בשבע 349:קומדיה לא יבשה

הסיטקום האינטרנטי 'תחרות במדבר' מצליח לשלב אלמנטים חינוכיים בין הרגעים המשעשעים

אמציה האיתן , י' בתמוז תשס"ט

 

 

אינפ': 'תחרות במדבר', ניצוצות של קדושה

 

בעברית קוראים לזה קומדיית מצבים. בשפה המוכרת יותר זה נקרא 'סיטקום'. זהו ז'אנר מאוד מקובל שניתן למצוא אותו בהרבה סדרות בריטיות, לפני שני עשורים ויותר. האמריקנים אימצו אותו בחום, הוא הגיע גם לישראל, ואולי זהו ערש הולדתן של הטלנובלות (לא ישראל, הסיטקום). העיקרון הוא די פשוט: הסידרה הקומית מתארת רצף של סיטואציות - מצחיקות, מגוחכות או סתם דביליות, שקורות בין אותן דמויות קבועות המלוות את הסדרה לכל אורכה.

תפקידו הראשוני של התסריטאי הוא ליצור את המצב הבסיסי, שממנו מתפתחות הסיטואציות הקומיות. נסו לדמיין למשל שלושה רווקים, שותפים לדירה, הנאלצים לגדל תינוקת חמודה ושובבה, או שכנים לבניין שאופיים המנוגד יוצר התנגשויות בלתי פוסקות. לאחר בניית הסיטואציה הבסיסית, המלאכה הרבה יותר פשוטה. בז'אנר הזה ישנה חשיבות קריטית לאיכות המשחק (דבר שאפשר להגיד כמעט על כל סרט, אבל כאן זה בולט במיוחד). לעיתים, מה שהופך בדיחה טובה לסתם פליטת פה נלעגת (נו באמת, תפסיקו עם זה, לא התכוונתי לרמוז לדודו טופז) או להיפך, זו הדרך שבה השחקנים מציגים את הסיטואציה.

ייחודו של הסיטקום הוא גם במיעוט הלוקיישנים שבו. רובן הגדול של הסצנות מתרחש באותו מקום, דבר שחוסך אמנם בעלויות ההפקה, אבל מצריך יכולת טובה מאוד של בימוי וצילום כדי שזה לא יתחיל לשעמם.

הסיטקום המתארח השבוע במדור נמצא בשלב זה באינטרנט בלבד. כבר סיפרתי כאן על האתר המצוין של 'ניצוצות של קדושה'. באתר שלהם אפשר (ואפילו מומלץ) לעשות מנוי לפרק זמן, ולצפות באופן חופשי בכל הסרטים שהם הוציאו. ומדובר בהמון סרטים ותוכניות.

הסידרה שאבקש להתייחס אליה הפעם נקראת 'תחרות במדבר', ותוכלו למצוא אותה תחת הקטגוריה "תוכניות לילדים". כבר בשלב הסיטואציה הבסיסית ניכרת המחשבה היצירתית. פתחיה הוא בחור חביב שהחליט להתרחק מהמתחרים ומהלחץ של העיר, והלך לפתוח חנות ספרים במדבר. זמן קצר לאחר מכן מגיע מר ווקס ופותח חנות ספרים בצמוד לחנותו של פתחיה. התחרות בין השניים מביאה לסיטואציות משעשעות, אך גם מעלה שאלות לא פשוטות שהסרט מנסה להתמודד איתן, וכך להעביר ערכים חשובים לילדים הצופים.

המשחק של עמיחי עזר ויעקב ורשבסקי בהחלט חביב ומתאים לצופים הצעירים. לא תמיד הבנתי את ההחלטה של הבמאי לצלם את הכול באולפן, על רקע ירוק, ולהשתיל בעריכה את כל הסביבה. לרוב זה עשוי היטב, כשרק פה ושם, עין קפדנית תבחין בחיבורים בלתי מלוטשים.

במהלך הסרט נכנסות פינות בנושאים שונים: מוסיקה, שאלת רב ואפילו היסטוריה. אם שואלים את דעתי לגבי הפרקים הבאים (ולא שואלים את דעתי!), הייתי ממליץ להרחיב במקצת את פינת המוסיקה. זה אמנם כיף לשמוע את אבי פיאמנטה מנגן ניגוני חב"ד, אבל הייתי שמח לשמוע גם קצת הסברים על הניגון ומה שמסביבו.

בקיצור, לגולשים הצעירים שביניכם מובטחת חוויה משעשעת ואפילו חינוכית.

seret@etrog.tv