בשבע 347: המלכודת נסגרה על נתניהו

הרטוריקה היתה יפה, אך נאומו של נתניהו העניק למעשה לגיטימציה מסוכנת למדינה הפלשתינית, מה שיגביר את הלחץ האמריקני

משה פייגלין , כ"ו בסיון תשס"ט

 בנאומו של נתניהו וברטוריקה שקדמה לו, קיים חידוש חשוב ביותר. נתניהו הביא לידיעת הציבור בישראל כי מדינות ערב אינן מכירות בישראל כמדינה יהודית. בעניין זה עשה נתניהו שירות חשוב מאוד למדינת ישראל, ויש לברכו על כך. פתאום התברר לישראלים כי לא רק ה"פלשתינים" העקשנים אינם מכירים בזכותם של היהודים למדינה בארץ ישראל, אלא גם המצרים שעימם יש לנו כביכול "שלום", גם הם אינם מכירים בזכותנו זו. כל עליית אובמה והלחץ על ישראל, כל מסכת הנאומים וההידרדרות המדינית, כדאיים היו בכדי ששקר "תהליך השלום" ייסדק והציבור הישראלי ינחת סוף סוף על קרקע המציאות.

גם לשאר הרטוריקה היפה והערבה לאוזן שבה נפתח הנאום, יש חשיבות. מזמן לא שמענו מנהיג ישראלי המסביר את זכותנו על ארץ ישראל. אולם הרטוריקה הזו עומדת בסתירה למסקנה המדינית אליה הגיע נתניהו בנאומו. האם כדאי ללמוד על סכנות העישון ממרצה שסיגריה דולקת תחובה בין אצבעותיו? קשה לענות על השאלה הזו, וזהו בדיוק היחס האמביוולנטי שצריכים לקבל המשפטים היפים והחשובים בנאום.

נתניהו הצליח כביכול לדחות את רוע הגזרה, ולחמוק מחיציו של אובמה. אולם מוטב שלא נשלה את עצמנו. "נשימת הרווחה" של פנחס ולרשטיין מנכ"ל מועצת יש"ע נובעת במקרה הטוב מקוצר ראות משווע. המחיר שנשלם בעבור דחיית ההתמודדות עם המציאות יהיה קשה. טורי החורבן של היס"מ לא שבו לבסיסם, הם רק נחים מעט.

אמנם "הרטוריקה של הנאום היתה ימינה מן המרכז" – כפי שאבחן במדויק העיתונאי ארי שביט ב'הארץ' – "אך המסקנה המדינית היתה שמאלה ממנו". מן ההסתייגויות וההתניות של נתניהו לא יישאר דבר, כפי שלא נשאר זכר ל-14 ההסתייגויות אשר נלוו להצבעתו בעד הגירוש מגוש קטיף. ואילו עיקרון היסוד אותו הניח בנאומו בבר אילן – העיקרון לפיו יש ויש עם "פלשתיני" ומדינת ישראל מכירה בזכותו של ה"עם" הזה לריבונות בארץ ישראל – ה"עיקרון" הזה עוד יגבה מאיתנו מחיר יקר מאוד.

נתניהו טיפס על עץ המדינה הפלשתינית בכדי לחמוק מאובמה, ואכן נראה שאפשר לנוח מעט בצמרתו. אבל אובמה וזאבי כל העולם ממתינים עכשיו למרגלותיו, ויש להם סיבה טובה מאוד לכך. מכאן – מן העיקרון שקבע נתניהו -  כבר אין לאן לברוח. המלכודת נסגרה, ולכאן קל הרבה יותר לכוון את חיצי הלחץ הבין-לאומי.

ברגע שקיבלת את עיקרון ההגדרה העצמית ה"פלשתינית" – קיבלת את הטענה הבסיסית שלהם כי אתה אינך אלא כובש זר בארצך. אמנם – כפי שציין אחמדיניג'אד והחרה החזיק אחריו הנשיא אובמה בנאומו - הגעת לכאן בנסיבות טרגיות מאירופה. אולם סבלך אינו נותן לך את הזכות להפוך לגזלן ולהביא "שואה" על עם אחר. העולם תמיד יעמוד לצד הצודקים וכשהכרת בזכותם למדינה, איבדת את צדקת אחיזתך בחיפה וביפו.

 לכן, נאומו של נתניהו יביא בסופו של דבר לחץ אמריקני חזק הרבה יותר. סביר להניח שבמשולב עם מתקפות השמאל -  יפיל בסופו של דבר הלחץ הזה את נתניהו וממשלתו.