בשבע 351: פוליטיקה בחאקי

הפוליטיקה הצבאית סבוכה ורבת יצרים, אלא שהיא מתנהלת הרחק מעיני הציבור בדרך כלל. ההתכתשות האחרונה בין הרמטכ"ל לאלוף יואב גלנט חשפה טפח מהמאבקים בצמרת הצבא על זהותו של הרמטכ"ל הבא.

חגי הוברמן , כ"ד בתמוז תשס"ט

 

ביום ראשון השבוע צעד האלוף יואב גלנט ללשכתו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ובישר לו כי החליט להישאר בתפקידו כאלוף פיקוד הדרום. מעניין מה חלף במוחם של שני הקצינים הבכירים בעת שניצבו איש מול רעהו, כשכל אחד מלא מרירות כלפי עמיתו, אך כלפי חוץ הם נדרשים לשמור על החיוך. אם לא היו צריכים לשמור על ארשת דיפלומטית, אשכנזי בוודאי היה אומר לגלנט: "קח את הקיטבג שלך ועוף לבקו"ם, להשתחרר מיד". וגלנט היה משיב לו: "אני יכול להיות רמטכ"ל פי אלף יותר טוב ממך".

גלנט הגיע לפגישה מגובה בתמיכה 'מהשטח'. במהלך סוף השבוע שעבר, מיד לאחר שנודע דבר מינויו של בני גנץ לסגן הרמטכ"ל, פנו אל מפקד פיקוד הדרום עשרות קצינים בכירים, בהם מפקדי אוגדות, מח"טים ומג"דים, כדי לעודד אותו ולבקש ממנו שלא יפרוש. אבל אשכנזי, אחרי הכול, הוא הרמטכ"ל, והצבא איננו גוף דמוקרטי אלא הירארכי במיוחד. תת-אלוף חייב למלא פקודות של אלוף. אלוף חייב למלא פקודות של רב-אלוף.

אשכנזי הציע לגלנט להישאר בצה"ל ולשמש כמפקד זרוע היבשה, או להישאר שנה נוספת בתפקידו כאלוף פיקוד הדרום. זאת משום שעד כה שימש גלנט בשני תפקידי אלוף בלבד: מזכירו הצבאי של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, ואלוף פיקוד. אשכנזי ביקש שגלנט יבצע תפקיד מטה נוסף, כך שיגיע לישורת האחרונה בהתמודדות על תפקיד הרמטכ"ל כשבאמתחתו מספר רב יותר של תפקידים במטכ"ל. אבל אצל גלנט נוצרה התחושה שהרמטכ"ל מנסה לזרוק אותו מהצבא. וכך גלנט, בניגוד לעמדת הרמטכ"ל, העדיף שלא לעבור מתפקידו ולהישאר שנה נוספת, חמישית במספר, כאלוף הפיקוד, עד סבב המינויים הבא, בו ייקבע מי יהיה מחליפו של אשכנזי.

 

הסכר התקשורתי נפרץ

העיסוק התקשורתי הפומבי במטכ"ל, ובמיוחד בתפקיד הרמטכ"ל הבא, הוא מובן וטבעי. זולת ראש-הממשלה, אין עוד אדם במדינה שהחלטותיו וכושר השיפוט שלו עשויים להיות משמעותיים לגבי כל אדם ואדם במדינת ישראל. ההיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל הוכיחה שבנושאים אישיים ובנושאי מינויים, דברים שנעשו רחוק מהדיון הציבורי - פגעו במדינה.

היה זה עזר ויצמן המנוח, עוד בימים ששימש כאלוף הפיקוד, שאמר שאין הבדל בין הצבא והפוליטיקה בכל הקשור למאבקים אישיים. זה אותו ה'דרעק' - אמר בלשונו העסיסית - רק שבצבא הדברים נעשים עם צנזורה, ובפוליטיקה בלי. זה היה נכון לפני 40 שנה (מי ידע אז, מחוץ לבעלי סוד, על מאבקי הכוח העזים בין ויצמן לרמטכ"ל רבין, או בינו לסגן הרמטכ"ל חיים בר-לב?). היום גם על המאבקים בתוך המטכ"ל אין צנזורה, וכך למדו כל אזרחי ישראל בשבועות האחרונים על מאבק הכוחות הפנים-צה"לי בין שר הביטחון אהוד ברק לבין הרמטכ"ל גבי אשכנזי, לגבי מינוי סגן הרמטכ"ל – מינוי שאמור היה לרמוז משהו לגבי זהות הרמטכ"ל הבא.

כבר חצי שנה שסגן הרמטכ"ל אלוף דן הראל מחכה למציאת מחליפו. הרמטכ"ל אשכנזי לא היה מוכן, בשום פנים ואופן, שיואב גלנט יהיה סגנו. היחסים בין השניים מעורערים – בלי שמישהו יודע להצביע על הסיבה המדויקת לכך. בין השניים אין מחלוקות אמיתיות על מבנה צה"ל או על פעולותיו, סתם מאבקים אישיים – בעיקר על קרדיטים. אשכנזי בנה את צה"ל מחדש אחרי מלחמת לבנון השנייה, באופן שהוכיח את עצמו במבצע 'עופרת יצוקה', עליו פיקד בהצלחה אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט. גלנט, ייאמר בהזדמנות זו, הוא אלוף פיקוד מצוין, אם לא למעלה מזה. לא במקרה הוא זכה לשבחים גורפים השבוע בכנס ראשי רשויות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. לא במקרה ראשי הרשויות עודדו אותו וביקשו ממנו להישאר בתפקידו. גלנט היה היחיד שהבין לאשורו את המצב שנוצר בחבל עזה אחרי השתלטות החמאס – ומה הפתרון הנכון. הוא היה הקצין היחיד שקרא להיערך למבצע קרקעי נרחב בחבל עזה, "כדי לפגוע במפלצת הטרור הצומחת שם" - כדבריו. בהתאם ללקחי מלחמת לבנון השנייה, הורה אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט על התקדמות מהירה אל היעדים וביצוע התקפה מתואמת, ועל היערכות ללחימה ממושכת ורחבה עד להשגת מטרות המבצע. לגלנט היתה דרישה נוספת: על כל המפקדים לפעול בקדמת הכוחות הלוחמים. לא עוד צפייה במסכי הפלזמות במפקדות העורפיות.

לרמטכ"ל אשכנזי היה מועמד משלו: אלוף פיקוד הצפון גדי אייזנקוט. גלנט הבהיר, בלי שאמר את הדברים במפורש, שאם אייזנקוט ימונה לסגן הרמטכ"ל, הוא הולך הביתה. כולם ידעו שגלנט מתכוון לכל מילה.

אבל שר הביטחון אהוד ברק לא רוצה שגלנט ילך הביתה – ותמך במועמדותו. אשכנזי התעקש על עקרונותיו, וברק דחה ודחה את ההכרעה, עד שהגיע הרגע שהיה צריך 'לחתוך'.
כיוון שלא הגיעו להסכמה, נאלצו ברק ואשכנזי להתפשר: בני גנץ ימונה לסגן הרמטכ"ל, כמעין מישהו אובייקטיבי שבא מבחוץ.

 

נחל"אי עם כומתה אדומה

האלוף בני גנץ (50) הוא בן להורים ניצולי שואה שהיו ממקימי כפר אחים בדרום. הוא התגייס לנח"ל, סיים טירונות במחנה 80 בשנת 1977 ומשם המשיך לגדוד 50 של הנח"ל המוצנח. כבר בגיל 28 מונה למפקד גדוד בצנחנים, שם צמח עד לתפקיד מפקד החטיבה, כשבדרך פיקד על יחידת שלדג של חיל האוויר ועל החטיבה המרחבית יהודה.
בשנת 1995 מונה למפקד חטיבת הצנחנים. בשנת 1998, כשחזר מלימודים אקדמיים מארצות הברית, קיבל לידיו את הפיקוד על אוגדת מילואים בצפון. כעבור למעלה משנה מונה למפקד יחידת הקישור ללבנון, במקומו של תת אלוף ארז גרשטיין ז"ל, שנהרג ממטען צד בדרום לבנון.

בשנת 2000 מונה למפקד אוגדת יהודה ושומרון, בזמן שפרצה מלחמת אוסלו, המכונה אינתיפאדת אל-אקצה. לפני שבע שנים, כשהוא בן 42 בלבד, מונה לאלוף פיקוד צפון. במהלך שירותו כאלוף הפיקוד הזהיר גנץ כי מדיניות ההכלה מול חיזבאללה לא תחזיק לעד, והדגיש כי את האיום הרקטי יהיה ניתן להכריע רק מהקרקע. לשם כך כתב את התוכנית המבצעית 'מי מרום', שבניגוד לדעתו לא יושמה על ידי האלוף אודי אדם במהלך מלחמת לבנון השנייה.

בראיון שהעניק ל'בשבע' בחודש יוני 2004, בהיותו אלוף פיקוד הצפון, אמר גנץ: "חיזבאללה מקבל מאיראן דרך סוריה ציוד שבועי קבוע. כך שהוא ממשיך להתעצם צבאית, ממשיך להתבסס בלבנון, ממשיך לשמור על שליטה בדרום. הוא ממשיך להפעיל טרור ביו"ש, ובכלל הוא משיג את כל ההישגים בלי לשלם מחיר גבוה מדי. זהו מצב נוח ואידיאלי מבחינתו, לא לשלם מחיר על מעשיו. אם תיווצר התלקחות בצפון, כזו שתחייב את ישראל לפעול, הנזק לחיזבאללה יהיה גבוה". עם זאת, באותו ראיון הוא לא היה משוכנע שנסראללה מעוניין במלחמה עם ישראל: "במסגרת שימור הלגיטימציה, חיזבאללה כל הזמן הולך על הסף. הם לא באמת רוצים עימות כולל. חיזבאללה לוקח סיכונים על הקו הכחול כל הזמן. הם עובדים בטווחים של מטרים. לפי עמדת חיזבאללה, אם ייווצר עימות, עדיף שהוא ייווצר בתנאים נוחים מבחינתו". אחרי מלחמת לבנון השנייה הודה נסראללה כי לא העריך שחטיפת החיילים תביא את ישראל למלחמה כוללת בארגונו.

לפני ארבע שנים מונה גנץ למפקד זרוע היבשה, על אף שחשק בתפקיד ראש אמ"ן. לפני שנתיים מונה לנספח הגנה בארצות הברית, שם לדברי גורמים במערכת הביטחון ביצע עבודה יוצאת דופן בהידוק היחסים בין המדינות.
ההחלטה על מינויו טורפת מחדש את הקלפים. אם עד לאחרונה היו שני מועמדים 'טבעיים' לתפקיד הרמטכ"ל, מעכשיו יש שלושה. גם בני גנץ במשחק. מבחינתו, הוא בוודאי לא בא לתפקיד היוקרתי על תקן של ממלא-מקום זמני, רק כדי לפתור בעיות אישיות של ברק, אשכנזי וגלנט. משהודיע גלנט כי הוא נשאר בצה"ל, הרמטכ"ל יכול להיות כל אחד משלושת המועמדים.

 

אין צורך בתקדים אשכנזי

הרמטכ"ל אשכנזי, לפי מה שמספרים מקורביו, לא ויתר עדיין על הרעיון שמשה קפלינסקי יחזור בעוד שנתיים לצבא כמחליפו, כמו שהוא חזר מהאזרחות להחליף את דן חלוץ. אלא שאז, אחרי האדמה החרוכה שהשאיר אחריו דן חלוץ, לא היתה ברירה אחרת. באותה תקופה נוצר מצב שכמעט לא היה לו תקדים: מבין כל 20 ומשהו האלופים היושבים סביב שולחן המטכ"ל, לא היה אחד שהיה מתאים לכהן כרמטכ"ל, זולת קפלינסקי שנפסל בגלל היותו האיש מספר 2 בהירארכיה הצבאית במהלך מלחמת לבנון השנייה הכושלת. לאורך כל שנותיה התגאו המדינה ומערכת הביטחון ביכולת לבחור לתפקיד את הטוב ביותר בין הטובים. תמיד, בכל שנות המדינה, כאשר הדרג המדיני נזקק למנות רמטכ"ל, היו לפחות שניים או שלושה אלופים שלא היה ספק בכשירותם לתפקיד. הדרג המדיני יכול היה להתברך ולהתפנק בבחירת המתאים ביותר מבין שניים או שלושת המתאימים.

כשיצחק רבין ז"ל היה צריך  לבחור רמטכ"ל בשנת 1986, עמדו בפניו דמויות כמו אהוד ברק, אמיר דרורי ודן שומרון, כל אחד אישיות בפני עצמה (שומרון נבחר). ארבע שנים אחר כך התלבט שר הביטחון ארנס בין אהוד ברק ליוסי פלד (ברק קיבל את התפקיד). אריאל שרון בשנת 2002 בחר בין שני קצינים ראויים, עוזי דיין ומשה יעלון. איש מהשרים לא היה צריך לחפש בנרות בכל רחבי המדינה קצין שאולי יתאים לתפקיד. המבחר היה רב ומספק.

התנהלותם של שרי הביטחון פואד, מופז ופרץ - בעיקר מופז, שהקריטריון המוביל אצלו בקידום הקצונה הבכירה היה השתייכות לקליקה החברתית שלו - יצרה מצב שכאשר דן חלוץ פרש בשעה טובה בתחילת שנת 2007 מתפקידו לא היה בנמצא אלוף פעיל מתאים לתפקיד, והיה צורך להחזיר את אשכנזי מהאזרחות. לשמחתנו, לא זה המצב כעת. יש מבחר, וצריכים לבחור את הטוב ביותר מבין הטובים. קפלינסקי, בעיקר על רקע דבריו השבוע בנוגע למלחמת לבנון השנייה, יכול להישאר בחיים הנוחים באזרחות.

צריך לזכור עובדה נוספת: על מינוי הרמטכ"ל מחליטה הממשלה כולה, על פי המלצת שר-הביטחון. נדירים המקרים בהם הממשלה אינה מקבלת את המלצת שר הביטחון. מישהו יודע מי יהיה שר הביטחון בעוד שנתיים, כשהממשלה תצטרך להחליט על הרמטכ"ל הבא? בחיים הפוליטיים של מדינת ישראל, צריך אדם להיות ניחן ברוח נבואה אמיתית כדי לענות על השאלה הזו.