בשבע 347: קצת רעל במרק

התבטאותו האומללה של נתניהו אודות המדינה הפלשתינית חמורה גם טקטית וגם מעשית. המבחן של ממשלתו עתה הוא הסרת ההקפאה מעל הבנייה ביו"ש

דני דיין , כ"ו בסיון תשס"ט

יש האומרים שלולא אותו משפט אומלל על "מדינה פלשתינאית מפורזת" - נאום בר אילן של בנימין נתניהו היה יכול להיחשב מזהיר. אותי דווקא העציבה מעט העובדה שהשמעת כמה אמיתות יסוד מפי ראש ממשלה ישראלי בדבר זכותנו על הארץ ועל תהליך חידוש עצמאות ישראל בארצו – נחשבים בימינו לאמירה ציונית יוצאת דופן. אך כל זה בלתי חשוב, כי אותו משפט אומלל נכלל גם נכלל והאפיל על כל שאר חלקי הנאום.

דומה הדבר לאותו טבח שטרח והכין מרק משובח: הלך לשוק וקנה את מיטב הירקות; אסף את התבלינים המשובחים ביותר ואף מזג אל תוך הסיר מים שמקורם במעיינות זכים. לבסוף שפך אל תוך הקדירה טיפה קטנטנה של רעל. כל שאר מרכיבי המרק איבדו בן רגע את חשיבותם. רק אותה טיפה קבעה את טיבו של התבשיל.

יש האומרים שאין צורך להתרגש יתר על המידה מן ההצהרה של נתניהו: "זו רק טקטיקה", מרגיעים אותנו. ייתכן מאוד שכך סבור אף ראש הממשלה עצמו. אלא שלדברים יש דינמיקה משל עצמם. בימים אלה ממש, של ראשית כהונתם של שני ממשלים חדשים משני צדי האוקיינוס – זה של אובמה וזה של נתניהו – נקבעים דפוסי היחסים ביניהם. תמים מי שחושב שהוויתור של נתניהו בתחום ההצהרתי, יפטור אותו מוויתורים בנושאים מעשיים ובהמשך הדרך המדינית. ההיפך הוא הנכון: עבירה גוררת עבירה וכך ויתור יגרור ויתור. בבר אילן נקבעו במידה רבה ומסוכנת כללי המשחק בין וושינגטון לירושלים.

אך גם אם נניח שהאמירה היתה טקטית בלבד – גם אז יש בה נזק חמור וארוך טווח. זהו נזק חינוכי ותודעתי. כפי שיש נושאים שאין מתבדחים עליהם, יש גם נושאים שאין עושים בהם מניפולציות טקטיות. שלמות הארץ הוא אחד מהם. מי שהודיע בנאומו הלכה למעשה שבנסיבות מסוימות הוא מוכן למסור את חברון ואת בית-אל לידי זרים – כשל לא רק מדינית כי אם גם ערכית. יותר משנכזבה באוניברסיטת בר אילן התוחלת של כיוון מדיני חדש שישראל תצעד בו – עלה אולי הכורת גם על המהפכה הערכית שנתניהו הבטיח לחולל במערכת החינוך הישראלית, שהיא כל כך זקוקה לה. מהפכה זו יכולה להתממש רק אם תשאב את כוחה מן החיבור בין עם ישראל לארצו.

המבחן העיקרי העומד עתה בפני בנימין נתניהו הוא הסרתה המיידית של הקפאת הבנייה המוטלת על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. ממשלת הליכוד בראשות בנימין נתניהו טרם אישרה בנייתו של בית אחד ביו"ש, טרם נטעה עץ אחד בלב הארץ. אני מאמין שנתניהו רוצה לשנות מציאות בלתי נסבלת זו. השאלה הגדולה היא אם יהיה נחוש מספיק כדי לעשות זאת גם חרף התנגדותו של הממשל האמריקאי.

הכרעה זו תקבע יותר מכל דבר אחר את גורלה של הצהרתו בבר אילן: אם היישוב היהודי ביהודה ושומרון יפרח ויתבסס – הצהרתו תישאר בגדר מילים אומללות; אם יוקפא – היא עלולה, חלילה, להפוך למציאות. זהו מבחנו של בנימין נתניהו; זהו גם מבחנם של כל חבריו לשלטון, אשר נשבעו אמונים לארץ ישראל.