חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

בר מצווה ב'דובדבן' - סיפור לשבת

09/07/09, 09:20
עודד מזרחי

בראש חודש כסליו תשס"ח אירעה תאונת דרכים קשה בה נספו ארבעה צעירים ממצפה יריחו, ובהם שלמה בן ה-24 וישי בן ה-12 וחצי, שני בניו של רב היישוב, הרב יהודה קרוייזר.

שלמה היה מפקד פלוגה ביחידת 'חרוב', ובמהלך השבעה הגיעו לבית הוריו חיילים רבים. הרב יהודה ביקש מהקב"ה שייתן לו כוח לדבר עם כולם. לפתע הגיעו חיילים עם כומתות אדומות מיחידה אחרת. מפקדם ניגש לרב ואמר:

"שמעתי אותך מדבר ואני רוצה שחיילי ישמעו אותך. האם תוכל לדבר בפניהם?"

הרב יהודה הסכים לדבר עם החיילים והם רותקו משיחתו.  

אחרי חודש נשמע צלצול בבית הרב.

"שלום, אני הקצין מ'דובדבן' שהיה בשבעה".

"מה רצונך?"

"אני מבקש שתיתן לנו שיחה".

"באיזה יום?"

"קיבלתי אישור ממפקד היחידה לשיעור תורני בכל יום".

"לתת שיחה תורנית מדי יום?!", תמה הרב.

"לא. אני רוצה שתיתן שיעור יומי בגמרא!"

הרב לא הבין. שיעור גמרא יומי ליחידה לוחמת...

"יש לנו שעה פנויה אחרי הצהריים. אני לא מבטיח שכל החיילים יהיו בשיעור. אבל מי שיוכל, יגיע".

הרב נזכר כי היה לשני בניו קשר עז עם הצבא במותם. שלמה יצא באותו יום בבגדים אזרחיים, ובא אחר הצהריים כדי להחליפם במדים. הוא נפרד מאביו בצורה מיוחדת ושונה מתמיד. האב לא הבין מדוע בנו נפרד ממנו כך. כעבור שעתיים הבין... ואילו ישי הצעיר התעקש משום מה ללבוש באותו יום חולצת טריקו לבנה עם כיתוב צבאי שקיבל מחייל שזכה בצל"ש. שני האחים נקברו עם הבגדים הללו. הרב הרגיש קשר מיוחד לצבא בעקבות התאונה. הוא קיווה בלבו שהקב"ה ייתן לו כוח להעביר שיעור יומי לחיילים, ונתן את הסכמתו.  

אז החל לחשוב איזו מסכת כדאי ללמוד עמם. הוא נזכר כי ישי למד בכיתתו באותה שנה מסכת 'תענית'. הוא תכנן ללמוד עם בנו את הגמרא ולעשות סיום מסכת בבר-המצווה, אבל הכל נקטע.

הרב אמר לחיילים בשיעור הראשון:

"לא זכיתי ללמוד עם בני ישי מסכת 'תענית', אבל אמשיך אתכם מהנקודה שבה הפסיק".

כאשר החלו ללמוד, שיער הרב שהלימוד יארך זמן רב, מפני שהחיילים מתחלפים וצריך להתעכב יותר על ההסבר. להפתעתו הלימוד היה מוצלח ביותר. חיילים רבים התחזקו, והיו אפילו כמה שחזרו בתשובה בעקבות השיעור. לשמחתו הלימוד גם התקדם בזריזות, דף אחרי דף. הוא שם לבו שאם הקצב יישמר, הסיום יוכל להיערך בי"ז בתמוז, היום שבו הייתה אמורה להיערך מסיבת בר המצווה של ישי.

הרב פנה לסגן הרב הפיקודי ברבנות הצבאית, ואמר: "עוד מעט אנחנו מסיימים את מסכת 'תענית'. אני מבקש שתארגנו את מסיבת סיום המסכת. דע לך שבשביל החיילים זו מסיבת סיום, אבל בשביל משפחתנו זו מסיבת בר-המצווה של ישי..."

סגן הרב הפיקודי התרגש מדבריו והבטיח לטפל בעניין.

ביום המסיבה דאגו מפקדי היחידה שלא תתקיים שום פעילות מיוחדת. את הערב פינו לגמרי עבור המסיבה. הם הזמינו את משפחתו הקרובה של הרב - הוא ורעייתו, ילדיהם ונכדיהם וכן הוריו.

בתחילה התכנסו כולם באודיטוריום. הרב דיבר תחילה, אחריו מפקד היחידה, ולבסוף - סגן הרב הפיקודי. בתום הנאומים נשמעו מהאולם הסמוך קולות נגינה. הסתבר שהזמינו לאירוע את להקת הרבנות הצבאית. כולם החלו לנוע לעבר האולם. הרב הרגיש שקשה לו מאוד להיכנס פנימה לתוך השמחה הגדולה הזו.

לפתע הרגיש שמישהו אוחז בזרועו. היה זה סגן מפקד היחידה, שאמר לו "מה אתה עושה פה?!" ומשך אותו לתוך האולם. הרב חש בסחרחורת. להקת הרבנות הצבאית השמיעה שיר מרגש מאוד. הרב נדהם: השולחנות היו ערוכים להפליא, ממש כמו בבר-מצווה, כוסות עם מפיות ומאכלים כיד המלך. הוא עמד וראה איך כולם רוקדים: החיילים, הבנים, הנכדים, ודמעותיו החלו לזלוג.

שוב חש שמישהו אוחז בזרועו. הפעם היה זה מפקד יחידת 'דובדבן'. הוא גרר את הרב לתוך מעגל הרוקדים. בתום הריקוד והשמחה העילאית, אמר הרב למפקד: "אני מרגיש שישי וגם שלמה נמצאים כאן. אולי תחשוב שהשתגעתי, אבל אני רוצה לדבר אליו בפני כולם..."

ואז אמר: "ישי, הבטחנו לך בר-מצווה, והנה עשינו לך בר-מצווה. רציתי ללמוד איתך מסכת 'תענית'. אמנם לא הצלחנו ללמוד ביחד, אבל תראה כמה חיילים למדו בזכות המסכת שלך, כמה זכויות יש להם בזכותך!"

הרב התבונן בגמרא העטופה בניילון שעליה מדבקה - 'ישי קרוייזר', והמשיך:

"בני, הבאנו לכבודך תזמורת, ואפילו עשינו דבר שלא עשינו לאחיך הגדולים: הבאנו לך מקהלה!"

קולו של האב נסדק וסכר דמעותיו עמד להיפרץ. הוא מיהר לצאת החוצה אל מרחבי הלילה זרוע הכוכבים.

 

יצירת קשר לסיפור אמיתי בעל מסר יהודי  odedmiz@actcom.co.il