בשבע 354: הספד ללוח

אמילי עמרוסי , ט"ז באב תשס"ט

בכל נקודת זמן, בכל נקודה במרחב, נעים הספדים. יש מספידים מקצועיים ויש מספידים סתם. העולם משתנה כל-כך מהר, כך שבכל יום יש רעיונות חדשים למושאי-הספד. את מה לא הספידו: את המילה המודפסת, את משחקי הרחוב, את העגבניות של פעם, את המורים של פעם, את נעלי הקרוקס, את צביקה הדר ואת עידן התמימות.

אם אתה כותב בעיתון, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא להספיד משהו. כמעט תמיד מובטח לך שתקלע לבלוטות הנוסטלגיה של הציבור ותסחוט הנהונים נמרצים. והנה אני מספידה, עומדת בכיכר העיר ומספידה.

איבדנו נכס תרבותי שנעלם בדור הנוכחי. קניין רוחני שפס מהרחוב הישראלי ממש בימינו-אנו. יודעי דבר מדברים על מוות קליני. כבר הספידו, רבותיי, את הלוח והגיר - עדיין לא הספידו מספיק ברצינות את הלוח העברי. ישראלים רחבי-אופק ועמוקי-דעת אינם מסוגלים לנקוב בתאריך העברי של היום, או אפילו לזרוק ניחוש; כולם יודעים מתי הראשון לחודש אבל אף אחד לא יודע מתי חל ראש חודש; במקום חגי תשרי מדברים כאן על חגי ספטמבר; ורק שארית הפליטה זוכרת בכלל את סדר החודשים העברי (מדובר, אגב, או בדתיים, או באובססיביים מוזרים לפרטי טריוויה – שגם הם יענו על השאלה 'מתי יוצא ט"ו באב', באופן חד-משמעי: באוגוסט).

בחודש האחרון התפרסמה ידיעה באחד מאתרי החדשות: "הדיל לפראג שהציעו למיה נשמע נהדר, רק שאף אחד בחברות הנסיעה המעורבות בכך לא שם לב שהנחיתה בישראל אמורה להיות בשיאו של יום כיפור". השאלה העיתונאית הנוקבת שעלתה שם בידיעה היתה איך אירעה התקלה הטכנית לפיה טיסה מסוימת הופיעה במחשבים חרף העובדה שביום כיפור השמים סגורים – ולא, למשל, התמיהה שעלתה אצלי: איך יכול להיות שלאף אחד לא היה בלוח השנה ציון של תאריכים עבריים?

לא מזמן ניסיתי לקבוע עם מישהי מועד לפגישה הכוללת ארוחת צהריים, ואחד התאריכים שעלו היה השלושים ביולי. נאלצתי להעיר בכאב שמדובר בתשעה באב. אתה יכול להיות חילוני או דתי, לאכול טרפות או לצום בצום גדליה – זה לא משנה. החיבור לעבר שלנו, השותפות שלנו כעם, הזהות הלאומית שלנו, תלויים גם בהכרות בסיסית עם המאובן הדינוזאורי המתקרא לוח השנה העברי. הוא מופת אסטרונומי שמשלב יפה את מחזורי הירח והשמש, הוא מציין את מניין הימים לבריאת העולם לפי המסורת היהודית - ולא להולדת אותו האיש לפי המסורת הנוצרית, והוא שלנו. זה לא עושה לנו כבוד שאנחנו נותנים לזה להיכחד.

אני בטוחה שגם קוראי 'בשבע' מכירים לא מעט יהודים בוגרים ומכובדים שאין להם מושג קלוש מהו יום ההולדת העברי שלהם. כולנו נופתע אם ניתקל בחילוני – שאינו עובד מערכת החינוך – שהחליט להוסיף לאאוט-לוק שלו אפליקציה של תאריכים עבריים. עד כדי כך השלמנו עם המצב.

אני לא בטוחה שאני בעד שמס הכנסה יבקש מאיתנו דו"ח שנתי עד י"ט בטבת. אנחנו חיים בעולם מערבי, גלובאלי, עולם שגם בהיבטים עסקיים וגם בהיבטים תרבותיים מתנהל על בסיס לוח שנה מוסכם אחד – ככה זה וכנראה שככה זה יישאר. מצד שני, את נוסחת השנה העברית שימרנו דורות בשנים בעזרת מדורות על ראשי הרים, ויכוחים בבתי דין וסודות שנלחשו מאב לבן. לא יכול להיות שדווקא בדור הגוגל והפייסבוק זה נעלם.

לכל אחד מאיתנו יש דרך להחיות את זה ואף אחד מאיתנו – כולל אני, כמובן - לא עושה מספיק. במקום להספיד ולקונן, אפשר לערוך שימושים פשוטים וגלויים בתאריכים שלנו. בפעם הבאה שמישהו ינסה לקבוע איתי פגישה לארוחת צהרים בשלושים ביולי, אני אבקש ממנו לבדוק בלוח השנה העברי מה הבעיה עם התאריך הזה.