בשבע 354: מיקרוסקופ

ע. גרסיאל, י. מידד, ח. לוז , ט"ז באב תשס"ט

ספינים? גם לנו מותר/ עדי גרסיאל

הנה מקרה לא כל כך היפותטי, לצערנו: מוצאי שבת, השעה קרוב ל-11 בלילה, רכב ישראלי נע בכביש 60 בשומרון כשלפתע נפתחת עליו אש מהמארב. התוצאה: שני הרוגים ושלושה פצועים, אחד מהם במצב קשה. מערכות התקשורת מקבלות את הדיווחים על הנפגעים בתוך דקות. כמה מקום יקצו לאירוע הקשה עיתוני הבוקר שנסגרים בסביבות חצות? בוודאי לא חמישה עמודים ראשונים מלאים ב'ידיעות', שלושה במעריב ואחד וחצי מהפורמט הרחב של הארץ – כמות הסיקור שהוקדשה ביום ראשון השבוע לרצח במועדון "הקהילה הגאה" בתל-אביב.

להבדלים בסיקור כמה סיבות: הראשונה – התקשורת שמאלנית-ליברלית מטבעה ולכן לעולם תהיה בעד "הגאים" ונגד המתנחלים ו"הכיבוש". השנייה: הקירבה הפיזית והאנושית לאירוע. הרצח התרחש בלב הפועם של תל אביב ובקרב "קהילה" שלא מעט מאנשיה עוסקים במדיה.

אבל לא צריך להתייאש. חלק מהגורמים להבדלי הסיקור ישתנו בטווח הבינוני והארוך - העיתונות הלאומית צוברת תאוצה, הציבור זז ימינה, עיתונאים דתיים ולאומיים משתלבים בתקשורת הכללית, והתהליכים הללו מתחילים להניב פירות. ראו את האייטם הבא על 'המילה האחרונה', למשל.

בינתיים כדאי שנלמד את מלאכת השילוב של ספין-קמפיין תקשורתי עם עבודה פוליטית. כך הצליחו "פעילי זכויות אדם" לגרום לנתניהו להתקפל ולמנוע את "גירוש" העובדים הזרים; כך מנסים אנשי "הקהילה הגאה" לקדם את ענייניהם באמצעות מינוף הרצח בת"א ועל הדרך להכפיש את "המסיתים".

גם אנחנו יכולים לפעול באותה טכניקה. למשל בנושא מימון של ארגונים ישראליים בידי גורמים זרים, כמו האיחוד האירופי. הצעה חקיקה כזו מתגבשת. קמפיין ציבורי שיתחיל מאזכור פרשת מימון הדוחות של שוברים שתיקה ויחשוף את נזקם של ארגונים פוסט-ציוניים נוספים, יכול להעניק רוח גבית ליוזמת החקיקה הזו ולפטור אותנו מעונשם הכבד.

 

כשהשמאל צועק גוואלד / ישראל מידד

האם שמעתם איזה ציוץ מארגון 'קשב' לאחרונה? גם אני לא. בדקתי את האתר שלהם והעדכון האחרון הוא מחודש מאי. אבל מאז סוף השנה האזרחית, כל התגובות והדו"חות של הארגון מתייחסים למבצע 'עופרת יצוקה'.  'קשב', כידוע, הוא התשובה השמאלנית לאגדות 'לדעת'. הוא הוקם בתמיכה גורפת של רוב שמאלני האקדמיה העוסקים בהוראת התקשורת באוניברסיטאות, כדי להוות גורם בולם להצלחות "לדעת".  ואם אתם שואלים לגבי המימון בעקבות הגילוי על 'שוברים שתיקה', הכסף מגיע מגופים כגון האיחוד האירופי, קרן פורד, הקרן החדשה לישראל, הקרנות הגרמניות פרידריך אברט וסטיפטונג, וגם המכון האמריקאי לשלום והקרן למען שלום במזרח-התיכון.

למה נזכרתי ב'קשב'? כי שמתי לב שהשמאל התעורר בשבוע האחרון נוכח מה שאובחן כ"תקשורת ימנית מגויסת" בתוכנית 'המילה האחרונה' בגל"צ.  כפי שלי-אור אורבך ציין בכתבת במוסף 'תרבות' ב"מעריב" בשבת שעברה: '"איך הפכה תוכנית הצמדים-המתנגחים לבמה מרכז-ימנית מובהקת?" אלא שקביעתו של אורבך, ש"אולי בפעם הראשונה בתולדותיו, השמאל המקומי אינו מרוצה מיחס התקשורת אליו" מוטעית. מה שבאמת מפריע לשמאל הוא שבמתכונתה של התוכנית הנוכחית, אף שהיא מגוונת מבחינה מגדר, דת ודעות פוליטיות, פתאום אין שני פיות, אלא קול אחד.

נזכרתי בתגובה של ראשי התקשורת לביקורת של 'לדעת': "אם מבקרים אותנו משני צדי המתרס, כנראה שאנחנו עדיין בסדר".  אבל במקרה שלפנינו, מאוד יכול להיות שהביקורת מלינור, גלעד, אראלי ולוי נגד דו"ח של הארגון הקיקיוני הזה אשר כסף רב בינלאומי ריפד את דפיו, דווקא ממוקדת, נאורה וצודקת: הריקבון בשמאל התחיל להסריח ואפילו גורמי תקשורת לא יכלו לחפות על הניחוח.

נרי ליבנה, שהחליפה את לינור במשך שמונה חודשים, ממש התפלאה והודתה: "המגישים הדתיים מאוד מושחזים, דעתניים ומנומקים", בעוד "החילונים-שמאלנים מייצגים... (את) ערכי הבורגנות הצפון תל אביבית, מעין אמצע בלתי ברור..."  הפלא-ופלא.  בדיוק מה שהימין טוען כל השנים: שקו רחוב שינקין הוא המפריד בין התקשורת האלקטרונית ובמיוחד, גל"צ, לבין עם ישראל.

 

ללא תווית/ חני לוז

ללא תיוג וללא תווית, סיפורים על אנשים השווים לכל נפש: יולדת ובעלה נתקעו בפקק במחסום חיזמה. למרות הליווי המשטרתי, הם לא הצליחו לעבור את המחסום לפני תחילת הלידה, ובעלה יילד אותה בתמיכת המוקדנית של מד"א. סיפור אנושי יפה, לא? התקשורת אוהבת סיפורים פיקנטיים, אנושיים, והסיפור הזה התאים. רק מה, באופן יוצא דופן, מהזוג המאושר הוסרה התווית השלילית "מתנחלים". הכותרת בערוץ 2 נראית כך: "סוף טוב: ילדה במחסום בפקק תנועה". כותרת המשנה: "לידה במכונית זה משהו שקורה לפעמים. לידה בפקק במחסום מצפון לירושלים, קצת יותר נדיר. מד"א כמובן מקליט את המוקדנית שמסייעת לשוטר במחסום ולבעל ליילד". הזוג מתגורר ברימונים, שמכונה בכתבה "יישוב" ולא "התנחלות". ככה זה, כשלא רוצים לתייג בשלילה.

מי עוד לא זכה לתיוג בתקופה האחרונה? האב הרוצח , אסף גולדרינג, פעיל שמאל החתום על סרבנות לשרת ב"שטחים" מסיבות מוסריות, וחילוני על פי השקפותיו.

סיפור נוסף הובא לפני כשבועיים בערוץ 10: נהגת תל אביבית לא נתנה לאמבולנס להגיע לפצוע ששכב על הכביש. כל שיירת המכוניות מאחוריה צפרה לה, אך היא בשלה: מסרבת להזיז את המכונית ולאפשר לאמבולנס להגיע. על פי לבושה, לא היה ספק שהתיאור "דתיה", "מתנחלת" או "חרדית" לא מתלבש עליה. אף איש בתקשורת לא התייחס להתנהגות האגוצנטרית והבלתי אנושית של הצעירה המפונקת במכונית פאר בצפון תל אביב.

ולא שכחנו גם את ארי שמאי, העיתונאי-עורך דין, בעל דעות שמאלניות בוטות, שמואשם בפגיעה בתינוקת וגם את החקירות על פגיעות קשות במחנה 'הצופים'.

כמו שהתיאור "מתנחל" נועד כדי להודיע לקורא: הוא לא מקבוצת השייכות "שלנו" – הוא משתייך ל"אחר", כך גם התיאור "חילוני" או "איש שמאל קיצוני" לא מופיע, כדי לא להכפיש את קבוצת השיוך "שלנו", של התקשורת.

 

חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

ביום ראשון הקרוב אמור להיחתם הסכם בין הרשות השנייה לערוץ 10 שבמסגרתו יוארך הזיכיון של הערוץ בשנתיים נוספות. אתר אנרג'י דיווח כי מנכ"ל הערוץ חתם על תצהיר לפיו יעמוד במחויבויות התוכן – אחרת ייתבע אישית. ההסכם יכלול גם קיצוץ בשכר הטאלנטים בערוץ ופריסת חובות.

העיתונאי, הסופר והאמן עמוס קינן הלך לעולמו השבוע בגיל 82. קינן היה בנעוריו פעיל בלח"י, אולם בהמשך הפך לאיש שמאל קיצוני. שרת התרבות ספדה לו: "הוא השאיר חותם משמעותי על התרבות הישראלית".

העיתונאי העצמאי עדי שורץ חשף בבלוג שלו  http://www.adi-schwartz.com/HE/?p=823 כיצד הגיע הארגון 'פרידום האוס' המדרג את מידת החופש העיתונאי בעולם, למסקנה כי ישראל כבר אינה מדינה שיש בה עיתונות חופשית. עפ"י בדיקתו, הדו"ח על ישראל נערך בידי אדם אחד, נטול ניסיון עיתונאי או אקדמי כמעט, ויש בו שגיאות עובדתיות מהותיות.

 

ביקורת הנקרא

"הבעיה האמיתית של 'המילה האחרונה' היא שזו תוכנית ימנית במהותה", העיתונאית נרי ליבנה חושפת את המאפיה תקשורתית האמיתית (תרבות מעריב, יום שישי)

 

"כל העולם מצטט את מדונה בידיעות אחרונות"

ברחוב מוזס לא אוהבים ללכת בקטנות (ידיעות אחרונות, יום שני)

 

את יודעת שאת יכולה להפגין ב'אורנה ואלה' באותה מידה?

אייל שני מסביר לבת זוגו מירי חנוך, שרוצה לנסוע לבילעין, איך מוחים נגד הכיבוש בשינקין

(מוסף הארץ, יום שישי שעבר)