בשבע 349:מסע אל הזהות היהודית

מסעם של אם יהודייה ובנה שנולד מאב גוי, הופך בידיו המיומנות של אהרון אפלפלד לסיפור על משפחתיות, אנטישמיות ומשמעות הגורל היהודי

עפרה לקס , י' בתמוז תשס"ט

 

הגומא, אהרון אפלפלד, כנרת זמורה ביתן, כריכה רכה, 222 ע'.

ישנם סופרים שכתיבת ביקורת על יציר כפיהם היא משימה כמעט בלתי אפשרית. אהרון אפלפלד, לדעתי, הוא אחד מהם. האיש עטור בכל כך הרבה פרסים מוצדקים, שכל מילת תיקון על ספרו עלולה להיתפש בוסרית ומעט תלושה. ובכל זאת, בשורות הבאות נשתדל להתייחס לספר שעל כריכתו נכתב כי הוא "הזמנה אל לב המיתולוגיה הביוגרפית" של הסופר.

בספר 'אל ארץ הגומא' ממשיך אפלפלד, כמו ברבות מיצירותיו, לעסוק בשנות טרום ותחילת השואה. הוא מגולל את סיפורם של טוני ורודי, אם ובנה, השבים מן העיר אל מחוזות ילדותה של האם, הכפר היהודי המרוחק, ופוגשים בדרך את הגויים הכפריים הגסים, את היהודים העדינים והרדופים, וגם את היהודים הערמומיים יותר: עורכי דין או סוכנים נוסעים.

בילדותה התפתתה טוני היפה, שראשה לא יצלח ללימודים, ללכת אחרי בחור גוי גברתן שהותיר אותה מוכה וחבולה ובכרסה תינוק. טוני החליטה לשמור את רודי בנה ומסרה את נפשה כדי לכלכלו ולהגן עליו מכל רע, בעוד בליבה מקנן החשש אם יהיה דומה ל'גוי' או ל'יהודי', ואגב - לא תמיד ידעה מה ייטיב עימו יותר. ילדותו של רודי עברה עליו בסביבה גויית. אמו התביישה לחזור להוריה, ועתה, מעט לפני שסיים את הגימנסיה בהצטיינות, ומשנפל בחלקה ממון רב, יוצאים השניים אל הדרך הארוכה.

המסע הביתה הוא מסע ההתבגרות של רודי, מסע של התקרבות לאימו, הכרה בערך הרגש והכלה של החלש. במעגל הרחב יותר, רודי מכיר לראשונה יהודים ופוגש את האנטישמיות במלוא עוזה. בעבר נהגה  אימו להרגיעו בכך שהוא גוי. עתה מתחוור לו כי הוא יהודי, והדרך לבית האם מתבררת גם כמסע של חיבוטי נפש ובירור זהות. בסופה של הדרך הארוכה ומלאת החוויות, נובטים ברודי זרעי הרגש והזהות היהודיים שניטעו בו בחודשים הארוכים, והוא מחליט שגורל היהודים הוא גורלו.

מי שהיה נער מבוקש בגימנסיה, מחפש כעת את קרבתה של נערה יהודיה פשוטה. הוא לומד להעריך את מסירותה ואת תושייתה, וגם לומד ממנה על דרכם של היהודים.

אצל אפלפלד, כמו אצל אפלפלד, רבדי הספר מרובים: הסיפור נסוב גם על משפחתיות ואימהות, מסירות ודאגה ל'אני', אנטישמיות וסובלנות, שכל ורגש ועוד. מילותיו של הסופר שקולות ותיאוריו מדויקים ומחיים את העלילה, עד שהקורא יכול לקפוא מסופת השלגים או לקדוח מחום ביחד עם רודי.

הספר מומלץ מאוד, והדבר היחיד שיכול היה להיות אחרת הוא תיאור מעט פחות פלקטי של הגויים הכפריים הבורים אך האכזרים. מצד שני, אפלפלד הרי פגש בהם, ואולי זו הסיבה שהוא כותב כך.

 

ofralax@gmail.com