בשבע 354: הדתי המועדף על בייניש

מבחינתה של נשיאת ביהמ"ש העליון, דיל שיכלול את מינוי השופט הדתי ספי אלון לביהמ"ש העליון בתמורה למינוי מקורבה עוזי פוגלמן, יהיה עסקה במחיר מציאה. השופטת בייניש מכבידה ידה על משפחה ממגורשי גוש קטיף

יאיר שפירא , ט"ז באב תשס"ט

 

כעת, כשברור כי מועמדותו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי, כבר לא מרחפת מעל לראשם של נשיאת בית המשפט העליון וחבריה, הרי שנתחדש המשא ומתן על מינויו של שופט המזוהה עם הציונות הדתית לביהמ"ש העליון. הדיל המתרקם בין השר יעקב נאמן לשופטת בייניש הוא מינויו של שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ספי אלון, בתמורה למינויו של השופט המחוזי מת"א עוזי פוגלמן, מקורבה של בייניש.

השופט המחוזי ספי אלון הוא אחיו של השר לשעבר בני אלון ובנו של המשנה לשעבר לנשיא בית המשפט העליון, פרופ' מנחם אלון. מבחינתה של בייניש, מינויו של אלון בתמורה למינוי פוגלמן הוא עסקה במחיר מציאה. אלון לא מבליט במיוחד את השתייכותו לציבור הדתי. שאיפותיו לשילוב המשפט העברי במשפט המדינה נראות צנועות הרבה יותר מאלה של אביו, או אפילו של שופטים דתיים אחרים. קדנציה של כהונה זמנית שעשה בבית המשפט העליון לימדה את בייניש כי אלון לא יהיה זה שיאיים על הקו הפוליטי השולט בבג"ץ בעשורים האחרונים.

לא קשה להדגים מה בין אלון לדרורי בעיניה של נשיאת העליון. דרורי ביטל השבוע צו של בית משפט השלום בירושלים, שהתיר למשטרה להרחיק מספר נערים בעלי עבר פלילי מבתיהם ביהודה ושומרון. המשטרה טענה כי השילוב בין תקופה מתוחה במאחזים ובין החופש הגדול עלול להצית את השטח, והיא מבקשת להרחיק מהאזור צעירים המועדים לפורענות. השופט דרורי שאל את נציג המשטרה האם מדיניות מונעת זו מונהגת גם בשאר חלקי הארץ, שגם הם כידוע לא סובלים ממחסור במשועממים צעירים בעלי עבר פלילי. המשטרה התקשתה כמובן להשיב על השאלה, ודרורי קיבל את עמדת בא-כוחם של הנערים, עו"ד נפתלי ורצברגר, כי הרחקת נערים צעירים ממשפחתם אינה דבר של מה בכך.

גם לפני השופט ספי אלון עמדו צעירים דתיים, דווקא ללא עבר פלילי כלל. הם הובלו אליו לפני ארבע שנים מהגג בכפר דרום. לא פחות ממאה ועשרים עצורים הובאו אז כאחד אל אולמו של נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, השופט מכליס. ברוח היעילות של אותם ימים, האריך מכליס את מעצרם של כל הנערים מבלי שטרח לדון באופן פרטני בגורלו של כל אחד ואחד.

על הארכת מעצר מוזרה זו (שזכתה מאוחר יותר לאשרור תקדימי בבית המשפט העליון) ערערו פרקליטיהם של הנערים. הטיפול בערעור בבית המשפט המחוזי היה פרטני מעט יותר. כשישים נערים נדחסו אל אולמה של השופטת סלוטקי, ועוד שישים נערים הובאו בפניו של השופט אלון. סלוטקי דרשה מהמשטרה הוכחה כלשהי שהנערים העצורים היו על הגג, וזו נמצאה בעזרת סימני צבע שהותז על בגדיהם. שמונה נערים שבהם הצבע לא פגע שוחררו ע"י סלוטקי בתנאים מגבילים. מעצרם של כל השאר הוארך באופן קיבוצי. באולם המקביל, אלון לא הטריח את המשטרה אפילו לבדל הוכחה כי כל הקהל הגדול שהובא מולו היה אכן על הגג. הערעור נדחה, ומעצרם של כל הנוכחים הוארך. התנהגותו של אלון גונתה לא רק במסמך החשוב שחיבר ד"ר בועז סנג'רו על התנהלות מערכת המשפט בעת הגירוש. אפילו האגודה לזכויות האזרח פרסמה מחאה על הארכת המעצר המשונה שעברה תחת ידיו של אלון.

 

בייניש מכבידה ידה

עד כמה רחומה נשיאת בית המשפט העליון כלפי מגורשי גוש קטיף, אפשר היה ללמוד מפסק דין שהתפרסם השבוע.

ראשית הסיפור, כפי שדווח כאן לפני מספר שבועות, בבקשה שהוגשה ע"י משפחה מהמגורשים לפסול את השופטת אנה שניידר מלדון בתביעה שהגישו כנגד ועדת הזכאות על גובה הפיצויים שנפסקו להם.

שניידר כיהנה כיועצת המשפטית של הכנסת בעת הליכי חקיקת חוק 'פינוי פיצוי' והיתה שותפה לעיצובו של החוק. הפקדתה על ההכרעה בתביעות המגורשים קוממה את אנשי 'הפורום המשפטי', אך הבקשה לפסול אותה נדחתה על ידה ועל ידי בית המשפט העליון. אלא שפרקליט המשפחה שב וביקש לפסול את שניידר, לאחר שמצא בפרוטוקולים של ועדת הכספים כי היא השתתפה בישיבות הסגורות של השמאי הממשלתי. הפרקליט ביקש לטעון כי בישיבות אלו, שהפרוטוקולים שלהן חסויים מעיני הציבור, נעשו עיוותים שפגעו במרשיו. בבקשת הפסילה החוזרת טען הפרקליט כי שניידר, כמי שהשתתפה בישיבות הסגורות, יכולה לשפוך אור על מה שנעשה בהן, ולכן יתכן כי תידרש להעיד בפרשה וממילא לא תוכל לשבת בדין.

שניידר דחתה את בקשת הפסילה מבלי להתייחס לטענות. משפחת המגורשים פנתה אל נשיאת בית המשפט העליון וביקשה לפסול את שניידר. בייניש פרסמה החלטה ובה הורתה לשניידר להתייחס לטענות שהועלו נגדה. הפעם טרחה שניידר ונימקה. לטענתה, מעולם לא השתתפה בדיונים הפנימיים של השמאי הממשלתי, ובנושא זה הפרוטוקול של ועדת הכספים מטעה את קוראיו.

לו היתה השופטת שניידר טורחת לנמק את סירובה לפסול את עצמה, יתכן שהמגורשים לא היו מוציאים כספים מיותרים בפנייה לנשיאת בית המשפט העליון. במציאות מתוקנת, דמיונית אולי, היתה השופטת שניידר נדרשת לפצות את המשפחה שנדרשה להוצאה מיותרת בשל יחסה המזלזל. אך עולם הפוך: השופטת בייניש הורתה למשפחה לשלם למדינה הוצאות משפט של לא פחות מעשרת אלפים שקל.

בדקנו. בשבועיים האחרונים דנה נשיאת בית המשפט העליון בכעשר בקשות פסילה של שופטים, שהוגשו אליה מכל רחבי הארץ. בתיקים בהם כתבה השופטת כי בקשת הפסלות נעשתה במפגיע שלא בתום לב, כדי למשוך הליכים למשל, היא הטילה הוצאות של חמשת אלפים שקלים. במקרה אחר היא הגדילה לעשות והטילה שבעת אלפים שקלים. ברוב רובם של המקרים לא נדרשו המבקשים שבקשתם נדחתה לשלם למדינה ולו שקל אחד.

נשאר רק לתהות מה עבר בליבה של כבוד הנשיאה, כאשר הטילה את ההוצאות הגדולות ביותר שפסקה בתקופה האחרונה בתיק מעין זה דווקא על משפחה המנסה להשתקם מהריסת ביתה ופגיעה במטה לחמה על ידי רשויות המדינה?

 

***

בשבוע שעבר כתבתי כי בתי המשפט רואים בהחלטה להעניק חסינות משפטית לעובדי ציבור החלטה מנהלית הנתונה לתקיפה בבג"ץ. תיקנה אותי אורית סטרוק, מנהלת ארגון זכויות האדם ביש"ע, כי זו אומנם החלטה מנהלית, אך ניתן לתוקפה במסגרת המותב שאליו הוגשה התביעה.