בשבע 351: פרידה בלתי נשכחת

גבי זוהר מתאר מנקודת מבט אישית וכואבת את ההתמודדות המשפחתית עם מחלת האלצהיימר של אביו, ומעניק ערך מוסף גם למי שלא חווה את המחלה מקרוב

עפרה לקס , כ"ד בתמוז תשס"ט

געגועים/ גבי זוהר, הוצאת עברון, כריכה רכה, 183 עמ'

 

"אי אפשר לתמצת אהבה וגעגוע. אפשר לפרוט אותם לרגעים קטנים, שמתנפצים בי עכשיו בחדר של הדוקטור, כשהולך ומתבהר לי שאבא הולך לאיבוד. הולך ונעלם בעודו יושב לפניי" (עמ' 10).

אריה שטרנפלד, אבא של גבי, ניצן וגלית וסבא של צרור נכדים, חולה באלצהיימר. המחלה לא מתגלה ביום אחד. קודמים לה כעסים של הבן על אביו שאינו מקשיב לו וחוזר שוב ושוב על אותה השאלה, טעויות בניווט של האב לנהריה הסמוכה, על אף שהוא מכיר את כבישי הארץ בעל פה, וממשיך בהטמנת פתקי תזכורת רבים מתחת לרצועת השעון. אט אט משתכנעת המשפחה שהסימנים האלה ואחרים מצביעים על כשל כולל, ומתחיל מעקב בבית חולים, שאמצעיתו ההכרזה על המחלה, המשכו הידרדרות כואבת, סופו בייחול האמביוולנטי של המשפחה לקצר את ביזויו של החולה, שבתקופה האחרונה לחייו גופו והכרתו כבר לא עימו, וחיתומו בבית העלמין.

זוהר, עיתונאי, עובד סוציאלי ומדריך טיולים בחו"ל, שוטח בדפי הספר את חוויותיו ממחלת אביו, ניצול שואה שהגיע לארץ באוניית מעפילים, בנה משפחה לתפארת בקיבוץ, היה פעיל פוליטי, נהנה כל חייו מיגיע כפיו, ולפתע קומל.

ההתמודדות של משפחת שטרנפלד-זוהר (הכותב עיברת את שם משפחתו) אולי קשה יותר משל משפחות אחרות, משום שעל אף הרצון הטוב והאהבה השוררת בין מרכיבי המשפחה, הלינה הקיבוצית המשותפת של הילדים בנפרד מהוריהם והעובדה שגודלו בידי מטפלת, מקשה על ביטויי קירבה פיזיים, שיחות פתוחות ושיתוף מלא של בני הבית זה עם זה ברגשותיהם.

הספר של זוהר איננו מסודר כרונולוגית, לפעמים יש אפילו חזרות לאותה נקודת זמן, והוא אף אינו ספר מקצועי (למרות שבסופו הוסיף זוהר מידע וטיפים להתמודדות). 'געגועים' הוא ספר אישי מאוד, המספר על אבא מאוד ספציפי, במשפחה מסוימת ובסיטואציה שאין שנייה לה.

אבל דווקא מתוך האישי הזה, צצות ועולות תובנות שיכולות לסייע למי שקרוב או רחוק לו לוקה במחלה. זוהר מדבר על חוסר ההבנה כלפי החולה, על חוסר האונים וההכחשה כשהמחלה מתגלה, על התקפי קנאה וזעם מצידו של החולה, על הרחמים האינסופיים ועל הגעגוע והפרידה מאדם שנמצא מולך בעודו חי ונושם, אך הוא לא האיש שהכרת וגם לא יהיה יותר. 

גם מי שאינו מכיר אדם שחולה באלצהיימר יכול לקחת עימו מהספר צידה לדרך: לכידות משפחתית, מסירות, כנות ופתיחות הן תכונות שכדאי לטפח, וזה ידוע. אך אצל זוהר מתחדדת העובדה שמשפחה שעבדה על כל אלה בימי שלווה, תגיע לרגעי משבר חזקה ומחוסנת.

ספר עצוב ולא קל, וכאמור לא מסודר כרונולוגית, אך שווה קריאה.

Ofralax@gmail.com