חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

הרב של החיילים - שולחן עורך

פעילותו של הרב רונצקי היא לצנינים בעיני 'הארץ', לא בגלל התנגדותו לגיוס בנות אלא בגלל תרומתו לרוח הלוחמים
09/07/09, 09:20
עמנואל שילה

לא צריך להיות מופתעים מההתנפלות הברוטאלית של חוגי עיתון 'הארץ' על הרב הצבאי הראשי, אשר העז לבטא בשפה רפה עמדה הלכתית שיש עליה קונצנזוס די רחב, ולפיה גיוס בנות לצה"ל אינו לכתחילה. מי שעוקב אחרי הקמפיין נגד הרבצ"ר שמתנהל בעיתון האליטה השמאלנית כבר זמן רב, יודע שלא ההתבטאות הזאת של הרב רונצקי היא הסיבה האמיתית למתקפה התקשורתית. מאחורי הניסיון לשים קץ לכהונתו עומדים נימוקים נסתרים משמעותיים הרבה יותר.

בעיניהם של אנשי 'הארץ', צה"ל ומדינת ישראל צריכים לצאת מכל מערכה צבאית בתחושה של חמיצות ודכדוך. רק כך יבינו בכירי הצבא המאצ'ואיסטים ויבין גם ההמון הפטריוטי הנבער כי אין פתרון צבאי לשום בעיה, ורק על ידי קבלת כל תביעות הערבים ניוושע. מבחינתם של אנשי 'הארץ', מלחמת לבנון השנייה היא דוגמה מצוינת לאיך שצריכה להסתיים מלחמה: נפגעים רבים בחזית ובעורף, מפח נפש כללי, ועדות חקירה והדחת בכירים. לעומת זאת מבצע 'עופרת יצוקה', שהסתיים בתחושת ניצחון, הוא התרחשות מזיקה ומסוכנת שעלולה להוביל למחשבה שמא לחלק מהבעיות דווקא יש פתרון צבאי.

מתוך אותה גישה, השמאל הישראלי שונא את מלחמת ששת הימים ותוצאותיה ורואה בה אסון לאומי, ולעומת זאת די מרוצה, במישור הלאומי, מתוצאותיה של מלחמת יום הכיפורים, שהובילו להתקפלות ישראלית על יד שולחן המשא ומתן.

מיד לאחר המבצע המוצלח-יחסית בעזה, סימנו בעיתון 'הארץ' את הרבנות הצבאית ואת העומד בראשה כמי שהובילו קמפיין פסול של "תודעה יהודית לצבא מנצח". בניגוד למה שאפשר לחשוב, לא צמד המילים הראשון הוא שהיה לצנינים בעיניהם של אנשי העיתון האולטרה-חילוני. מילא "תודעה יהודית", אבל "צבא מנצח"? זה כבר ממש בלתי נסבל.

בעיתונם של גדעון לוי ועמירה הס הבינו את התפקיד החשוב שמילאה הרבנות הצבאית בהצלחת המבצע ובמוראל הגבוה שגילו הלוחמים, ומיהרו לעמוד בפרץ. תחילה נזעקו כביכול להגן על כבודו של חיל החינוך, שהוא ורק הוא מוסמך לעסוק ברוח הלחימה של יחידות צה"ל, ותבעו מהרבנות הצבאית ומהעומד בראשה את עלבונו של קצין חינוך ראשי. במקביל עוקבים שם בשבע עיניים אחרי הרב רונצקי ומחפשים עילות לתבוע את הדחתו. התביעה הבוטה הזאת עומדת בניגוד גמור לאהדה וההערכה להן זוכה הרב רונצקי מחיילים ומפקדים, דתיים וחילונים, אנשי צבא ואזרחים.

מן הראוי שמוקיריו הרבים של הרבצ"ר, ראשי ישיבות הסדר ומכינות קדם-צבאיות, אישי ציבור ופוליטיקה ממחנות שונים והורים שכולים מכל שכבות הציבור, יתייצבו בפומבי להדוף את המתקפה הזאת על אחד האנשים היותר ראויים ומסורים במערכת הצבאית. פחות בשביל הרב רונצקי עצמו, שהארכת כהונתו היא כנראה עובדה מוגמרת. יותר כדי להבטיח שהרוח הנכונה שהוכנסה למערכת בתקופתו תישמר גם בעתיד, וכדי למנוע ניסיון למנות אחריו רב שאינו מקובל על רוב הציבור הדתי, אבל יניח את דעתם של חוגי 'הארץ'.

 

לא בדיוק תומכות לחימה

כמה מילים לגופה של סוגיית גיוס הבנות.

באותו עיתון 'הארץ' פורסם השבוע כי חיילי מילואים דתיים קיבלו שחרור מוקדם מאימון בצאלים, לאחר שהפגינו מורת רוח מכך שנכפה עליהם להתאמן ברכבי 'האמר' נהוגים בידי חיילות. עבור חייל מילואים, איבוד של יום אימונים נדיר שכזה הוא פגיעה בכושרו המבצעי שעלולה לעלות בדם.

לחייל מילואים קרבי אין תחליף. לנהגת אימונים של 'האמר' יש ויש.

בשנים האחרונות אנו עדים להתנגשות בין שני תהליכים מנוגדים. מצד אחד מתמלאות יחידות צה"ל הקרביות באחוזים גבוהים של לוחמים דתיים, שגם רמת הקפדתם הדתית עולה עם השנים. מצד שני, גוברת הדרישה הפמיניסטית לשירות מאתגר ומעניין לחיילות, ולשילובן בתפקידי לוחמות או תומכות לחימה. ההתנגשות הבלתי נמנעת בין שתי המגמות מתרחשת בשטח כל הזמן, כאשר על לוחמים דתיים נכפית התמודדות מעיקה עם בעיות הצניעות שיוצרת נוכחותן הקרובה של חיילות.

הרמטכ"ל שאול מופז החל ומחליפיו המשיכו את מסע הכניעה לטרנד הפמיניסטי, שדרש לשדרג את מעמדן ותחושתן של הנשים בתוך הצבא. המחיר משולם במטבע של פגיעה בכושרו המבצעי של צה"ל. הניסיון הנואל לטעון כי נשים אינן נופלות בכושרן הפיזי מגברים יהיה משכנע יותר ביום שבו יוחלט, על פי דרישת התנועה הפמיניסטית, לבטל את ההפרדה בין גברים לנשים באולימפיאדה. נכון להיום מתקיימת הפרדה אפילו בטורנירים של שח-מט.

סוד גלוי הוא שביחידות מסוימות מורידים את רף היכולת הפיזית הנדרשת, על מנת לאפשר קליטת לוחמות. הפגיעה המבצעית היא ברורה, אך כל עוד מתקיים בישראל גיוס חובה של בנות לצבא תימשך גם הדרישה לאפשר לחיילות לשרת בתפקידים נחשקים ויוקרתיים, כולל תפקידי לחימה.

הטענה כי אין לחייב את הבנות להתגייס לצה"ל במעמד של מגישות קפה היא נכונה. אבל הפתרון האמיתי, שמתחיל להיות מקובל גם על פמיניסטיות כמו מירב מיכאלי, הוא לא לשלב חיילות בתפקידים של גברים, אלא לבטל את גיוס החובה לבנות. אין ספק שיש בצה"ל תפקידים מסוימים שנשים עושות טוב מגברים או לא פחות טוב מהן. אבל בשביל להחזיק את אותן נשים הדרושות באמת, אין צורך בגיוס חובה לכל הבנות.

שוויון בין המינים ברמת הנשיאה בנטל הביטחוני לא מתקיים בלאו הכי. תקופת שירות החובה לבנות קצרה בשליש לעומת הבנים, שלא לדבר על תרומתן המזערית של חיילות למערך המילואים. רוב מוחלט של החיילות פטורות מחשיפה לסכנות של הרג, פציעה ונפילה בשבי, וחלקן של הבנות בבתי הקברות הצבאיים הוא מזערי. איש אינו מתלונן על כך, ובצדק. אחרי הכול, גם לנשים יש תחומים בהן עיקר הנטל מוטל עליהן, למשל הריונות ולידה. כאשר אישה נמצאת בחדר לידה, היא הלוחמת הקרבית. בעלה הוא לכל היותר ג'ובניק תומך לחימה.

כל עוד נמשך גיוס החובה של בנות לצה"ל, תימשך גם הפגיעה בכושרו המבצעי כתוצאה מהדרישות הפמיניסטיות. למעשה, בת דתית שמתגייסת לצה"ל מחזקת את התפישה שמקומן של הבנות הוא בצבא. בכך היא מחזקת בעקיפין גם את הדרישה לשלב בנות בתפקידי לוחמה ואת הפגיעה המבצעית שנגרמת כתוצאה מכך. מעל לכל מסיבות הלכתיות, אבל גם בגלל האמור, עמדתו הציבורית של הציבור הדתי-לאומי צריכה לדרוש את ביטול גיוס החובה לבנות.

נציגינו בכנסת צריכים להגיש הצעת חוק ברוח זו בכל הזדמנות. בטווח הארוך יש לקוות שהעמדה הזאת תתקבל והחוק יעבור. אבל הקלת הלחץ הפסיכולוגי על בנות דתיות להתגייס לצה"ל תורגש הרבה קודם לכן.