חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

ואתן רוקדות - תרבות ופנאי (הצגה)

'קליל כזה', ההפקה המושקעת של תיאטרון 'אספקלריא', משלבת בהצלחה דרמה על יחסי אם ובת, הומור, התמודדות עם שכול וריקודים
09/07/09, 09:20
עפרה לקס

 

 

 

אינפ': 'קליל כזה' – הצגה; בוגרות מחזור א' של תיאטרון אספקלריא;

כתיבה ומשחק: איילת שיינברג, חדוה מאירה כחלון, שירה מלכא; בימוי: עירית שלג נריה.

 

אם פרי ביכורים מעיד על העץ כולו - אזי בית הספר לתיאטרון 'אספקלריא' בהחלט נמצא בדרך הנכונה.

'קליל כזה', שנכתב ומשוחק על ידי בנות המחזור הראשון של בית הספר, מביא עימו תפאורה מושקעת, מתוחכמת במידה, הלבשה מגוונת, תאורה מתאימה, ומעל כל אלה תנועה מדהימה ולרוב גם מימיקה שפשוט עושה את העבודה. מה זה עושה? שלוש פעמים צמרמורת ב-45 דקות - נשמע לכם? (וכן, סופה של ההצגה היה פתאומי, אולי בגלל אורכה, אבל כולם נשארו לשבת).

'קליל כזה' הוא השם הכי רחוק, אבל גם הכי קרוב שיכול להינתן למחזה הזה. רותם ואימה מנסות להחיות את האחות-בת שוהם, שנרצחה בפיגוע והיתה רקדנית מחוננת. שוהם מוקמת לתחייה בעזרת הריקוד של רותם, שככל הנראה סבלה גם קודם מתחושת קיפוח לעומת אחותה הנערצת.

שוהם, אגב, אכן נמצאת על הבמה, והיא מהתלת באחותה המגושמת ומורה לה להיות רזה וקלילה כדי לתת מקום לנפש בריקוד. דבריה של שוהם נופלים על אוזניים קשובות, משום שרותם משוכנעת שידיה השמנות הן שמונעות ממנה להתקדם ולחקות את הישגי אחותה, וכך למלא את מקומה. רותם מידרדרת לאנורקסיה ומאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי, כשבשיא ההידרדרות מבטיחה לה שוהם שעוד מעט היא תהיה כמוה.

בפתיחת ההצגה, בסופה וגם תוך כדי, מתקיימים מונולוגים של האם ועורכת הדין של רותם מול השופט. הפרקליטה מבקשת לשחרר את רותם מן האשפוז הכפוי, בעוד האם מבקשת להשאירה, כדי להגן על חייה. במהלך ההצגה האם והבת עוברות תהליך, והצופות מקבלות עוד מושג על יחסי אם ובת, על תקשורת נכונה, ועל התמודדות ועיבוד של אבל משפחתי.

בהצגה הטובה הזאת יש גם נקודות לשיפור: המונולוגים מול השופט צריכים להיות רשמיים פחות, קצרים ומובנים יותר. השחקנית המגלמת את האם צריכה להעשיר את תנועותיה. העימות של עורכת הדין עם רותם, ובעיקר העובדה שהיא נסוגה בה בסיומו, הוא מהלך לא מספיק אמין. ובכל זאת- צאנה וצפינה. שווה!

'קליל כזה' הועלתה במהלך פסטיבל אספקלריא שהתקיים בשבוע שעבר במתחם בית חינוך עיוורים בירושלים. באירוע, שהתקיים בסיוע כמויות נדיבות של אומץ והשקעה, הועלו הצגות רבות, ותיקות וחדשות, למבוגרים ולילדים. הקהל לא תמיד היה רב, אבל מוסד הפסטיבל קם ונהיה. חגי לובר, כך נראה מכל הפרויקטים שעשה עד כה, הוא מהטיפוסים שרצים למרחקים ארוכים, ולא נבהלים ממהמורות בדרך.

ofralax@gmail.com