בשבע 354: האולם שייך לצעירים

כיום כבר לא נדיר למצוא תלמידות שמינית באולפנה שעוטות כיסוי ראש, ובחורים בשיעור א'-ב' שכבר זכו לעמוד תחת החופה. מחנכים ואנשי מקצוע חלוקים בדעתם ביחס לתופעה ההולכת ומתרחבת של נישואין בגיל צעיר.

עפרה לקס , ט"ז באב תשס"ט

אמונה ובת-עמי נפגשות בסלון כלות. בעוד כמה שעות יעמדו שתיהן תחת חופה, נרגשות, מתפללות, מאושרות. כרגע הן נמצאות מתחת למכשיר גדול ומעוגל שאופה להן את הראש, בדרך לעיצוב תלתלים טבעיים. השיחה, מטבע הדברים בסיטואציה שכזו, מתגלגלת מאליה.

אמונה: "את נראית שמחה. מתחתנת היום?"

בת-עמי: "כן. גם את, לא? רואים! תגידי, מה את עושה בימים אלה? לומדת?"

אמונה : "כן, ואת?"

אמונה: "גם. לא נורא, עוד חודשיים מסיימים".

בת-עמי: "כבר את מסיימת? כיף לך, אני רק בשנה א' של האוניברסיטה".

אמונה: "אוניברסיטה?! מה פתאום, דיברתי על האולפנה..."

בשנים האחרונות כבר לא כל כך נדיר להגיע לחתונה בה סכום גילאי הנישאים לא מגיע ל-40. לפעמים היא אפילו עוד לא סיימה את לימודי התיכון. והוא? מתכנן להיות אבא בשיעור ב'.  

האם התופעה חיובית או שיש בצידה גם חסרונות? האם לזוג כזה צפויים יותר קשיים ואתגרים בחייהם המשותפים, או שאולי דרכם להקמת משפחה בריאה ומאושרת סלולה יותר?

לרגל עונת החתונות שנפתחה השבוע וחג הזוגות ט"ו באב שזה עתה חלף, ננסה לרדת לעומקה של סוגיית הנישואים הצעירים.

 

 לגדול ביחד

בגיל 18 עמד הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן, תחת החופה. כעבור שנים חגגה בת אחת שלו את יום הולדתה הי"ח תוך כדי ה'שבע ברכות' של חתונתה. בת נוספת ציינה את הגיעה לגיל הזה בעת שהתארסה. בכל אלה אין משום צירוף מקרים. הקו הזה של הרב שפירא משמש קריאת כיוון לכל הישיבה שלו, ומשם ליתר הציבור. לפני שהרב מסביר את עמדתו, הוא מקדים ומדגיש שבכל הנושא של גיל הנישואין יש ללכת על פי הדרכה פרטית ולא לפי אמירות כלליות, משום שכל בחור ובחורה עומדים במקום אחר, ולכל אחד מתאימה הכוונה אחרת. "ובכל זאת, אנחנו מבקשים להצמיח פה תרבות" - הוא אומר על אף מה שסייג - "ולכן אצלנו בישיבה יש נטייה להינשא בגילאים יותר צעירים". מהו גיל צעיר? שיעור א' או ב'. "בשיעור ו' הרוב הגדול נשוי".

את המדיניות הזאת של ישיבתו הרב שפירא תולה באילן גבוה: ה'שולחן ערוך'.

יש שיאמרו כי בעת שנכתב השולחן ערוך המציאות הסובבת היתה שונה בתכלית.

"יש צד לומר שדווקא במציאות של היום הנישואין בגיל צעיר הרבה יותר חשובים. עם כל הבעיות של הקשר בין נשים לגברים וערוצי התקשורת, היום עוד יותר חשוב לקיים את דין השולחן ערוך ולהקים בתים בריאים בישראל ולא לחכות".

ומה על יציבות הבית הצעיר? הרב יהושע אינו מודאג: "מניסיוני, הזוגיות הצעירה, למעט כמה יוצאים מן הכלל, היא הרבה יותר יציבה ומלאת חיוניות". בקשר צעיר, מסביר הרב, בני הזוג נקשרים זה לזה ובונים יחד את דמותם המשותפת. "בגיל מבוגר הם נוקשים יותר, וממילא הם מתקשים להתקשר זה לזה בצורה הרמונית ומלאה".

בגיל העשרה, ואפילו בסופו, אדם לא תמיד יודע מי הוא. האם אין חשש שהבן והבת יבחרו בן-זוג שלא מתאים לאישיותם האמיתית?

"יש בשאלה חיזוק לדבריי. אני סבור שאם בני זוג יתעצבו יחד - ייטב לכל הצדדים, כי השותפות תקל עליהם את המעבר מגיל הנעורים לגיל הבוגר. גיל ההתבגרות סוחף אדם לחוסר מציאת עצמו. הנישואים מעניקים לאדם שיקול דעת ויתר אכפתיות".

גם מהעול הכלכלי שנופל על כתפיו של זוג צעיר, ששני המרכיבים שלו עדיין לא רכשו מקצוע, הרב אינו מודאג: "אם הורים אינם מעוניינים לעזור, שיגידו שהם לא מתכוונים לסייע, והזוג ישקול את צעדיו. רק שלא יפריעו. עוד לא ראיתי זוג שהגיע לפת לחם". הרב מסביר שקשיי הרווקות המאוחרת מרים וכבדים מהאתגרים העומדים בפני זוג צעיר מאוד, וזאת על אף ששני המועמדים לנישואין כבר עובדים למחייתם במשלח יד מסודר.

הרב שפירא אינו צובע את שמיו של הזוג הנישא בגיל כה צעיר רק בצבע ורוד. לפתחם של החבר'ה האלה, הוא אומר, ניצבים אתגרים גדולים. ואולם, זו התמודדות מלאה ושמחה, ואם המשפחה הסובבת, ובעיקר ההורים תומכים במה שאפשר - "הכל הופך שמח".

 

קודם להתבסס בתורה

"הרב יהושע שפירא הוא ידיד טוב" אומר הרב אליקים לבנון, רב היישוב אלון מורה וראש מוסדות בית המדרש של היישוב, "אך בנושא הזה דעותינו חלוקות". לשם המחשת ההבדלים נסביר כי בחור שמחפש ישיבה בתום כיתה י"ב, ויודע שבכוונתו להינשא בשנתיים הקרובות, לא יבדוק אפשרות ללמוד בישיבת אלון מורה. "אצלנו במקרים נדירים נישאים בשיעור ג', ובשיעור ד' אפשר להינשא". אגב, הרב אינו חושש מרווקות מאוחרת משום שלדבריו, בישיבה שלו רובם המוחלט של הבחורים בשיעור ו' כבר נשואים. בודדים נישאים בשיעור ז'. זאת, למעט חבר'ה שקיימים בכל מקום, שעבורם מציאת בת זוג היא אתגר גדול יותר.

גם הרב לבנון פותח את ההסבר לעמדתו בדעת חז"ל לגבי גיל בניית הבית. לדבריו, חז"ל אמנם אמרו שעל אדם להינשא לא יאוחר מגיל 20, "אבל המציאות מראה לנו שנישואין בגיל צעיר מביאים לכמה וכמה בעיות, בעיקר של חוסר בשלות בחיי הנישואין, פרנסה, קבלת אחריות והרבה סוגיות שבינו לבינה שיש בהם קושי".

לדברי הרב לבנון, אדני הבית צריכים להיות מושתתים על תורה, והוא עושה 'קל וחומר' מתואר אקדמי: "תואר ראשון נלמד שלוש שנים. בסיס תורני חייב להיות לפחות כתקופה הזאת, ויותר מכך. מלבד זאת, הבנים צריכים לדעת גם מה תפקידם בבית, כיצד להנהיג אותו, ומה הם גבולות האחריות שלהם. בלי תקופה ראויה של הכנה, הם מגיעים לשוקת שבורה. אגב, גם בנות צריכות הכנה".

בחור יכול ללמוד שנים ארוכות בישיבה מבלי שירכוש כל הבנה לגבי בניית בית. לא תמיד הגיל הוא המדד לכך.

"אינני יודע מה מתרחש בישיבות אחרות. אצלנו יש המון התעסקויות, גלויות וסמויות, בעניינים האלה של קשירת קשר ובניית בית. בשיעורים הנמוכים יותר אלו היגדים סמויים, שנאמרים תוך כדי מתן דוגמאות בשיעורים, וזאת כדי להכין תשתית ראויה. בסוף שיעור ג' ובמהלך שיעור ד', יש לי שיעור קבוע העוסק בהכנה לבניית בית".

בימים כמו שלנו בהם המתירנות מציצה מכל חרך, האם אין מקום לעודד את הבנים להינשא מוקדם?

"אינני חושב שהנישואין הם בית מרפא ליצר הרע. אדם שמתחתן צריך לחוש בשלות ושלמות. הוא צריך להרגיש שאשתו משלימה אותו, ושחיי המשפחה משלימים אותו".

ומה על עיצוב זהות משותפת? "גם בשיעור ד' ובשיעור ו' לבחורים יש עדיין כל כך הרבה חלקים לא מעוצבים, כך שיש עוד הרבה מה לבנות ביחד".

בניסיון לאפיין את הקבוצה שנוטה להינשא מוקדם, הרב לבנון נותן מדד אחד, והוא זרימה לעומת למדנות. הציבור שחי יותר בעבודת ה' ופחות שקוע בלימוד, הוא אומר, נוטה להינשא מוקדם יותר ו"יהיה בסדר". הציבור הלמדני יותר, כהגדרתו, יבדוק היטב לפני שיינשא בגיל צעיר.

 

תמונת מחזור בכיסוי ראש

מי שיציץ בתמונת מחזור של אולפנת מעלה לבונה, יוכל לראות בדרך כלל יותר מבת אחת ששערה מכוסה. בכל הנוגע למספר הבנות הנישאות מוקדם, זו ללא ספק האולפנה המובילה. על פי המקובל בשנים האחרונות, מעידה ראש האולפנה, נורית בן-זמרה, יוזמנו בנות השמינית לכמה חתונות של בנות כיתתן במהלך שנת הלימודים, ובחופשה הגדולה שמייד אחרי השמינית יחגגו עוד כמה את שמחת כלולותיהן. במהלך השנים, היא אומרות, היו גם כמה בנות, בודדות, שנישאו בשביעית, אבל הן עזבו את הלימודים. וכן, יש גם בוגרות בנות 25 פלוס מהמחזור הראשון של האולפנה, שטרם נישאו. אגב, בנותיו של הרב יהושע שפירא, אם תהיתם, לומדות אצלה.

"אני לא בעד שבנות יתחתנו בשמינית וגם לא מייד אחר כך", אומרת בן זמרה. "בדור הזה בנות מתבשלות הרבה יותר לאט, יש הרבה חיפוש עצמי, ויש גם הרבה פינוק. היום הדור מאוד מתעסק בעצמו, ואין פניות של 100 אחוז לתת לבן הזוג. דווקא בנות יותר אידיאליסטיות, עם יכולת לתת למשפחה, אולי מתאימות לזה יותר".

כשבן זמרה מנסה להסביר מדוע התופעה מתרחשת באולפנה שלה בהיקפים גדולים יותר מאשר במקומות אחרים, היא אומרת כי "בדרך כלל מדובר בבנות בעלות יראת שמיים רצינית, כאלה שעוברות ביתר קלות את גיל ההתבגרות ורוצות להגיע ישר לתכלית: הקמת בית בצורה רצינית. אצלנו יש יותר בנות כאלה, באחוזים".

עד לפני שנים בודדות, נישואין בגיל כל כך צעיר היו תופעה לא מצויה. מה קרה בעצם?

"הדור הזה מלא בהפכים, וכמו שיש בו הרבה טומאה, יש בו גם הרבה רצון לקדושה, ללכת על התכלית. כפי הנראה, התופעה התחילה מאוכלוסיה שמנותקת יחסית מתחלואי העולם הזה, כלומר אוכלוסיית גב ההר. באנשים האלה יש יותר פשטות, פחות גשמיות וגם המצב הסוציו-אקונומי, ואני אומרת את זה לטיבותא, הוא לא כל כך גבוה. הדברים האלה צצים אצל חבר'ה שגדלו בחינוך נפרד לגמרי ויש בהם פן של תמימות". בן זמרה מסבירה, שהרבה פעמים מדובר על הכוונה של הבית. הבת מקבלת תמיכה וליווי ללכת בכיוון הזה, ופוסעת במסלול אותו התוו לה.

נראה כי גם בן זמרה וצוותה מבקשים להגיע למסקנות חותכות יותר על קורותיו של זוג הנישא בגיל צעיר. לשם כך הם מתכוונים לחקור את התופעה בשנה הקרובה במעגלים הקרובים אליהם, ולשוחח עם בנות האולפנא שנישאו בגיל צעיר כדי להתחקות אחר התובנות והקשיים. "אנחנו מנסים לחשוב מה לומר לתלמידות בנושא הזה. כמדיניות, אני לא מתערבת בהחלטות הבנות. רק אם אני רואה תופעה קיצונית שאצל בת מסוימת הרצון להינשא מגיע מתוך לחץ והיסחפות, או כשמישהי שנמצאת בעיצומו של גיל ההתבגרות ובכל זאת רוצה להינשא, אני אוריד אותה מזה. כרגע נראה שאצל רוב הבנות הדברים עולים יפה".

בן זמרה לא מדברת באוויר. בשנה האחרונה, כמו לפני מספר שנים, קיימה האולפנה שיעורים וסדנאות לבנות האולפנא שנישאו צעירות. "הוצפו שם כל מיני תובנות וקשיים והתרשמתי שהבנות עושות עבודה מאוד יפה בביתן". נכון, יש גם יוצאות דופן שאצלן קיימים קשיים גדולים יותר, אך בדרך כלל דרכן של הבנות צולחת.

ובכל זאת, בן זמרה מסבירה כי הרבה מהבנות המבקשות להינשא חושבות רק על בניית בית וגידול ילדים ולא על רכישת מקצוע - לא לשם פרנסה, ולא בשביל להחזיק בעיסוק שהוא משמעותי עבורן. "רבות חושבות שהן לא זקוקות לזה, ואחר כך הן מתחרטות. אנחנו מקיימים שיחות באולפנא על הקשיים של בניית בית בכלל ושל נישואין בגיל צעיר בפרט, ואני מדברת גם על רכישת מקצוע. אני מציפה את הקשיים. הבנות, שאליהן אני מתייחסת בצורה בוגרת, יכולות להתייחס או להתעלם מזה".

אגב, אומרת בן זמרה, כמו שיש בנות באולפנה שנישאות בגיל צעיר, יש גם ריאקציה של אלו שאומרות 'זה לא בשבילי', ובונות לעצמן תכנית של שירות לאומי, רכישת מקצוע ו"רק אחר כך אני מוכנה לשמוע".

ובבית משפחת בן זמרה? שני בנים נישאו בגיל 21 ו-20 וחצי. הבת, בוגרת האולפנא בת ה-19, טרם נישאה. "אצלנו משתדלים לתת חופש אמיתי לילדים" היא צוחקת.

 

קודם להתעצב, אח"כ להינשא

"היתה לנו פגישת מחזור עם הבוגרות של שנה שעברה" - מספר הרב אבישי מילנר, ראש אולפנת 'נווה חנה' באלון שבות - "אחת מהן היתה מאורסת. שמחנו ושימחנו אותה, אבל זה לא המאפיין אצלנו".

אם אולפנת 'מעלה לבונה' נמצאת על צד אחד של סקאלת גיל הנישאות - בקצה השני (עד כמה שאפשר לומר זאת במגזר בו גיל 30 נחשב לרווקות מתקדמת), ממוקמת 'נווה חנה'. בראשית דבריו מבהיר הרב מילנר שבאולפנה שלו אין אמנם הכוונה לחתונה בגיל צעיר, אבל המחנכות והיועצת עוסקות ומלמדות לעומק את הנושא של בניית משפחה, ולא חלילה מתעלמים מן הסוגיה.

אחרי ההקדמה הזאת פורש הרב את משנתו בנושא ואומר כי הוא מאמין שגיל מוקדם מדי של נישואים "עלול להביא יותר בעיות מאשר פתרונות". הרב מילנר מתחבר לדבריו של הרב לבנון בכך שהוא מתנגד להכוונת זוגות צעירים לחתונה כדי להתמודד עם היצר. "זו הסתכלות קיצרת טווח", הוא קובע.

עם כל האמור, הרב מציין כי הוא מכבד גם דעות שונות ממנו בעניין.

כמי שמנהיג אולפנא של בנות רואה הרב מילנר את השנתיים-שלוש של שירות לאומי ומדרשה כשנים מבגרות "שמרחיבות לבת את הפרספקטיבה על העולם ומביאות אותה ליתר בגרות. אין דומה בחורה בת 18 לבחורה בת 21, למרות שמדובר בפער של שנים מועטות".

הרב מילנר מצטט את מלכה פיוטרקובסקי ואומר שלדבריה בנות מגיעות אליה אחרי שנה של נישואין, כשהבחור שלהן מתחיל לחשוב שנית על הצעד שעשה, והבחורה מתחילה להרהר שאולי היא לא חשבה מספיק רחב על כל הסוגיות כמו למשל רכישת מקצוע, ועכשיו מאוחר מדי.

הרב מילנר מספר גם על נסיונו האישי כמדריך חתנים ועל נסיונה של אשתו כמדריכת כלות, ואומר שרבים מן הבנים והבנות שכל אחד מהם מדריך, חוזר אליהם שנה אחרי הנישואים עם בעיות מורכבות, "וזה קורה יותר כשנישאים צעירים". הרב מילנר אומר גם הוא כי גיל ההתבגרות מתאחר להסתיים בדורנו, ולכן לא קשה למצוא חבר'ה בגיל הנושק ל-20 כשהם עדיין לא יודעים מי הם ומה הם. "היא התחתנה איתו כשהוא היה עם פאות והיא עם חצאית חצי מטר מתחת לרצפה. אבל פתאום אחרי שנתיים הוא החליט שהוא בעצם לא בכיוון חסידי, ואולי בכלל לא בכיוון דתי. מה היא תעשה עכשיו?".

הרב יהושע שפירא מסביר שבנישואים מוקדמים בני הזוג בעצם נבנים ומתעצבים יחד. יש גיל של פלסטלינה ויש גיל של חרס.

"נכון, אבל בגיל 18 את לא מדברת על פלסטלינה אלא על עמבה. החבר'ה עדיין לא יודעים מי הם. בגיל 21-23 יש גמישות יחד עם בגרות ועומק".

בפרספקטיבה של שנים, אצלכם באולפנא קיימות יותר תופעות של רווקות מאוחרת?

"לגמרי לא. לאחר שהבנות מסיימות שירות לאומי ומדרשה, הן מתכווננות לנישואין ומתחתנות".

   

 להתחתן עם מקצוע

יועץ הנישואים אברהם כ"ץ, יחד עם שותפו למכון 'נתיבות' הרב והיועץ משה ברלינר, מעביר כבר כמה שנים תכנית בשם 'הבית היהודי' בישיבות הסדר. הם כבר לימדו ב-10 ישיבות, ובחלקן החלו לאחרונה להעביר סבב נוסף. "אנחנו עובדים עם בחורים בשיעור ד' ומעלה על בחירת בת זוג, היכולת לאהוב את עצמך ואחר כך את האחר, יכולת לתת ביטוי לעולמך הרגשי, וגם בנושא של הבדלים בין נשים וגברים".

כמו חלק מהדוברים הקודמים, בבואו לדבר על נושא החתונה בגיל צעיר מבקש כ"ץ להתייחס לא לגיל כרונולוגי אלא לגיל נפשי ורגשי. כ"ץ משרטט שלושה מרכיבים בזהותו של אדם, שבעיניו הם הכרחיים כדי להגיע לבחירה בוגרת וכדי שהנישואין יצלחו. "ראשית, אדם צריך להיות מרוצה מהדימוי העצמי שלו וממה שהוא, הן מבחינה גופנית והן מבחינה רגשית. שנית, הוא צריך להיות בעל זהות אידיאולוגית-ערכית מגובשת, כי יש לנו לא מעט חבר'ה שזהותם הדתית איננה מגובשת, ולכן קשה להם לבחור בת זוג. לפעמים הם רוצים להשלים את זהותם דרך בת הזוג". הפן השלישי אותו מונה כ"ץ הוא הזהות המקצועית, וכאן הוא מסביר שלבן או בת הזוג צריכה להיות הערכה כלפי המקצוע של הזולת: "לא להתחתן עם פוטנציאל שאחר כך לא מממש את עצמו, ואז הבעל לא מקנה מספיק ביטחון כלכלי".

ובכל זאת, כ"ץ מסמן גיל לנישואין, שבו לדבריו מרכיבי הזהות שציין כבר יכולים להתגבש. אצל בנות הוא מציין את גילאי 21-22 ואצל בנים, מה שמקביל לשיעורים ה'-ו'. "אז, גם אם הם עוד לא לומדים מקצוע, יש להם כיוון ברור. אם תורה- תורה, ואם מקצוע אחר- הם יודעים ככל הנראה מה הוא".

כ"ץ שולל באופן חד וברור נישואים בגיל צעיר. "אצלנו זוגות לא נפגשים תקופה ארוכה, ולכן הם צריכים להיות עוד יותר בוגרים כשהם מגיעים לקשר. בשנתיים-שלוש האחרונות, מספר ביטולי האירוסין והנישואין ומספר הזוגות הצעירים שהתגרשו הוא פי כמה מאשר לפני כמה שנים". כ"ץ תולה את תופעת הקדמת גיל הנישואין ואת הנהירה אליה בחשש מרווקות מאוחרת. "זה נכון שיש היום פחות בושה להתגרש. אבל הרבה זוגות מתחת לגיל 23 מתגרשים כי הם פשוט מבינים שהם בחרו לא נכון. אחוז הצעירים שמגיע אליי להתייעצות גבוה יותר מבעבר".

מה הן הבעיות המאפיינות בדרך כלל זוג כזה?

"קודם כל גורם ההפתעה. אחד מבי הזוג חי עם אדם שהוא לא מכיר מספיק. כשהם נישאו הם היו מאוד דתיים ולפתע יש נסיגה. חוסר הערכה לתחום העיסוק של הזולת ועוד"

אתה מדבר על אופוריה והתפקחות. אבל היא תמיד קיימת, בכל גיל ובכל מצב, גם כשבהמשך מחכות שנים ארוכות של אהבה ואושר.

"כשמתחתנים בגיל מבוגר יותר, הכול יותר בוגר. אדם יודע יותר מה הם כוחותיו ומה הן חולשותיו. אצל זוגות צעירים הכול צבוע יותר בורוד, וההתפקחות מגיעה מאוחר יותר והיא קשה יותר".

למרות כל האמור, כ"ץ מסייג את דבריו ואומר שאם בבית הזהות מאוד מגובשת, זה יכול לסייע לילדים ולאפשר להם נישואין בגיל מוקדם יותר.

 

זהות של אישה נשואה

אם ביקשתם מסקנה אחת, והדעות עד כה היו נראות מגוונות, קבלו לקינוח את דעתה של הפסיכולוגית נחמה קירשנבאום-אבינר, שנותנת שורה אחרונה לא חלוטה בכלל. קירשנבאום-אבינר מבהירה, קודם כל, שהנישואין הם שלב שלא קל לטפס אותו, בוודאי לא לנשים. לדבריה בנות ההופכות לרעיות "עוברות מטמורפוזה זהותית" בכל התחומים: הן במישורים קונקרטיים של פרידה מהבית ומהתלותיות בהורים והצורך להסתדר לבד ברמה היומיומית של כביסות ובישול, והן במישורים הרוחניים-פנימיים יותר של אינטימיות, תפיסת הגוף, ומה שפתאום מצופה מהן בהקשרים האלה, לעומת החינוך שקיבלו כל השנים.

קירשנבאום-אבינר מסבירה שחלק מהנשים תסתגלנה בהצלחה לכל השינויים האלה, ואחרות תחווינה את המהלך כמשבר זהות, "וזה בפירוש לא תלוי רק בגיל".

 קירשנבאום-אבינר מסכימה עם פן אחד בכל דעה - זו המחייבת את הנישואין הצעירים וזו השוללת. "בגיל צעיר הזהות עדיין לא מגובשת דיה, ולכן השינויים בשלב הזה לא כל כך קשים לאישה". ובכלל, היא מסכימה עם הרב שפירא בכל הנוגע לעיצוב זהות משותפת ויכולת להתגמש. מצד שני, היא אומרת, אין ספק שבכל הקשור לסובלנות כלפי הצד השני וליכולת לנהל סכסוך או משבר בחיי הזוג, הזוגות שנישאים בגילאים בוגרים יותר נהנים מיכולת גבוהה יותר, מה שמאפשר להם לסלוח, לגשר ולעבור הלאה.

הנה כי כן, מסקנה אחת חלוטה באשר לגיל הנישואין אולי אין כאן, אבל עם תובנה אחת לפחות יכול הקורא היקר לצאת: חתונה היא עניין הדורש כובד ראש, הכנה ראויה לשני בני הזוג וגם ליווי של חום ואהבה מהמשפחה ומהסביבה.

ofralax@gmail.com