גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שאלת השבוע - דעות

האם הרבנות הצבאית צריכה לבטא התנגדות לגיוסן של בנות דתיות?
09/07/09, 09:20
אנשים שהמערכת בחרה

 

 

ההחלטה היא של הבנות/ מיכל נגן- ראש המכינה הקדם צבאית הדתית לבנות 'צהלי' 

השאלה איננה הלכתית אלא חינוכית.

מי מאיתנו, הדור המבוגר, לוקח אחריות על הבנות הדתיות שכן מתגייסות לצה"ל – המחנכות באולפנות? ראשי האולפנות? הרי עם מרביתם הבנות לא יכולות להתייעץ. רובם מסרבים להתמודד חינוכית עם התופעה. יש אולפנות שבכל מחזור מסיים יש שלוש מתגייסות, יש אולפנות שתמצאו בהן שלושים. המציאות קיימת! בנות דתיות רציניות אכן מתגייסות בפועל לצה"ל. ומי מתמודד עם הנושא?

צריך להסביר לבנות שלא כל התפקידים בצבא הם אותו דבר, למשל שיש הבדל בין שירות בבסיסים לבין שירות בגדודים. שיש הבדל אם את בת יחידה או שהתגייסת עם חברות לתפקיד. צריך לשבת אִיתן כדי ללמוד את פרטי ההלכה הקשורים בטלטול, בייחוד, בהחזקת חמ"ל בשבת ובזמני תפילה לפני עלות השחר. צריך לוודא שאחרי ההחלטה להתגייס נשארת הנערה מחוזקת ומחוברת לתורה ולהלכה, וכן לוודא שהיא לא הולכת למכינה חילונית כהכנה לשנת השירות שלה בצבא, אלא נשארת באוהלה של תורה. לפעמים מתוך שיחה כזאת מתברר לנערה שהשירות הצבאי לא מתאים לה, או שהתפקיד עליו חלמה נראה מקרוב הרבה פחות נוצץ. כל כך קל לגלגל את השאלה לפתחה של הרבנות הצבאית הראשית, אבל מה שצריך לעשות הוא לקחת אחריות חינוכית על הבנות. יש חיילות דתיות שמחפפות בצבא, ויש חיילות שמקדשות שם שמים. מיקוד השאלה צריך להיות 'איך את מתמודדת עם ההחלטה שלך לשרת בצה"ל כחיילת דתייה?'. כך לדוגמה, ב'צהלי' – המכינה הקדם צבאית המיועדת לבנות דתיות – הלימוד בבית המדרש מוקדש לליבון סוגיות אמוניות, הלכתיות והשקפתיות הרלוונטיות עבור חיילות דתיות. הבנות נחשפות לחברה הישראלית בצורה הדרגתית מתוך ליבון אידיאולוגי. הן מכירות תפקידים בצבא ויכולות לבחור תפקיד צבאי ראוי שמתאים להן. וכך, כשהן מגיעות לצבא הן חיילות דתיות אחרות. מודעות, מקפידות, ומקדשות שם שמים בעשייתן.

 

 זו זכותו וחובתו של הרבצ"ר/ הרב איתן אייזמן- ראש מוסדות 'צביה', לשעבר מנכ"ל הרבנות הראשית

ראשית, נקודת המוצא היא שכשם שרב עיר צריך לשרת את כל בני האדם בעיר, כך הרבנות הצבאית תפקידה לשרת את כל המתגייסים לצבא, גברים ונשים כאחד, וממילא הרבנות הצבאית צריכה לאהוב את כל החיילים. הרבנות הצבאית לא שייכת רק לחיילים הדתיים אלא גם לאלה שאינם דתיים, וכל אחד נזקק לרבנות הצבאית. הרבנות הצבאית אחראית לכל הצרכים של החייל, כגון שיהיה לו סידור או לולב, נושאי כשרות, נישואין, ענייני גרות, וגם לנושאים אחרים כגון העלאת מורל החיילים. כך צבא ההגנה לישראל, שהוא צבא ה', מקבל אופי יהודי. הרבנות עומדת במשימה זו בכבוד.

שנית, כל המלחמות בדור שלנו, בין מלחמת הגנה ובין מלחמת כיבוש, הן מלחמות מצווה, ולכן כל מי שעוסק בהן הוא שליח של הקב"ה. ממילא הצבא שלנו עוסק בביטחונה של מדינת ישראל ובביטחונו של עם ישראל, וכל מעשיו הם מעשים מקודשים.

שלישית, לרב הצבאי יש עוד תפקיד, כמו לכל רב בישראל – לענות על השאלות ההלכתיות ששואלים אותו. אם שואלים בעניין שירות צבאי של בנות – זוהי שאלה הלכתית פשוטה, ועל כך ענתה הרבנות הראשית לפני שנים רבות, ויותר מפעם אחת, כי אסור לבנות להתגייס לצבא. בכך שהרב הראשי של צה"ל הביע את דעתו בנושא לאחר שנשאל על כך, הרי זו זכותו וחובתו.

רוב הציבור הדתי מחנך את בנותיו שלא להתגייס לצבא, אבל עם זאת יש ציבור שרואה שליחות בגיוסן של בנות לצבא, ולכן שולח את בנותיו לשירות צבאי. חלק גדול מהן אחראיות לתפקידים חשובים ביותר. אמנם שירות לאומי הוא לכתחילה, אבל הוויכוח אם צריך בנות בצבא אם לאו אינו קשור לנושא שלנו דווקא, כי גם בחברה שאינה דתית יש ויכוח עקרוני בעניין. אנו מביעים את דעתנו ההלכתית בכל מקום, וגם את אהבתנו הגדולה לכל עם ישראל כולו, ואין סתירה בין שני הדברים: לא צריך לגייס את כל הבנות, אבל מי שכן מתגייסת צריכה לקבל מענה מהרבנות. מהיכרותי עם הרב רונצקי הוא אכן נותן שירות לכל הצבא, גם לגברים וגם לנשים.

 

שירות הבנות אינו לכתחילה/ הרב צפניה דרורי- רב העיר וראש ישיבת ההסדר קרית שמונה, יו"ר 'האגודה להתנדבות'

רב צבאי ראשי הוא סמכות רבנית הלכתית ורוחנית הפועלת למען הצבא ובסמכותו.

עמדה זו מחייבת הבעת דעת בעניינים הקשורים להלכה ולפעילות החיילים ורוחם, בשיקול דעת מיוחד ומאוחד. בשל כך רגשו כל כך הרוחות סביב דברים שהביע הרב בעניין זה. אני רוצה להאמין שגם המקטרגים חשבו שדבריו של הרב פוגעים במשהו בעניין הצבאי, ובעקבות זה אני משיב.

המבט הכפול - התורני והצבאי אינו עומד בסתירה. שירות הבנות בצה"ל כבנות יהודיות כשרות בתפקידים הראויים להן ונדרשים לביטחון העם הוא ערך תורני שאין לערער עליו. למלחמת מצווה יוצאים חתן מחדרו וכלה מחופתה, ומבחינה זו בוודאי השירות הוא מצווה לכל עניין. אלא שבפועל לא בכל עת ולא בכל תפקיד הבנות יכולות לשרת. הסביבה הצבאית ובמיוחד המבנה של היחידות – תערובת בנים ובנות – או פיקוד של בעל סמכות על בנות, יכולים לפעמים לפגוע בתום הנהגתן של הבנות, פגיעה שהשפעתה תהיה על כל חייהן האישיים. ברור שגם אנשי צבא ישרים, בין שהם נשמעים לדעת הרבנות ובין שהם מתנגדים לה, מכירים שהשירות ברוב היחידות אינו לכתחילה. בנות כשרות שיוצאות לשירות מתוך הכרת שליחותם שאי אפשר בלעדיה לקיום צה"ל (בדור זה), עושות זאת מתוך שליחות מצווה והכרה ברורה בחובתן להסתדר במערכת, למרות פגיעותיה כשהן מתפללות לצאת שלמות ונאמנות יותר בסופו של דבר.

לזה כִּיוון הרב רונצקי, אשר פועלו בקרב צה"ל גדול מאוד. הוא מאמין בצה"ל מתוך אמונתו ושלמותו הצנועה אותה הוא מנחיל באופן ישיר, פתוח, מלא אהבת אדם ואהבת האומה במסירות נפש נעלה. יישר חילו.