בשבע 349:סיכול ממוקד

מועמדתו של השופט דרורי לביהמ"ש העליון הותקפה בסגנון השמור במיוחד עבור מועמדים למשרות בכירות שכיפתם בולטת מדי. פסק הדין של דרורי בפרשת דריסת הקופאית הוא מקרה מושלם של גישור פלילי.


יאיר שפירא , י' בתמוז תשס"ט

ההתקפה התקשורתית המתוזמנת על משה דרורי, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, היתה צריכה להוציא את הציבור הדתי-לאומי לרחובות. אם יש מי שעדיין לא הצליח להבחין במגמה, הרי שמינוי של אדם חובש כיפה בולטת מדי לתפקיד בכיר הפך בימינו לעניין לא לגיטימי במוצהר. התגובה המקובלת נעה מגילויי אי נחת תקשורתית לנוכח המינוי הצפוי ועד לעלילות כמו בפרשת השופט דרורי.

היריעה קצרה מלהביא את הרשימה במלואה, אבל נזכיר רק את הזכרת שם שמים (בס"ד) על המכתבים של מפקדת חטיבת גבעתי שסימנה את תחילת סוף הקריירה הצבאית של אפי איתם, את שיעורי התורה במשרד המשפטים שגדעו את הקדנציה הראשונה של יעקב נאמן במשרד המשפטים, ואת האיומים בפתיחת פרשיות ישנות נגד הרב ישראל מאיר לאו אם זה יעז להתמודד על כס הנשיא.

החברים החדשים בוועדה למינוי שופטים הניחו מספר מועמדים דתיים חדשים בפני הוועדה. משה דרורי, שופט מחוזי ותיק יחסית, סומן כריאלי ביניהם, ולכן גם כיעד להתקפה. דתיותו הבולטת הרבה פחות של שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ספי אלון, תהיה מבחינת דורית בייניש, וממילא גם מבחינת התקשורת החילונית, גלולה מרה פחות לבליעה בנסיבות של מערך הכוחות הנוכחי בוועדה.

 

גישור פלילי במיטבו

הכול התחיל בצהרי יום חורפי לפני שלוש שנים וחצי. רבה הספרדי של אחת הערים ורעייתו עמדו לחגוג באותו ערב ברוב נחת את חתונת הזהב שלהם. בניהם וחתניהם כולם רבנים ור"מים, ושמה של המשפחה נישא למרחוק. אחד מבני המשפחה, ר"מ בישיבה קטנה השוקד על לימודי דיינות, מיהר לקניות בשוקניון ברחוב אגריפס בירושלים. כשרצה לשלם לקופאית החניון, גילה כי רכבו עמוס קניות אך ארנק אין. הוא ביקש שתניח לו לצאת לדרכו ולשלם מאוחר יותר. היא סירבה. הוויכוח התלהט והאריך דקות ארוכות. היא חסמה את דרכו. הוא החל בנסיעה איטית ופגע בה בפגוש הרכב. הקופאית נפלה על הפגוש. הוא המשיך בנסיעה של מספר מטרים כשהיא מתחננת שיעצור, עד שביצע פנייה והיא נפלה ונחבלה. הוא המשיך בנסיעה מבלי לעצור ולהציע עזרה.

העניין הגיע בפני השופט דרורי. העובדות כמעט ולא היו נתונות במחלוקת. בהסכמת הצדדים, השופט פנה לשירות המבחן וקיבל את התצהיר הבא: "היות והתרשמנו כי מדובר בבחור צעיר, שזו היא לו עבירה ראשונה ויחידה, אשר אינה מאפיינת את אורח חייו, ובנוסף, על מנת שלא לפגוע בהליך הסמכתו לדיין, אנו ממליצים להימנע מהרשעתו, ולהטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 140 שעות".

לשופט לא נותר אלא לשמוע טיעונים לעונש. התביעה העידה את הקופאית. "אני מאוד כועסת עליו על מה שהוא עשה, מאוד מאוד כועסת, אבל אני לא רוצה גם לפגוע בבן-אדם. יש לו ילדים, אשתו היתה בהריון לפני שנה בערך, היא באה אלי בהריון, אני לא רוצה לפגוע בו", הצהירה הקופאית. "פשוט אני רוצה שכולם יידעו, שכולם יבינו שאנחנו גם בני אדם, גם בשבילנו יש חוק. יכול להיות שהוא עשה את זה בגלל שאני אתיופית. יכול להיות. אני בטוחה בזה שאם היתה מישהי ישראלית הוא לא היה עושה את זה". 

דרורי, אדם רגיש, מקורי וחכם, הבין את גודל השעה. מצד אחד ניצב נאשם שמודע לחומרת מעשיו. מהעבר השני קורבן שזקוק בעיקר להכרה בהשפלה שעבר, לא לנקמה. במתקדמות שבמערכות המשפט בעולם קוראים לזה גישור פלילי. בצפון מערב אירופה מקפידים להפגיש בין קורבן לבין נאשם שאינו עבריין מקצועי. התובנה העומדת בלב ההליך היא העובדה שלקורבן דרושה בעיקר ההכרה בעוול שנעשה לו, ולא הנקמה בזה שעוול. מהליך כזה יוצאים כולם נשכרים. הקורבן זוכה בהכרה ובפיצוי כספי, העבריין זוכה לסליחה אמיתית ולעונש שאינו מחריב את עולמו, והחברה זוכה בשני אזרחים שקבלו את חייהם בחזרה.

דרורי מיהר להעלות את הנהג מספסל הנאשמים. "אני חושב שאתה צריך לדבר איתה מלבך ולהגיד לה מה באמת, איך אתה מתייחס אליה", אמר לו השופט. הנהג סיפר לקופאית על קשייו ועל חרטתו, אך זו התקשתה לסלוח. לבסוף הגיע הנהג לעניין העדתי. הוא סיפר לה עד כמה הוא מכבד את אנשי העדה האתיופית. הוא סיפר לה על שלושה יוצאי אתיופיה הנמצאים בכתתו, ועל הקשר החם בינו לבין תלמידיו ומשפחותיהם. הוא הבטיח לה כי מעשה הנבלה שעשה לא היה קשור להיותה אתיופית.

עיני הקופאית אורו. הוא נגע בלב העלבון. "אני מאמינה לך, באמת, אתה אומר את האמת. אתה אומר את זה מכל הלב. אני מאמינה לך, ואני סולחת לך", הצהירה הקופאית. 

בא כוחו של הנאשם מיהר להכריז כי שולחו יקבל עליו באהבה כל סכום פיצוי שישית עליו בית הנשפט. ודרורי בוודאי שנתמלא נחת. לא בכל יום מצליח שופט לסיים תיק בצורה מושלמת שכזו.

 

מאות עמודים

ההתנפלות התקשורתית על דרורי שלחה את חבר הוועדה למינוי שופטים, השר גלעד ארדן, לקרוא את פסק הדין. בעקבות קריאת הפסק החליט ארדן להסיר את חתימתו ממועמדותו של דרורי לבית המשפט העליון. ההתנפלות על השופט חסרת הצדקה, טען השר, אך סגנון פסק הדין ואורכו העלו בו הרהור האם דרורי ראוי לקידום לתפקיד הבכיר.

אכן, חשיפת העלילה המתוזמנת נגד השופט הדתי אינה דווקא טענה כי הלה ראוי לשבת בבית המשפט העליון. אגב, לא בטוח שאפי איתם מוכשר להיות רמטכ"ל או שהרב ישראל מאיר לאו ראוי להיות נשיא.

בפסק דינו דרורי לא נדרש כלל לדון בעובדות, שכן לאחר תיקון קל מאוד בכתב האישום - סיפור המקרה היה מקובל על שני הצדדים. בפני דרורי היתה מונחת המלצה קצרה וחד משמעית של שירות המבחן, סליחתה של הנפגעת, והסכמה גורפת של הנאשם לפיצויים.

שופט רגיל היה מסיים את פסק הדין בחמישה עמודים. שופט הנוהג להאריך היה מסיים את העניין בחמישה עשר עמודים. דעתו של השופט דרורי לא נחה עד שכתב מאות עמודים.

לא רק שסקר את שיטת התשובה של הרמב"ם, אלא הקדים לה סקירה מפורטת על התשובה בפילוסופיה היהודית בכלל, וסקירה מפורטת עוד יותר על הטמעת המשפט העברי במשפט הישראלי. דרורי גם הקדיש פרק למשמעות עבירת הפקרת פצוע במשפט הישראלי, ודן ארוכות בסמכות מי לקבוע סעיפי כתב אישום.

הארכנות והטרחנות של השופט אינן מיוחדות לפסק הדין המדובר. החלטת ביניים של דרורי מכלה לא פעם כמות ניירת הראויה לשני פסקי דין מורכבים. צדק לא צריך רק להיעשות, הוא צריך גם להסתיים.