בשבע 353: מיקרוסקופ

ע. גרסיאל, ח. לוז, י. מידד , ט' באב תשס"ט

 

הכול 10/ עדי גרסיאל

בימים האחרונים עוקבים כלי התקשורת בדאגה אחרי קריסתו המתמשכת של ערוץ 10 והמאבק להצלתו.

לא רק טלאנטים שעובדים שם כמו יעקב אילון וגיא מרוז נרתמו להצלת הערוץ באמצעות מאמרים בעיתונים. גם כלי תקשורת אחרים הפגינו הזדהות וסיקרו באהדה את פעולות המחאה של העובדים ואת נבואות הזעם על הצפוי ביום שאחרי סגירת הערוץ. כך למשל ציטט אנרג'י-מעריב מפי מנכ"לית איגוד השיווק הישראלי: "סגירת ערוץ 10 תיצור דומינו של קריסה כלכלית". מוסף גלריה של הארץ הקדיש כ-2000 מילה לנושא והזהיר: "מעבר לאובדן הפרנסה של עובדי ערוץ 10, לסגירתו עתידות להיות השפעות דרמטיות ומהדהדות. "אפקט הפרפר" של סגירתו ישנה באופן מהותי את הטלוויזיה בארץ, כפי שהיא מוכרת כיום". רק שני משפטים קצרים דנו בסוגיות הנשכחות קמעה: אי העמידה בתנאי המכרז, החובות הגדולים ושגיאות הניהול הרבות. אפילו המתחרה הגדול, ערוץ 2, הקפיד בתוכניות האקטואליה שלו לעקוב באמפטיה אחרי מאבקם של עובדי הערוץ.

אין ספק שלסיקור הנרחב יש גם מניעים נאצלים: שמירת הפלורליזם התקשורתי (נניח) ודאגה לעתיד העובדים. אך מאחוריהם מתחבאים גם אינטרסים קטנים יותר: יותר עיתונאים על פחות כלי תקשורת פירושם משכורות ואפשרויות קידום גרועות יותר.

ולמרות זאת, סולידאריות היא תכונה טבעית וראויה בין עיתונאים, פועלי תעשייה קשי יום, ואפילו - וגם את זה כדאי לזכור - בין אנשי העדה החרדית.

* ואילו ירון טן ברינק, עורך שבועון הטלוויזיה 'רייטינג' ומבקר הטלוויזיה של ידיעות לשעבר, סיכם בעיתונו את המאבק בכמה משפטים קצרים: "ערוץ 10 רוצה להישאר בחיים. ערוץ 10 נאבק על עתיד התקשורת. ערוץ 10 מאשים את כל העולם במצבו. רק דבר אחד קטן שכחו לעשות שם כל השנים האלה: טלוויזיה".

 

בדרך למטה/ ישראל מידד

האימרה "כשהפרה נופלת מתרבים הסכינים", מתאים ביותר לכמה תופעות תקשורתיות שהיינו עדים להן בשבוע האחרון. כאשר איש ציבור - פוליטיקאי או בעל הון, איש בידור או אתלט - נתפש לרגע כמאבד מזוהרו, מכוחו מהשפעתו, או אז מבליטה התקשורת את המגרעות והחולשות שלו. במקום לדייק בכתבות ולשמור על הגינות, התקשורת מעצימה בדעת הקהל את הספק ואת חוסר הידע דווקא. וכשמדובר באדם שכבר נמצא ממילא על הכוונת של המדיה, מתווספת השמחה לאיד כגורם פוגע.

בנימין נתניהו חטף שתי מכות תקשורתיות, אחת כתוצאה מכישלון בהצבעה בכנסת ושנייה 'בזכות' בנו שהתגייס ליחידה לא-קרבית וזאת, כפי שהוסבר, מסיבות בריאותיות. רוב המבקרים את המוטיבציה הנמוכה כביכול של נתניהו הבן תומכים בסירוב פקודה ובזלזול ב"צבא הכיבוש", אבל כאן בחרו לפגוע בראש הממשלה דרך בנו, והתקשורת ליבתה את הביקורת.

בעניין ההפסד בהצבעה בכנסת על "חוק מופז", אמנם ראש הממשלה הרוויח אותו בזכות עצמו, אלא שההתנפלות המודעת התכוונה לסמן את תחילת סופו הפוליטי, כביכול. עבר שבוע, החוק עבר קריאה ראשונה, וכעת נשאר לתקשורת לטאטא מסביב לעצמה כדי לנקות חלק מהלכלוך שהיא פיזרה.

גם נשיא ארה"ב הכל-יכול סבל מנחת זרועם של עיתונאים כששיחרר אמירה די תמוהה על שוטרים שהתנהגו לטעמו "בטיפשות". זאת בעקבות מעצר של חבר אישי שלו, פרופסור שחור באוניברסיטת הארוורד. אובמה, שמתחיל לגלות סימני ירידה בפופולאריות, גילה לפתע שהידיד הכי טוב שלו, התקשורת, יכול להשתחרר מכבלי הנאמנות אליו ולרקוד על טעותו. לא בטוח שהפתרון שלו, להזמין את השוטר ואת הפרופסור לבית הלבן לכוס בירה, יספיק כדי להשיב לו את תמיכת התקשורת.

 

2 פנים לערוץ 2/ חני לוז

לפני פחות מחודש שודרה במהדרות החדשות המרכזית של ערוץ 2 כתבת יחצ"נות ל'שלום עכשיו'. הכתבה נפתחה במכות למצלמה של צוות הבילוש של 'שלום עכשיו' ביישוב דולב. הכתב ציון נאנוס: "כך ייעשה לאנשי שלום ולצוות טלוויזיה שבאו לתעד את המשך הבנייה בשטחים. למרות שמדובר במקום ציבורי שמותר לצלם בו, המתנחל הזה מחליט לסלק אותנו במכות, בעיטות, ניתוץ הציוד... סך הכול יצאנו בזול יחסית... החוויות האלו הן לחם חוקם של אנשי 'שלום עכשיו' כשהם מגיעים להתנחלויות".

המצלמה עוברת לקלוז-אפ על יריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו, ולישיבה של צוות הבילוש: "סיירת מעקב קוראים לזה שלום עכשיו. 'סיירת מלשינים' יכנו את זה המתנחלים", מתאר נאנוס. בדרך, המצלמה מתעכבת על השלט "דרכנו לשלום ולביטחון". צלם הבית לא יכול היה לעשות עבודה טובה יותר.

נקפוץ קדימה לשבוע החולף: ביום ראשון יצא צוות אחר לעקוב אחר בנייה בלתי חוקית במקום אחר. והנה, במקום לתאר את האיומים והאלימות של אנשי היישוב, זעקה הפעם כותרת המדגישה את אלימות ה... מבקרים: "אנשי הימין ממשיכים לעשות פרובוקציות". כידוע, גם ברהט מותר לצעוד ולצלם. למרות זאת, הכתב שגיא בשן לא אומר זאת, אלא עורך את הכתבה בצורה שתעורר הזדהות דווקא עם תושבי המקום, ש"רובם משלמים מסים ואפילו משרתים בצה"ל". בדולב כנראה כולם מעלימי מס ומשתמטים.

ועוד דבר: בכתבה על דולב הקדיש הכתב זמן שידור ארוך לתאר את שירותו הצבאי ופציעתו של פעיל שלום-עכשיו. בסיקור הסיור ברהט לא שמענו מילה על השירות הצבאי של העומד בראש המשלחת, ח"כ ד"ר מיכאל בן ארי, ששירת מעל עשרים שנה במילואים בשירות קרבי, עד לשנים האחרונות, ונפצע אף הוא בשירות.

 

חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

לאחר הפסקה של כשנה וחצי יחזור אראל סג"ל למעריב. סג"ל יפרסם טור שבועי במוסף 'סופשבוע' וכן יכתוב עבור שאר חלקי העיתון בעת הצורך (וואלה ברנז'ה).

יועץ שר התקשורת, פיני יצחקי, ימונה לתפקיד מנהל תחום הסברה אזרחית במטה ההסברה הלאומי, ויעבור בקרוב למשרד ראש הממשלה. ליצחקי, בעל תואר שני בתקשורת פוליטית, רקע של כ-15 שנות עבודה בתחומי הפרסום והשיווק. בין השאר עבד במשך מספר שנים עבור מחלקת הפרסום של 'בשבע'.

בית משפט בירושלים הודיע השבוע למעריב כי על נציגיו להתייצב בעוד כחודש לדיון בהליכי ביזיון בית משפט שהגישו תושבי מאחז מעלה רחבעם. זאת בטענה כי העיתון אינו מבצע פסק דין המחייב אותו לפרסם הכחשה לידיעה השקרית שפרסם לפיה המאחז הוקם על "אדמות פלשתיניות פרטיות" (אתר מחלקה ראשונה).