חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

ליכודניק בטעם של פעם - בגליון השבוע

הסכמת נתניהו למדינה פלשתינית היא שגיאה חמורה. הוויתור מול הלחצים האמריקנים רק מזמין לחצים נוספים. זכותם של יהודים לבנות באריאל וביצהר אינה מוטלת בספק.
09/07/09, 09:20
חגית רוטנברג

דומה כי הלהט בו מדבר ח"כ יריב לוין אודות זכותו של עם ישראל על כל מרחבי ארצו, יכול להמיס כל הקפאה השוררת בימים אלו באזורים נרחבים שמעבר לקו הירוק. לוין הוא אמנם חבר טרי יחסית בבית המחוקקים, אך את עמדותיו הנחרצות הוא משמיע ללא מורא בישיבות סיעת הליכוד, גם כשהללו אינן עולות בקנה אחד עם הרוח המנשבת בצמרת המדינית. במהלך הראיון שנערך עימו השבוע בלשכתו הצנועה בכנסת מעלה לוין את הטונים, והיד הולמת בשולחן העץ בעוז כאשר עולות על הפרק הסוגיות המדיניות. נראה כי השאלות הללו בוערות בעצמותיו של הח"כ הצעיר, שמאחוריו כמעט שלושה דורות של שורשים רוויזיוניסטיים. עבור מי שכבר נואש מלהרגיש בשינוי, שיחה עם לוין מזכירה כי בכל זאת אך לפני מספר חודשים התרחשו בישראל חילופי שלטון.   

 

לא מסכים לשתי מדינות

בישיבת הממשלה שהתקיימה בראשית השבוע, הכריז ראש הממשלה כי השיג הסכמה לאומית לפתרון שתי המדינות. מה עמדתך ביחס להצהרה זו?

"אני לא חושב שיש הסכמה לאומית, לא על שתי מדינות ובטח לא על הקפאת הבנייה. אני איתן בהתנגדותי למדינה פלשתינית, כמו רוב מוחלט בציבור שמבין שהמשמעות של מדינה היא צבא, מרחב אווירי וסממני ריבונות נוספים.

"אם בוחנים את דברי רה"מ בנאום בר אילן, הוא אמנם קרא לזה 'מדינה מפורזת', אך עם כל התנאים שהציב, הרי שבמהות זו לא תהיה מדינה כמו שרואים זאת הערבים. יחד עם זאת, אנחנו עושים שגיאה בסיסית, כי ישנם עקרונות וישנם תנאים. המדיניות הנכונה היא בתוך מסגרת העקרונות לנהל מו"מ על התנאים. כך נוהגים הערבים. אנחנו עושים שגיאה, מוותרים על העקרונות ואז מדברים על התנאים. במקום להגיד - אין שתי מדינות ממערב לירדן, אנחנו אומרים שיש שתי מדינות בתנאים כאלה ואחרים. אבל תנאים נשחקים. התנאים שמציב רה"מ היום הם בסדר, אבל בסופו של דבר נישאר עם הסכמה לשתי מדינות והתנאים יישחקו. זה דבר מסוכן מאוד בעיניי".

תומכי המדינה הפלשתינית בממשלה חוזרים ומתרצים את עמדתם בלחצים הבינלאומיים המופעלים על ישראל. יש דרך אחרת להתמודד עם הלחצים הללו?

"ניסיון העבר הוכיח שהתגובה לכל ויתור שלנו היא הגברת הלחץ ולא הורדת הלחץ. כשהלחץ נושא פירות, זה יוצר אצל הצד השני מוטיבציה להמשיך. את התהליך הזה אנו רואים ביתר שאת בשבועות האחרונים. כשהיתה הליכה לקראת האמריקנים במה שמכונה מדינה פלשתינית, מייד הלחץ בנושא ההתיישבות והסרת המחסומים הלך וגבר.

"היתה לי פגישה עם נציג של הסנטור האמריקני ג'ון קרי. אתה שומע אצלו ראייה נקודתית, אין מבט כולל על המציאות. במקום להתמודד עם סוגיות כבדות משקל כמו המצב בעזה, יותר קל להם להיטפל לכמה בתים בהתיישבות. שאלתי אותו: איך אתם פותרים את המצב בעזה אחרי שעשינו שם כל מה שרציתם - גירשנו יהודים והרסנו יישובים, ומסתבר שזה לא עזר בכלל? יש לכם תשובה לזה? כשמציגים להם זאת כך, זה גורם להם פתאום לעדן ניסוחים, לחשוב פעמיים, ללחוץ פחות. יש לנו טענות נכונות", מדגיש לוין, "הדרך שלנו נכונה והזכויות שלנו על הארץ הזו בלתי ניתנות לערעור. אם נעמוד על זה, נצליח בסוף לשכנע. לא בהכול, לא את כולם, אבל יותר טוב ממצבנו עכשיו. לא חייבים להתריס, אפשר לעשות זאת בצורה חכמה ושקולה, אך איתנה. ניסיון העבר הוכיח שכשוויתרנו מצבנו נעשה יותר גרוע. כשאתה מוותר, קשה לך אחר כך להסביר מדוע הצד השני לא צודק בדרישותיו. זה מקור הכשל ההסברתי שלנו".

ככל שמתקדמים ימי כהונתה של הממשלה, מסתבר כי גזירות הקפאת הבנייה ביו"ש הולכות ומעמיקות. מה עמדתך בנוגע למדיניות הזו?

"השיח בעניין הזה הוא מקומם. מה זה 'ריבוי טבעי' וכל ההגבלות האחרות? ליהודי יש זכות לחיות ולבנות בכל א"י", מתלהט לוין. "נקודה זו היא מהות הציונות. אריאל ויצהר לא שונים מהגליל או מאזורים אחרים בא"י. מעולם לא הבנתי את הטרמינולוגיה של השמאל שהבחינה בין מה ששחררנו ב-48', שהוא לכאורה קדוש, למה ששוחרר ב-67' ונחשב לשטח כבוש וטמא. אגב, גם הערבים לא מקבלים את ההבחנה הזו. מבחינתם גבולות 67' הם רק מעבר בדרך לתחנה הסופית".

כהמשך להתייחסות העקרונית, שוטח לוין גם את משנתו המעשית בנושא: "קודם כל צריך להתחיל לבנות! צריך לנהל את כל ההתדיינות מנקודת מוצא שקודם כל בונים. לא מחכים לאחרי ההתדיינות, זה דבר שיוצר הקפאה דה-פקטו, שהיא הכי חמורה. זה מחליש את יכולתנו לבנות אחר כך, כי כל הגבלה תהפוך לעובדה קיימת שלאחר מכן לא נוכל לסגת ממנה. צריך להמשיך בבנייה מפוזרת, לא תחומה לאזור או סוג מסוים. צריך קודם לבנות ואחר כך לדון, ולא ההיפך".

עבור אלו שמתעקשים לדבר על התניות כלשהן בתחום הבנייה, מציג לוין את התזה שלו בעניין: "בכל סוגיית הבנייה חייבות להיות התניות ברורות, לפיהן כל מגבלה באשר היא תלויה בהתנהגותו של הצד השני. אני בוודאי לא מדבר על מגבלות של שטח או מניעת הליכי תכנון וכדומה, אלא אם מדברים על מגבלה של אי הקמת יישובים חדשים - זה צריך להיות מותנה בכך שלא יהיה ירי בצירים על כלי רכב ישראליים. הרי מקימים יישוב חדש כדי לשמור על הביטחון באותה נקודה. אם אתם לא רוצים שיהיה שם יישוב - תדאגו שלא יירו שם. אם הצבא לא יכול להפסיק את הירי, צריך לשבת שם".

לוין גם סבור שגזירות ההקפאה הן כאלו שהציבור לא יכול לעמוד בהן: "סוגיית הבנייה אינה רק פונקציה של גידול, אלא נוגעת לעצם הקיום. יישוב שאי אפשר להקים בו גן ילדים, שהדור השני לא יכול להקים בו את ביתו, זה יישוב שמזדקן ומתנוון. הקפאה כזו אינה רק עצירת הגידול אלא פגיעה במרקם החי. אין ספק שעם ישראל לא ישלים עם זה, זו גזירה שאף ציבור לא יכול לעמוד בה".

 

הדו"ח הפוליטי של טליה ששון

באותו עניין, גם סוגיית המאחזים עומדת על סדר יומה של הממשלה. בשעתו הבעת הסתייגות נחרצת מדו"ח המאחזים של טליה ששון. כמשפטן וגם כפוליטיקאי, מה עומד מאחורי הסתייגותך מהדו"ח?

"מאחר שהשמאל הפסיד בזירה הפוליטית, הוא מנסה להשליט את עמדותיו באמצעים משפטיים. דוגמה בולטת לכך ראינו לאחרונה באחד מהדיונים בוועדת חוקה אודות נהלי אכיפת החוק במהלך פינוי מאחזים. נציגי משרד המשפטים הסבירו שאותו אדם הפר חוק בכך שנכנס לאזור עליו חל צו תיחום, ולכן צריך היה לפנותו משם. זו דמגוגיה טהורה. הרי צו התיחום לא נפל עליו מהשמיים. מישהו הוציא את הצו מסיבה פוליטית, לא משפטית. הרי מדובר בקרקע יהודית, עלו לשם באישור המדינה, בתמיכתה ובעידודה". לדברי לוין, גם ביחס למאחזים חל תהליך דומה: "קם מישהו, ומסיבה פוליטית או בגלל דרישות בינלאומיות מחליט שהוא לא רוצה לחתום על אישור שיהפוך את המקום לחוקי. הרי בכל עניין אחר בג"ץ היה קובע שזה לא מידתי ושיש כאן שיהוי, ומורה לחתום מיד על התכנית. אבל כאן ביד אחת לא חותמים מסיבות פוליטיות וביד השנייה מסבירים שזה משפטי. לכן אי אפשר לנתק את התוצאה המשפטית מהסיבה המכוננת הפוליטית. מבחינת כלים משפטיים, במרבית היישובים הללו, המכונים מאחזים,  צריך לחתום על האישורים ולתת היתרים, כי ברוב המקרים אין שום מניעה משפטית אלא רק בעיה פוליטית".

אגב כך, מספר לוין על דיון שקיים בנושא עם טליה ששון, בעת שכיהן בתפקידו בלשכת עורכי הדין: "היה לנו דיון בוועד המרכזי של הלשכה על דו"ח ששון. היא הופיעה בדיון והסבירה שהכול משפטי, לא פוליטי. שאלתי אותה: בהנחה שמדינת ישראל מחילה סיפוח על אותם אזורים, האם אז הבעיות המשפטיות היו נפתרות? היא אמרה: כן. שאלתי: אז למה את לא מציעה את זה בדו"ח שלך? היא הופתעה: מה, להציע סיפוח? אמרתי לה: כן, הרי את אמורה להציע אלטרנטיבות משפטיות-מקצועיות למצב, הרי הדו"ח אינו פוליטי!"

גישתה זו של ששון, אומר לוין, מוטמעת היטב בדו"ח שחיברה: "הדו"ח הזה הוא פוליטי במהותו. מי שקורא אותו רואה שמבחינה משפטית טהורה הוא אינו עומד בשום מבחן". 

לוין כבר החל לפעול לשינוי המצב הקיים. לפני מספר שבועות פנה לשר המשפטים יעקב נאמן בבקשה לכתוב דו"ח חדש בעניין המאחזים. כיום הוא יודע לומר שכבר מתקיימת עבודת מטה על מנת להביא לפתרון והסדרה חוקית של רוב המאחזים, שלא על בסיס עקרונות דו"ח ששון אלא על פי מתווה אחר המגובש בממשלה. "אני יודע שעבודה כזו נעשית, וחשוב שהיא תושלם במהירות".

הזכרת את הדיון בוועדת חוקה לגבי נהלי פינוי. לאחרונה הוציא ארגון 'זכויות האדם ביש"ע' דו"ח המתאר את האכיפה הסלקטיבית של המשטרה והפרקליטות על המתיישבים. אתה ער לקיומה של התופעה?

"בוודאי שקיימת אכיפה סלקטיבית. אין מי שיכול לחלוק על זה. גם נציגי משרד המשפטים לא הצליחו לסתור את הטענות הברורות שהצגנו בדיון בעניין זה". לוין גורס כי פתרון הבעיה טמון בשינוי בסיס החשיבה העקרונית של הרשויות במדינת ישראל: "אנחנו צריכים להחליט מה עקרונות היסוד שעומדים בבסיס קיומנו כאן. זכותנו על הארץ ושזו מדינה יהודית  - אלה עקרונות יסוד. אם בעבר עשו כאן הרבה דברים טובים וחשובים תחת העיקרון של ייהוד הגליל, הרי שכיום, בעיקר בזכות פסיקות פוסט ציוניות של בית המשפט העליון המפלות לטובת הצד הערבי, מונעים מאיתנו לבצע דברים שהם ביסוד קיומנו. אני חושב שאם נחליט על דרך שבה נעמוד על זכותנו לחיות ולבנות כאן, לייהד את הארץ ולקלוט יהודים בכל מקום, אז תיפתרנה גם הבעיות הללו. כל עוד לא מטמיעים את העקרונות הבסיסיים הללו, הרי ברור שבנקודת הקצה, השוטר בשטח, נתקלים בהפרת זכויות אדם כלפי המתיישבים".  

 

פוליטיקה במערכת המשפט

מלבד העיסוק המרכזי בהצבת חזית בתוך הליכוד שתשמור על שלימות הארץ, לא מניח לוין את ידו גם מתחום חשוב לא פחות - התחום המשפטי, בו עסק עד היום במסגרת עבודתו כעורך דין. לשם קיום הראיון הזה הוא יוצא מדיוני ועדת החוקה בה הוא חבר, ואשר קידום הנושאים הנידונים בה נמצא במקום גבוה בסולם העדיפויות שלו. את ביקורתו החריפה על הפרקליטות, כמו גם על בית המשפט העליון, הוא אינו מתאמץ להסתיר, ואף קורא להרכב החדש בוועדה לבחירת שופטים למלא כעת את תפקידו ה"היסטורי", כהגדרתו.

"אנחנו נמצאים במציאות הזויה שבאה לידי ביטוי דרך שני פסקי בג"ץ: גוש קטיף לעומת גדר ההפרדה. מתברר שגם לשיטתם, הגורסת שזכויות אדם עומדות מעל לכל, השאלה היא מי האדם ולא מה הזכות. בגוש קטיף מותר לגרש אנשים ולהשאיר אותם לאורך שנים בלי בית, בלי עבודה ובלי ליווי פסיכולוגי. אך כשמדובר בגדר ההפרדה - כל עץ שספק שייך לערבי הוא ערך כל כך חשוב עד כדי עצירת בניית הגדר ויצירת סיכון ביטחוני שאנשים עלולים ליהרג בגללו. לכן המאבק על מערכת המשפט הוא כל כך חשוב, כי בזירה הפוליטית-ציבורית אנחנו יכולים לנצח. מה שבולם אותנו וגורם לכל הקשיים עימם אנו נאלצים להתמודד זו מערכת המשפט, שחלקים משמעותיים ממנה נשלטים על ידי בעלי אג'נדות שמאלניות פוסט-ציוניות, והיא הפכה היום לשחקן המרכזי במאבק הפוליטי. היא מונעת מאיתנו לממש את התמיכה הרחבה שיש לנו בשטח. לכן חייבים לפעול בעניין זה בצורה נחושה. אני לא מבקש להביא את מערכת המשפט למקום חדש, אלא להחזיר אותה למקום בו היתה בהתחלה".

מה הן, אם כן, הציפיות שלך מההרכב החדש של הוועדה לבחירת שופטים?

"ראשית, אני מברך על הרכב הוועדה. למרות שעדיין כוחם של שופטי העליון בוועדה מוגזם, דבר שאין לו אח ורע באף מדינה. הגשתי הצעה לשינוי ההרכב, אבל כל עוד מפלגת העבודה בקואליציה הסיכוי שאוכל לקדם את ההצעה אינו גדול.

"חייבים לגוון את הרכב בית המשפט העליון. גם להכניס אנשים בעלי תפישה יהודית ציונית ולאומית, וגם גיוון מקצועי על פי תחומי התמחות", הוא ממליץ לוועדה. לוין גם מתקומם נגד צביעותם של אלה המבקרים את הכוונה למנות שופטים חדשים בעלי אג'נדה השונה מזו השלטת כיום בבית משפט העליון: "במערכת המשפטית יש שני קצוות. יש קצה משפטי מקצועי, בו יושב שופט ופוסק פסיקה מקצועית בסכסוכים וכדומה, ויש את הקצה של השקפות ודעות. במערכת המשפט שלנו יש מצב אבסורדי בו בית המשפט פולש לתחומי הרשות המבצעת והמחוקקת, ומבסס פסיקות רבות על אמונות ודעות תוך התרחקות מנוסחם המילולי של החוקים. בית המשפט קובע עקרונות וערכי יסוד על פי דעותיהם של שופטיו, ובה בעת קוראים למנות שופטים רק על פי קנה מידה מקצועי. טענות אלו של מגיני בית המשפט כביכול הן לא רק אבסורדיות, אלא יש בהן מידה רבה של חוסר הגינות. אני סבור אמנם שבית המשפט צריך לנטות לצד המקצועי, אך כל עוד הדרך בה בחרו היא לערב את דעותיהם ואמונותיהם - הם לא יכולים לומר לנו שלא נתחשב בהשקפות כשאנו באים למנות שופטים. לוועדה הנוכחית יש משימה היסטורית כבדת משקל: להכניס דם חדש של שופטים שאינם בצלמה של המערכת הקיימת, בעלי רקע מגוון ושונה וגם בעלי אחריות וצניעות".

 

 פייגלין לא נכשל

מי שהתרשם עד כה מן העמדות הברורות שהשמיע, לא יתפלא מן הסתם לגלות כי יריב לוין היה ברשימת המומלצים של 'מנהיגות יהודית' במהלך הפריימריז האחרונים לרשימת הליכוד. בניגוד למבקריו של פייגלין במגזר הדתי, לוין גלוי הראש דווקא סבור כי פייגלין נחל הצלחה מרובה בסיבוב האחרון: "פייגלין לא נכשל, כי מבחנו הוא לא רק ביכולתו להיבחר באופן אישי לכנסת. המבחן שלו הוא ביכולתו להשפיע על הרכב רשימת הליכוד ועל דרכו של הליכוד, וללא תרומת המתפקדים שלו הרכב רשימת הליכוד כיום היה רחוק יותר מהעמדות הלאומיות. אם היו יותר מתפקדים, הרשימה היתה נצבעת בצבע לאומי חזק יותר. פייגלין נותן כבר כיום מענה מסוים לבעיה. אני אומר זאת כליכודניק שורשי: זו התנועה שלנו, אנחנו צריכים להשפיע עליה. חשוב שהציבור הלאומי יצטרף לליכוד וישפיע על הרשימה מבפנים, כי בסופו של דבר להשפיע את העמדות שלנו על הציבור אפשר רק דרך מפלגה גדולה ולא דרך מפלגות לוויין, על אף תרומתן החשובה. זה תהליך ארוך ולא קל, אבל נכון יותר".

אם הזכרנו את המפלגות המגזריות, מה דעתך על הרכב הקואליציה הנוכחי - העבודה בפנים, האיחוד הלאומי בחוץ?

"אני מאוד רוצה לראות את האיחוד הלאומי בממשלה. יחד עם זאת, צריך לזכור שהציבור העניק לליכוד רק 27 מנדטים, ומאוד קשה לנהל קואליציה כשלמפלגת השלטון רק 27 מנדטים. הבעיות הן למשל שהקואליציה מונה 61 ח"כים, מתוכם כמעט מחצית הם שרים שלא נמצאים בהצבעות, וכך לאופוזיציה יש רוב דה-פקטו. לכן צירוף העבודה, שהייתי שמח להסתדר בלעדיה, היה בלתי נמנע. ועדיין לא מאוחר לצרף את האיחוד הלאומי".

לקראת סיום, אני מבקשת לדעת האם עמדותיו של לוין, כמו גם של רבים מחבריו בסיעה ובקואליציה, יבואו לידי ביטוי ומימוש בקדנציה הקרובה, נוכח כוונותיו המדאיגות של נתניהו בזירה המדינית. לוין נזהר מאוד בניסוח, אם כי הוא בטוח ביכולת שלו ושל חבריו להשפיע: "העמדות שהבעתי משותפות לרוב מוחלט של חבריי בסיעת הליכוד, ואף הבענו אותן. תפקידנו הוא להפעיל לחץ על מנת שזה ייצא מגדר עמדות ויעבור לביצוע בשטח. זה מורכב. אני מאמין שהמאמץ שאנו עושים ישא פירות. לא נכון שאעסוק באיומים מעל דפי העיתון, בטח לא נגד ראש הממשלה, אך הוא מודע היטב לנחישות שלי ושל חבריי לסיעה ולמחויבות שלנו בעניין. אני מניח שזה גם יבוא לידי ביטוי מעשי".

 

ניצחון על שרון

יריב לוין (40) נולד בירושלים למשפחה של אנשי אצ"ל ו'חירות'. דודו היה אליהו לנקין, מפקד 'אלטלנה', ומנחם בגין שימש לו סנדק. הוא שירת בצה"ל בחיל המודיעין, ומייד לאחר השחרור החל במסלול הפוליטי בליכוד, תחילה כסגן יו"ר תא הסטודנטים באוניברסיטה העברית. ב-92' נבחר כחבר מרכז ליכוד וב-2002 הקים ועמד בראש סניף הליכוד במודיעין, שם הוא מתגורר כיום עם רעייתו ושלושת ילדיו.

כשסיים את לימודי המשפטים החל לעבוד כעו"ד, ובמקביל שימש במשך 8 שנים כסגן יו"ר לשכת עורכי הדין. במסגרת פעילותו בלשכה קידם לוין את המהלך של משוב השופטים ומהלכים נוספים ליצירת בקרה על מערכת המשפט, וכן את פרויקט 'שכר מצווה' - סיוע משפטי לתושבי הפריפריה. כעורך דין בתחום האזרחי והמסחרי ניהל עמותות בנייה וכיהן כדירקטור של החברה לפיתוח מזרח ירושלים.

אחד מאפיקי פעילותו המרכזיים בליכוד היה סביב המאבק בתכנית הגירוש, כאשר במקביל לפעילות בתוך המפלגה התנדב גם בפורום המשפטי למען א"י. בתיאום עם הפורום, פעל לוין בצד המשפטי הפנימי בליכוד על מנת לקדם הליכים כמו משאל המתפקדים, ולפקח על התנהלותם בצורה תקינה. "זו היתה תקופה שחורה בהיסטוריה של מדינת ישראל, אבל בתוך הליכוד נחלנו הצלחות יפות. למרות כל הניסיונות של שרון ואנשיו לחבל בתוצאות המשאל ובהליכים, הצלחנו לקיים אותו בצורה תקינה. מנענו פגיעה בפעילי השטח שלנו. אני עצמי, כיו"ר סניף במודיעין, נתקלתי בניסיונות של אנשי שרון להדיח אותי. במאבק משפטי ממושך הצלחנו לשמור שאף אחד מאיתנו לא יודח ולא ייפגע. הצלחתנו במהלכים הפנימיים בתנועה הביאה לכך שמשפחת שרון הבינה שבכנסת הבאה תהפוך למיעוט שולי אם בכלל, מה שהותיר בפניהם את האפשרות לסגת או להמשיך בכוח".