. הוועדה מתבקשת לתת המלצות, היא לא מתבקשת להטיף מוסר. היא צריכה לתת מענה לבעיות. השופט מצא צודק בכך שאי אפשר ללכת עם המסקנות לבג"ץ, אבל הממשלה יכולה להחליט לקבל את המסקנות או לא. אני מאמין שבממשלה כמו שלנו ההמלצות תתקבלנה. זו אחריותנו, וכבר הקמנו את הכלי ליישום המסקנות, כלומר ועדת השרים" (עוד על ועדת שרים, ראו מסגרת).

אורלב אומר כי למרות שהממשלה הקודמת גמגמה בכל הנוגע ליישום המלצות ועדת החקירה בנושא ניצולי השואה, בכל זאת לא עלה בידה לטאטא אותן מתחת לשטיח. "ישבנו שתי ישיבות בנושא עם נציגי הממשלה, ולבסוף הם מילאו את כל ההמלצות, אחת לאחת".

אהרון חזוט, העומד בראש קבוצת חקלאי גוש קטיף ויעיד בקרוב בפני הוועדה, אומר כי הוועדה היא כורח המציאות והיא הוצעה על ידי חברי הכנסת. "כל ההתנהלות של המדינה מול המגורשים היא בזויה ברמה שאין מתחתיה. המחוקקים הרגישו על בשרם את ההתנהלות של רענן דינור וכל הגופים האלה שפועלים מולנו, ויזמו את הקמתה".

ישבת בישיבות הוועדה. האם אתה חש שחבריה אמפתים כלפיכם?

"זה לא עניין של אמפתיה. אני הרגשתי ענייניות. הם התייחסו בצורה אנושית והיו רגישים למצב. גם השאלות הקשות שלהם נשאלו בצורה נכונה".

אז מה הציפיות שלך מהוועדה?

"אני הולך על מבחן התוצאה. אנחנו לא מתכוונים לוותר על הזכויות שנלקחו מאיתנו. מבחינתי, זה עוד מנגנון שיבטא ויחזק את מה שאנחנו אומרים מול הממשלה. יחד עם זאת, אנחנו מקווים שדברים ישתנו לטובה גם במגרש הפוליטי. היו לי ציפיות שאחד הדברים הראשונים שהממשלה החדשה תעשה יהיה הטיפול במגורשים. כל יום שעובר הוא טרגדיה עבור האנשים".

"אין לי עניין שיערפו את הראש לאדם כזה או אחר", אומר אבי פרחן שגורש בעבר מביתו שבחבל ימית ופעם שנייה מאלי סיני, והיום הוא ראש הקבוצה המיועדת לנווה ים. " מה שמעניין אותי זה לשקם אותנו. מבחינתי היה צריך לקחת את החוק של מפוני סיני ולהחיל אותו כאן. אני חושב שחשוב שהוועדה תמליץ תוך כדי תנועה על דברים. הרי המנהלת נמצאת עכשיו בפאניקה מפני הוועדה וזה סתם תוקע כל מיני תהליכים". פרחן מדבר על הדילמה שעמדה בפני בן שלומי ואמר כי כאשר יעיד בוועדה בעוד כמה ימים, יקשה עליו להצביע באופן פומבי על כשלים של גוף שהוא בעצם תלוי בו.

בשיחה עם בן שלומי עצמו, שהתקיימה לפני מתן העדות שלו, הוא הסביר כי "אמונה או אמון בוועדות חקירה זה לא הנושא. על הממשלה מופעלים הרבה לחצים, וועדת חקירה יכולה להיות מנוף מרכזי עבור אלה שרוצים לעזור. מסקנותיה יספקו את הרוח הגבית ואת הלחץ הציבורי, והאמת תתברר אחת ולתמיד".

בצד כל אלה קיימת דעה אחרת בקרב ציבור העקורים לפיה הוועדה, כמוה כבג"ץ, שניהם עלולים לכסות על מחדליה של המדינה ולהראות כאילו התבצעה בחינה של הדברים מבלי להגיע לחקר האמת. "אנחנו חרדים על כך", אמרו השבוע גורמים בציבור הזה, "הוועדה עלולה לצאת עם מסקנות 'פרווה' ואז יזרקו אותנו לאנחות". 

באופן שבו ניסחה הועדה לביקורת המדינה את סמכויותיה של ועדת החקירה היו יותר ממילה אחת של זירוז. השופט מצא כבר הכריז בתחילת הדיונים כי יש לו שאיפה להוציא מסקנות ביניים תוך ארבעה חודשים. עד אז מילים רבות עוד ייאמרו וקלסרים עבים עוד יונחתו על שולחנותיהם של חברי הוועדה וחוקריה. לאן כל זה יוביל, איש עדיין אינו יודע. אנחנו מבטיחים לעקוב.

 

 

ofralax@gmail.com

 

 

בוקסה: הרב הרשקוביץ בראש ועדת שרים

 

במהלך המו"מ הקואליציוני ביקשה מפלגת 'הבית היהודי' לידיה את ראשות ועדת השרים לעניין הטיפול במפונים. לוועדת השרים סמכות דומה לזו של ממשלה, והיא יכולה לקדם בצורה מהירה ועניינית נושאים רבים שמצויים על הפרק. 'הבית היהודי' גם הציעה לוועד המתיישבים להעביר את מנהלת סל"ע לאחריות משרדו של השר מטעמם, הרב פרופ' דני הרשקוביץ. אך לזה המתיישבים סירבו, מכיוון שהם זקוקים לכוח של משרד ראש הממשלה, תחתיו מתפקדת כיום מנהלת סל"ע.

השר הרשקוביץ מספר כי ועדת השרים טרם התכנסה מכיוון שהצוות של השר נמצא בעיצומן של ההכנות - למידת הבעיות, מיונן ובחינתן. "לכל קהילה יש את הבעיות שלה, והדברים מגוונים. אנחנו רוצים לכנס ועדת שרים כשיש לנו תשתיות לפתרונות ונוכל לתת מענה לבעיות". הרשקוביץ מספר כי הוא מכיר את המציאות לפיה מי שמנהל את המדינה הם 'נערי האוצר' ונערי המשפטים, ולמעשה כל הפקידים במשרדי הממשלה. "מניסיוני בעמידה מול הפקידים הללו, אם מראים נחישות וחזית אחידה הם מתקפלים, כי באמת, אחרי הכול הם פקידי ממשלה".

אתה מרגיש שהעקורים תולים בכם תקוות?

"אני תולה בנו תקוות ולי יש ציפיות מעצמנו. לעצם השאלה, כן אני חושב שגם הם תולים בנו תקוות ואני מתכוון להגשים אותן".