בשבע 355: חינוך בסימן קריאה

בדור ה'פוסט' והאינטרנט, מערכת החינוך צריכה לשאוף להעמיד מורים שיעניקו לתלמידים כישורי חיים ואישיות ולא רק יחידות לבגרות

אבי רט , כ"ג באב תשס"ט

שיפוצים אחרונים בבתי הספר, מבצעי מכירות בחנויות וברשתות, ימי היערכות והשתלמויות למורים - שנת לימודים חדשה מעבר לפינה. שלום כיתה א', שלום למערכת החינוך.

מערכת החינוך בעולם המשתנה, הקצבי והווירטואלי, התקשורתי והאינטרנטי, איננה מערכת החינוך של לפני ארבעים שנה וגם לא של לפני עשר שנים. קצב ועוצמות השינויים, ומרחב החיים והתרבות של הילד - מצריכים את המערכת לחשיבה והתמודדות מסוג אחר. ילד שמגיע לבית הספר מוקף בכל הטכנולוגיות - מאם.פי ועד סלולארי, ממחשב נייד ועד איי.פוד, מחיבור לאינטרנט ועד חיבור לכל הערוצים, הוא ילד אחר מאשר זה שהגיע לבית הספר עם קלמר מעץ, סרגל מפלסטיק, מחוגה מברזל ומחדד ממתכת.

אבל לא רק הטכנולוגיה השתנתה. גם המוזיקה, ובעיקר - מה שמים בסוף המשפט, סימן שאלה או סימן קריאה. דומני, שבבתי הספר של פעם האמירה היתה יותר ברורה - אמירה חינוכית, ערכית, אישית. ילד ידע מה אסור ומה מותר. ידע שכשהמורה נכנס קמים, שפונים אליו בגוף שלישי, שיש היררכיה, ושלבית הספר יש קו, דרך ואמירה.

עולם ה'פוסט' חדר לא רק לפוסט יהדות או פוסט ציונות, אלא גם לפוסט חינוך. כמעט הייתי אומר שעולם הפוסט החינוכי מקדש את הספק לכתחילה, את החריג  כמיינסטרים, ואת סימן השאלה כהשקפת עולם.

אני בהחלט בעד להגדיר מה בעצם המוצר המוגמר שהמערכת רוצה להוציא מתוכה לאחר 12 שנות שהייה בה? האם המערכת מסוגלת לתת כלים לחיים, כגון שמחת חיים, ביטחון עצמי, דימוי עצמי חיובי, ערכי חברות, ציונות, לאום ודת - או שהמערכת מסתפקת בלשרוד את מבחני המיצב ואת יחידות הבגרות? האם המערכת עדיין מחנכת, או שמא גם החינוך עבר הפרטה ונמסר בידי כוחות כלכליים-פוליטיים העושים סיבוב של קדנציה על המערכת וממשיכים הלאה בדרכם הכלכלית-פוליטית?

הבעיה של התלמידים  והנוער איננה העברת המידע. ההיפך - הם מוצפים ביותר מדי מידע, מופגזים במידע דרך כל הערוצים והאתרים. הבעיה היא סינון המידע, הניתוח, הבנת הפשר, יכולת האבחנה בין טוב לרע, בין אמת לשקר, בין זיוף למקור, בין תהליך לתוצאה. המערכת מציפה במידע וחושפת לתכנים רבים, אבל איננה מצליחה להתאים בין המידע לבין הבשלות הנפשית של הילד לקלוט, להבין ולהפנים את המידע הזה. כך נוצרים פערים של חסכים נפשיים ורגשיים, היוצרים עיוותים במבנה הנפש והאישיות, עיוותים המתרחבים ומתעצמים ככל שעובר הזמן, וחלקם נעשים לקריטיים ובעייתיים ברמות גבוהות במיוחד בגיל ההתבגרות.

בעידן דיגיטלי שכזה, על המורה ובית הספר להיות פחות מקור המידע והנתונים - אותם יכול הילד להשיג גם בדרכים אחרות - ולהיות הרבה יותר מקור הרגש, החום, חוכמת החיים והמגע האנושי בעולם אינסטרומנטלי קר ומנוכר.

תוצאת הדיון הזה בדבר מטרת מערכת החינוך ואפיון הבוגר והמוצר המוגמר של המערכת, ישפיעו על דמות המורה והמחנך ואופן הכשרתו. מערכת שמטרתה להעביר מידע, תאתר ותכשיר אנשים שיודעים להעביר מידע. מערכת שמטרתה היא בניית אישיות ועולם של ערכים ואמיתות - תאתר ותכשיר אנשים שמסוגלים לעשות זאת. אלו  מיומנויות שונות. לא דומה הדמות שתפקידה ללמד מקצוע מסוים בכך וכך יחידות ולהעביר את הילד בגרות, לזו שתפקידה לתת לילד כלים לחיים, כולל שמחת חיים, רגישות חברתית, יכולת להכיל ולחבק, נתינה לזולת, ביטחון עצמי, יכולת לדחות סיפוקים, יכולת לעמול ולטרוח גם לטווח ארוך, נכונות להטות שכם ולהיות קשוב, יכולת לקרוא את הכתובת על הקיר, ללמוד מהעבר ולהיערך לעתיד, יכולת לשים גבולות ולפעול בהתאם לקודים וערכים יהודיים-ישראליים-חברתיים-ציוניים.

כשהילד והנער נכנסים אל כותלי בית הספר- שם האחריות היא עלינו להציב בפניהם עולם ברור, מוגדר,  עם סימני קריאה. בעומק - זה גם מה שהילד רוצה. זה מה שהוא באמת צריך. לאחר שנציב בפניו את האמירה, המטרה והדרך, ומערכת הזכויות והחובות תוך ידיעה שחובות קודמות לזכויות, וסמכות ההורים והמורים קודמת לרצונותיו וגחמותיו - או אז נאפשר בתוך הגבולות הללו את סימני השאלה, הדיון והספק. קודם 'אין כאלוקינו!' עם סימן קריאה, רק אחר כך 'מי כאלוקינו?' עם סימן שאלה.