בשבע 354: דרך האמצע, דרך האמת

האם תמיכה בשילוב לימודי חול היא פגיעה בציבור החרדי ופסילת דרכו?. ללא לימודי חול בימינו אי אפשר להתקיים אלא בהסתמכות על הנס. אלה הסבורים כי הכול חייבים להיכנע לדעת רבותיהם.

הרב אליעזר מלמד , ט"ז באב תשס"ט

 

על היחס לחרדים ולימודי חול

לפני כחודש כתבתי ב'רביבים' על מעלת שילוב לימודי החול, ואף הבאתי בהרחבה את דבריו המאלפים של הגאון המקובל הרב יוסף חיים זצ"ל, מחבר הספר 'בן-איש-חי', שדיבר בשבח שילוב לימוד חול עם לימודי קודש.

בעקבות זאת הגיעו מספר שאלות ואף התקפות. היו שראו בזה פגיעה בציבור החרדי, "שהרי ידוע שהציבור החרדי נוהג על פי גדולי הדור, הרב מבריסק והחזון איש, והם שללו מכל וכל את לימודי החול, ואיך אפשר לקבוע בפסקנות שיש ערך ללימודי חול בניגוד לעמדתם, ובתוך כך לפסול את הציבור החרדי". והיו שטענו כי בדבריי ניכרת עוינות כלפי הציבור החרדי. ואחר כתב שכבר כתבתי  יותר מדי פעמים "על ערך לימודי החול, ומלבד זאת, גם אם נסכים שאפשר ללמוד לימודי חול, הנושא כבר נדוש ולעוס, ובוודאי לא חשוב כל כך עד שצריך לעסוק בו מספר פעמים. והעיסוק המרובה יוצר רושם כאילו זה הדגל המרכזי של הציבור הד"ל". וכך היו עוד שאלות והתקפות תוך שימוש תכוף בראשי התיבות ד"ל.

תשובה על הצורך בלימודי חול

מכך שרבים שואלים בעניין לימודי חול סימן שהנושא אינו ברור כלל. בנוסף לכך, רבים מבני הציבור החרדי תוקפים תדיר את בני הציבור התורני-לאומי על כך שמשלבים לימודי חול בישיבות התיכוניות, ולכן יש צורך לבאר שאכן יש בהם ערך, כפי שמבואר בגמרא (שבת עה, א), בראשונים (רמב"ם, רבנו בחיי ועוד רבים), ובאחרונים (המהר"ל נתיב התורה יד, הגר"א ועוד רבים). ואף דרשו כי ארון הברית שבקודש הקדשים מבטא את התורה, ואילו שבעת קני המנורה שבקודש את שבע החכמות החיצוניות.

וצריך להוסיף, כי בלי שיהודים יעסקו בלימודי חול, לא נוכל להתקיים בעולם אלא בניסים, מפני שהפרנסה כיום תלויה ברמת לימודי החול. והעמדה השוללת באופן עקרוני עיסוק בלימודי חול, כמוה כהשקפה הטוענת שאסור היה לבני ישראל לעסוק בחקלאות ובגידול מקנה, משום שיש בזה ביטול תורה. והרי למדנו בתורה שאם נלך בדרכי התורה, ה' יברך את השדות והעצים והבהמות בשפע, שכן זו תכלית בריאת העולם לגלות את השכינה בתוכו, בחיי הרוח ובחיי המעשה.

ומי שטוען כיום שאסור ליהודים ללמוד לימודי חול, בעצם קובע שמדינת ישראל תהיה ענייה וחלשה, שלא תוכל לעמוד נגד אויביה מסביב, וממילא אף מדינה לא תתמוך בה. גם כלפי פנים, המדינה לא תוכל להמשיך להעניק את הסיוע הרב שהיא מעניקה כיום לעניים, לחולים, ולהחזקת לימוד התורה.

מי שטוען כנגד לימודי חול טוען בעצם שתכלית היהדות היא לסמוך על הנס, ולא לפעול לתיקון העולם ברוחניות וגשמיות. וזה דבר שמנוגד להדרכת התורה. ואמנם יחידים כרשב"י יכולים לסמוך על הנס, אבל לציבור אסור לסמוך על הנס.

היחס לציבור החרדי

יתכן שישנם בין בני הציבור הליטאי מי שסוברים שכל מי שאינו נכנע לעמדותיהם של מנהיגיו, הרי הוא פוגע בכבודם. אולם עליהם לדעת כי אף שרבניהם נכבדים, מכל מקום ישנם גדולי תורה, ראשונים ואחרונים, שאינם נופלים מהם בחשיבותם, ודעתם שונה, ומהם למדתי ואת דבריהם אני מסביר.

ואין בזה ביטוי לעוינות כלפי הציבור החרדי, וגם אין זה שולל את האפשרות ללמוד דברים טובים מאורחותיו של הציבור החרדי, שיש בו מסירות גדולה למצוות רבות. וכמובן שעל כולנו ללמוד מכל גדולי התורה שבדור, ובכלל זה גם מן הרבנים הליטאים.

דרכו של מרן הרב קוק

עם זאת, בטוח אני כי דרכו של מרן הרב קוק זצ"ל היא הדרך השלימה, שהיא היחידה שכוללת את כל הדרכים, ובמוקדם או מאוחר הכול יודו בכך. ויש להדגיש כי אין זהות בין עמדתו של מרן הרב זצ"ל לאורחותיו של הציבור הדתי לאומי, וישנם תחומים שבהם הציבור החרדי קרוב יותר לדרכו של מרן הרב מאשר הציבור הדתי לאומי.

סיבת התנגדותם של רבנים ללימודי חול

יש להוסיף שנראה כי סיבת התנגדותם של רבנים חשובים בדורות האחרונים לשילוב לימודי חול אינו מפני שהם שוללים את ערכם, אלא מפני החשש שלימודים אלו יגרמו לעזיבת התורה. אלא שלדעת הרבנים שאנו הולכים לאורם, הפתרון אינו במניעת לימודי חול, אלא בלימודם מתוך גישה נכונה של תורה ויראת שמים. ודווקא באופן זה אפשר למנוע יותר את עזיבת הדת, לקדש את ה' לעיני העמים ולקרב את גאולת ישראל.

אמנם בהחלט יש מקום להדרכה שתלמידים המתגדלים בתורה יעסקו במשך מספר שנים רק בלימודי קודש. וכן ישנם מקומות שבהם תנאי הלימוד עלולים להוביל לעזיבת התורה והמצוות, ואזי עדיף להימנע מלימודי חול ולהישאר דבוקים במסורת ישראל. ובתחום זה הציבור החרדי נוטה יותר מדי לחומרא, והציבור הדתי לאומי יותר מדי לקולא. והציבור התורני, ההולך בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל, משתדל ללכת בקו האמצע (אף כי לא תמיד מצליח).  

סיבת ההתנגדות לעלייה לארץ

אגב, משיקולים דומים היו רבנים שהתנגדו לעלייה לארץ, שמא העולים יושפעו מהחלוצים החילוניים ויתקלקלו או שמא ייהרגו בפרעות הערבים. אלא שבפועל, ברוב המקרים, מצבם של הנשארים בחוץ לארץ היה גרוע יותר. מבחינה רוחנית, אחוז המתקלקלים בחוץ לארץ היה גבוה יותר. רבים התקלקלו מהשפעת הסביבה, ורבים הורחקו בכפייה מהדת על ידי שלטון הרשע הקומוניסטי. ומבחינה ביטחונית, הרי באירופה התחוללה השואה האיומה.

סיבת ההתנגדות לגיוס לצבא

וגם ביחס לגיוס לצבא, נראה שהסיבה העיקרית לשלילת הגיוס בקרב הציבור החרדי היא מפני אופיו החילוני של הצבא, שגורם לחלק מן הבחורים להתקלקל. ולצערנו הצבא לא עושה את המוטל עליו כדי למנוע את החשש הזה. אמנם מבחינה ביטחונית ברור שיש ערך רב למדינה בשילובם של בני הציבור החרדי בצבא, אבל כנראה האג'נדה החילונית של ראשי הצבא חשובה להם יותר מדרישות הביטחון.

דרך רבותינו צודקת

ואע"פ כן נראה לעניות דעתי כי צודקת הדרך שהדריכונו רבותינו, שכאשר יש מצווה לעלות לארץ עולים, וכאשר ראוי ללמוד גם לימודי חול - לומדים, וכאשר יש מצווה להתגייס לצבא כדי להגן על עם ישראל וארץ ישראל - מתגייסים. ובתוך כך מתמודדים עם הבעיות שמתעוררות עקב כך, ומי שאכן מתמודד - מצליח. ואלה שהתקלקלו, לא מפני שעלו לארץ או למדו לימודי חול או הלכו לצבא התקלקלו, אלא מפני שלא היה חשוב להם מספיק להיות דבוקים בתורה ובמצוות, ורובם הגדול בלאו הכי היו מוצאים דרך לפרוק עול.

הכבוד הנדרש לעמדת הרבנים החרדים

אולם אין לטעון שאין מקום לדברי הרבנים אשר הכריעו כי כדי לשמור על המסורת עדיף לוותר למשך זמן על קיום מצוות ישוב הארץ והגיוס לצבא, וכדי לבסס את מקומו הראוי של לימוד התורה צריך לבטל את העיסוק בלימודי חול. שכן דבריהם נאמרו מתוך אחריות ושיקול דעת, וכאשר הסכנה קרובה ומוחשית - גם רבותינו מסכימים לדעתם. וממילא מובן שיש דברים רבים שאפשר ללמוד מן הדרך שסללו בישיבות השונות ובתנועות השונות. וזו דרך אגב אחת ממעלותיו של הציבור הדתי-לאומי, שהוא מוכן ללמוד דברים טובים מרבנים ששייכים לזרמים שונים.

עדת קורח

אבל יש כאלה שחושבים עצמם לצדיקים הכי גדולים, ושלא כגדולי הרבנים החרדים קמו לחלוק על דברי חז"ל ולטעון שאין שום ערך בלימודי חול; ובניגוד למה שכתוב בתורה קמו לטעון שאין שום מצווה ליישב את הארץ ולהקים מדינה יהודית; ובניגוד למה שכתוב בתורה, קמו לטעון שאין שום מצווה להגן על עם ישראל במסגרת צה"ל. ואף המציאו לעצמם מצווה חדשה, לבזות את גדולי ישראל ובראשם את מרן הרב קוק זצ"ל. ואף את גדולי הרבנים החרדים הם מבזים על שאינם קנאים מספיק לפי דעתם (אלא סוברים כפי שכתבתי). ודעות אלו עקומות כל כך, עד שנדמה בעיני בעליהן שככל שאדם יבטל יותר מצוות מהתורה, כך ייחשב ליותר צדיק.

שמעתי כי איש רע וחצוף אחד פרסם ספר 'דת הציונות', שבו יצא לטעון כי העוסקים במצוות יישוב הארץ המציאו מצווה חדשה, ואף יצא להוציא דיבה על גדולי ישראל. והאיש הזה קיים בעצמו את מאמר חז"ל (קידושין ע, א) "כל הפוסל - פסול", ו"כל הפוסל - במומו פוסל", ואין לו חלק לעולם הבא (אבות ג, יא).

היחס לספר זה הוא אבן בוחן להבחין בין הצדיקים לרשעים, שכל המסכים לספר הזה, סימן שבחר ברשע, ואין לכבדו, וקל וחומר שאין ללמוד ממנו.

ויתקיימו בנו דברי הנביא (ישעיהו יא, ט): "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".