בשבע 354: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , ט"ז באב תשס"ט

 

היו דברים מעולם/ פרופ' אבי דיסקין - המכון לאסטרטגיה ציונית

מכינון הכנסת הראשונה ב-1949 ועד 1992 היתה האפשרות להתפלגות מסיעה ולכינון סיעה עצמאית של הפורשים תלויה בהחלטה של ועדת הכנסת. תקצר היריעה מלציין את המקרים הרבים שבהם זכו פורשים מסיעותיהם למעמד של 'סיעות יחיד'. לפורשים אלה נשמרו זכויות רבות, שמשמעותם גדלה עם קבלת 'חוקי המימון' הראשונים ב-1969 וב-1973. אין ספק כי בכנסות המוקדמות פרשו חברי כנסת מסיעותיהם בעיקר מסיבות אידיאולוגיות. אך במהלך השנים הלכו ורבו המקרים של פורשים לצורך קבלת טובת הנאה.

ההחמרה בתנאי הפרישה באה למנוע פרישות שסיבתן קבלת טובות הנאה. עצם קביעת המחסום, שהועמד על שליש מחברי הסיעה, היה שרירותי למדי ונקבע על סמך חישובי פרישות אפשריים בסיעות הכנסת שהיו קיימות ב-1992. אך כידוע, מחסום 'שליש הסיעה' לא מנע פרישות בעייתיות גם מאוחר יותר. כך למשל לאחר הסכם אוסלו הקימו שלושה מחברי 'צומת' סיעה מלאכותית, כדי לעמוד בתנאי מחסום השליש. שניים מתוך השלושה חברו לממשלת רבין לאחר הסכם אוסלו ב'פרשת המיצובישי'.

אין כל ספק כי 'חוק מופז' נועד בראש ובראשונה להקל על פילוג אפשרי בסיעת קדימה. טענת אנשי קדימה בעניין זה נכונה. גם טענתם כי אין משנים את הכללים באמצע המשחק היא כבדת משקל. עם זאת, הרוב המכריע של שינויים בכללי המשחק – והיו עשרות כאלה מאז קום המדינה – הופעלו לאלתר. מן הראוי לזכור כי קדימה עצמה קמה לאחר פרישות – חלקן בעייתיות ביותר – של ח"כים מהליכוד וממפלגת העבודה.

הן לתומכי החוק והן למתנגדיו כדאי לזכור את התקדימים הרבים בהם שינויי חקיקה מהסוג הנידון פעלו בסופו של דבר כנגד יוזמיהם. 

 

הפילוג יתרחש בליכוד/ ח"כ אריה אלדד- האיחוד הלאומי

"בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל" אומר דוד המלך, משורר התהלים. מי כדוד, שבע  מלחמות וקשרים, מרידות ותככים – היודע כי פעמים הרבה מתהפכת עצת אחיתופל. מערכות פוליטיות הן מורכבות מכדי לחזות בדיוק התפתחויות צפויות ממהלך פוליטי.

נתניהו התעקש לחוקק את חוק מופז. אין איש היודע לִמנות  מיהם אותם שבעה מופלאים  שיחברו כדי לפרוש מקדימה בהנהגתו של שאול ("בית לא עוזבים") מופז.  הליצנים שבכנסת אמרו כי החוק נוקב במספר שבעה כנגד "שבעה נקיים", אלא שמיד הזדרזו לתהות היכן יימצאו שבעה נקיים בקדימה. המפלגה שקמה בלא אידיאולוגיה ורק מתוך תאוות שלטון, חשודה מראש כי יימצאו בה כאלו שעבור כיסא בממשלה יסכימו לערוק לליכוד.

אלא שמהלכיו האחרונים של ראש הממשלה, כולל הכרה עקרונית במדינה פלשתינית בניגוד לחוקת מפלגתו ובניגוד למנדט שקיבל מציבור הבוחרים שלו – הופכים דווקא אותו ואת הליכוד לכר שעליו יצמחו עצי הפילוג הבא. כשם שהפילוג הקודם בליכוד, מתוצרת שרון, התרחש כאשר ראש הממשלה בגד במצעו ובאידיאולוגיה שלו – כך ייתכן שגם הפילוג הבא בליכוד יתרחש על רקע דומה. שתיקת הכבשים שנפלה על כל נאמני ארץ ישראל בליכוד למשמע חזון המדינה הפלשתינית של נתניהו מקרבת את המשבר הזה. לו היו קמים היום למחות ולבלום אותו היה יכול לחזור בו. עתה, כשאין דבר עוצר אותו במדרון החלקלק, הקרע בליכוד הוא שאלה של זמן. ואולי השִבעה אותם מנה נתניהו לא היו בעדרי קדימה, אולי את הכבשים השותקות בליכוד מנה נתניהו לפני שנרדם. נותר רק עוד להיווכח אם שבע הכבשות הללו, הניצבות לבדנה, יהיו פורשי הליכוד, או שראש הממשלה הוא שיישאר במיעוט, כמו בימי שרון, והוא שיצטרך לפרוש.

 

 לחזק את הדמוקרטיה הפנימית במפלגות/ ח"כ זבולון אורלב- הבית היהודי

בעיניי, חוק מופז אינו יכול לזכות בתארים המפוקפקים של 'תרגיל פוליטי' וגם לא של 'השחתת הדמוקרטיה'. אין בו תרגיל ואין בו השחתה. זהו סתם חוק שלכל היותר מעצבן את האופוזיציה ואולי עוד כמה עיתונאים שמאלנים, ושזכה לכותרות רק מפני שיוזמיו בלשכת ראש הממשלה ניסו ליחס לו כוונות פוליטיות, דהיינו ליצור פילוג בקדימה בראשות מופז כדי שיצטרפו לממשלת נתניהו. באותה מידה שהליכוד מייחל לפילוג לקדימה, קדימה יכולה לייחל לפילוג בליכוד ורק בעתיד נדע מי צדק. החוק יכול להתגלות כחרב פיפיות של יוזמיו, כלומר של הליכוד.

מי שחותר באופן אמתי ליציבות שלטונית צריך להקשות על פילוגים בתוך המפלגות במהלך קדנציה. אם לחבר כנסת או יותר יש פתח מילוט לגיטימי באמצעות פילוג, בין הם בקואליציה ובין אם הם באופוזיציה, מדוע שלא ישתמשו בו?

לטעמי, כל החפץ בהגברת היציבות השלטונית וביכולת המשילות צריך ללכת בכיוון שונה לחלוטין. יש לחזק את המפלגות ואת הדמוקרטיה הפנימית בתוך המפלגות, כך שכל חבר כנסת יוכל להביא לידי ביטוי את עמדתו ולהיאבק עליה באופן דמוקרטי בתוך מפלגתו ולא יזדקק לעשות זאת רק באמצעות פילוג.

הפילוגים, היוצרים מפלגות חדשות כמו פטריות לאחר הגשם, רק מערערים את היציבות השלטונית ויכולת המשילות. אם נבדוק את ההיסטוריה הפוליטית נלמד שהתחלופה התכופה של שרים, של ממשלות ושל בחירות מוקדמות לכנסת מקורם ברוב המקרים בכשלים במנגנונים הפוליטיים החלשים של המפלגות הגדולות ולא של המפלגות הקטנות. דווקא המפלגות הגדולות הן אלו שגרמו בדרך כלל התפלגו וגרמו לבחירות מוקדמות ולחילופים תכופים של שרים וממשלות.

חוק מופז איננו משנה את המצב ואין ביכולתו להשפיע לכאן או לכאן. בעוד זמן קצר ישכחו ממנו בתהום הנשייה הפוליטית.