גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

סוד המערה - סיפור לילדים

11/06/09, 11:00
אסתי רמתי

עליכם לגלות לאיזה מקום/ אתר בארץ רומז הסיפור הבא:

 

"אולי אנחנו במצדה?" ניסיתי לנחש.

מר ישראלי נענע בראשו לשלילה. "למצדה יש סיפור אחר לגמרי...".

"אני יודעת!" קפצה אביטל. "אנחנו בהרודיון!"

"נכון מאוד", הנהן מר ישראלי "כל הכבוד, אביטל! אבל איך ענית על השאלה של עצמך?".

"יש לי חוש שישי מפותח... פתאום הרגשתי מסרים טלפתיים שהגיעו אליי מהחלל..." היא התחילה לענות, אבל אז פרצה בצחוק והצביעה על שלט שעמד בדיוק מאחורינו. היה כתוב עליו: גן לאומי הרודיון.

"מצחיק מאוד", אמרתי, ועמדתי לפתוח בהטפת מוסר, אך ברגע זה ניגש אלינו בחור גבוה עם כובע מצחייה שיצא מתוך קבוצת המטיילים.

"שלום לכם", הוא אמר במבטא אמריקאי כבד. "אני רציתי לדעת, אולי אתם תוכלו עוזרים לי במשהו?".

"בוודאי, אם נוכל לעזור, נשמח", אמר מר ישראלי בחיוך אדיב.

"אני גר בארצות הברית ובאתי לפה ללמוד באוניברסיטה", הוא הסביר "ואני צריך לעשות עבודה על מקומות בארץ. המורה שלנו, הוא נתן לנו דף עם סיפור על מקום אחד, אבל אני לאבד את הדף ואני זוכר רק חלק מהסיפור. אולי אתם תגידו לי מה אני שכחתי?"

"אולי", אמרתי "ספר את החלק שאתה יודע, ונראה אם אנחנו יודעים מה קרה".

"טוב", אמר הבחור "אני זוכר שהסיפור קרה באיזה מדבר... מדבר יהודית, אולי?"

"מדבר יהודה", תיקנה אותו אביטל וניסתה לא לחייך.

"אה, נכון, מדבר יהודה. אז היה שם איש אחד בדואי, רועה צאן - ככה אומרים בעברית? והוא הלך במדבר עם העזים שלו. פתאום עז שלו היא נעלמה בתוך מערה. הרועה רצה שהיא תצא, אז הוא זרק אבן לתוך המערה כדי שהעז תפחד ותצא החוצה. אבל אתם יודעים מה קרה?".

"לא, מה קרה?" שאלתי, מסוקרן.

"האבן לא סתם נפלה במערה, היא פגעה במשהו ועשתה קול כזה מיוחד: 'פינג!' אז הרועה צאן נכנס למערה כדי לראות למה האבן עשה רעש כזה, והוא מצא שם כד ישן!".

"אם מדובר בכד באמת ישן, הוא יכול להיות יקר מאוד", העירה אביטל "ארכיאולוגים תמיד מחפשים כדים ישנים".

"וואו! איך ידעת?" התפעל הבחור "זה באמת היה כד ישן מאוד. אבל לא רק הכד היה יקר – מה שהיה בתוכו היה שווה המון המון!"

"ומה זה היה?" הסתקרנה אביטל.

"אני לא זוכר..." אמר הבחור בצער, "אני יודע שהיו שם דברים מאוד מאוד חשובים! משהו שפרופסורים בכל הארצות בעולם חוקרים! משהו ישן מאוד, אפילו אני חושב שהיה שייך לאנשים שחיו בזמן של בית המקדש השני! אבל שכחתי מה זה...."

שתקנו לרגע. איך אפשר לשכוח את הדבר הכי חשוב בסיפור?

"ומה קרה עם הבדואי?" נזכרתי.

"אוי, הוא לקח את הכד עם מה שהיה בתוכו והלך לאוהל שלו. הוא לא הבין שהוא מצא משהו חשובה. הוא אפילו שרף חלק... אבל אז ראה את זה מישהו שהבין קצת יותר וקנה את זה ממנו. היום זה כבר שייך לממשלה, והיא שמה את זה במוזיאון היכל הספר בירושלים. תגידו, אולי אתם יודעים מה היה בכד? ואני גם לא זוכר איך קוראים את המערה הזאת, משהו שמתחיל ב'קו' נדמה לי..."

מר ישראלי חייך. "אני בהחלט יודע למה אתה מתכוון", הוא אמר "המערה לא רחוקה מכאן, במדבר יהודה". הוא סיפר לבחור האמריקאי איך קוראים למערה ומה נמצא בתוכה. אני לא שמעתי על המקום הזה לפני כן, אז טוב שמר ישראלי הכיר אותו.

"אוי, תודה רבה!" אמר הבחור. "ועכשיו שעזרתם לי, קחו את זה" והוא הושיט למר ישראלי מעטפה ופנה ללכת.

"הי, מה זה?" שאלתי, אבל הבחור כבר נעלם.