בשבע 355: ירושלים של ארה"ב

התערבותן הבוטה של מדינות העולם במתרחש בירושלים מחזירה את ישראל אל משטר הקפיטולציות מן התקופה העות'מנית

אליקים העצני , כ"ג באב תשס"ט

בדיון בבית המשפט העליון נכחו נציגי הקונסולים של ארה"ב ובריטניה. שגריר ישראל בוושינגטון ננזף   על "פרובוקציה המנוגדת לרוח מפת הדרכים". לא שמפת הדרכים אוסרת עלינו להפעיל את השיפוט שלנו בבירתנו. אבל פגענו כביכול ב"רוח מפת הדרכים", ואת ה"רוח" הזאת הם מגדירים. 

עוד לפני כן גינתה אותנו ארה"ב על בניית עשרים דירות במתחם 'מלון שפרד' בירושלים, ולמחאה הצטרפו הרוסים, הצרפתים ושגריר שבדיה בשם האיחוד האירופי. שליח האו"ם למזה"ת גינה את "המהלך הפרובוקטיבי" של ישראל. במימון ממשלת ספרד בונים מתנדבים ספרדים בתים שהממשלה  הרסה כחוק בכפר ענאתה.

והלחץ פועל. ראש הממשלה עיכב את בניית הגשר לשער המוגרבים ואת הרחבת רחבת הכותל, כמו גם בינוי 900 דירות בפסגת זאב.

שלטון החוק הישראלי נתון בעניבת חנק בינלאומית במגמה להוציא את נשמת הריבונות הישראלית מירושלים, עוד לפני מסירתה הפיזית לערבים במסגרת "השלום".

המעצמות האירופיות לטשו עין על אחוזותיה של תורכיה העותומנית במזרח התיכון, ומפאת חולשתה כינו אותה "האיש החולה על הבוספורוס". ולפני שחילקו ביניהם את נחלותיה הטילו עליה, בירושלים בעיקר, את משטר הקפיטולציות, שבתחומים רבים העביר את הריבונות על נתיני המעצמות מן התורכים אליהם. נתין אוסטרי שלח  בדואר אוסטרי מכתב ועליו בול אוסטרי, מירושלים.

האם חוזרות לירושלים שבשלטון ישראל – הקפיטולציות? האם כבר הפכה אותנו הפייסנות "לאיש החולה על הירקון"?

 

להפסיד בכבוד

בית המשפט העליון פסק ששני בניינים בירושלים בשכונת שמעון הצדיק שבשייך ג'ראח, הן רכוש יהודי והערבים שפלשו לתוכם נצטוו לפנותם. נפתח מחול השדים.                                                             

הפת"ח שלח בריונים לתפוס את הדירות, ודוברו, זיליאני, הסביר "יש לנו הזכות להתנגד להתנחלות בלתי חוקית, בירושלים ובכל מקום אחר".

על הטענה ששכונת 'שמעון הצדיק' נבנתה עוד בסוף המאה ה-91 ע"י ועד העדה הספרדית, והיהודים הם אלה שנושלו מתוכה ע"י הערבים, השיב ד"ר רפיק חוסייני, ראש לשכת אבו מאזן: אם כן, החזירו לנו את בקעה, קטמון וטלביה שכבשתם, והן עכשיו "מערב ירושלים"! גם ועידת הפת"ח בבית לחם תבעה את "החזרת ירושלים על כל חלקיה", ולא הבדילה בין מזרח למערב.

וכך הגיע רגע האמת, בו "הסכסוך" מגלה סוף סוף את פרצופו האמיתי: לא 1967 כי אם 1948, לא מלחמת יש"ע כי אם מלחמת העצמאות. שם השורש! מפני שהערבים אינם רואים הבדל בין כיבושי תש"ח לכיבושי תשכ"ז, שאם האחרונים אסורים ודינם להתבטל, מדוע הראשונים מקודשים ותוקפם לנצח?

בשכונת שמעון הצדיק התערבב המאבק על השלטון המדיני-ריבוני בירושלים תוצרת 1967, בסיבוב קודם, תוצרת 1948. בעקבות מלחמת העולם השנייה גירשו הרוסים, הפולנים והצ'כים מיליוני גרמנים מארצם, נטלו את  רכושם והושיבו במקומם את אזרחיהם, עונש לתוקפנים. בניגוד לכך, אחרי ניצחון ששת הימים לא נגעה ישראל בערביי מזרח ירושלים וברכושם. לעומת זאת, במלחמת השחרור ואחריה נהגה ישראל כלפי התוקפנים הערבים המובסים כפי שנהגו העמים המשוחררים באירופה בגרמנים. את הרכוש הערבי הנטוש נטלה לעצמה, והיא מעמידה אותו כנגד הרכוש הנטוש, העצום פי כמה, של יהודי ארצות ערב.

מקשה הד"ר חוסייני: מדוע לא תשאיר ישראל בידי הערבים רכוש יהודי נטוש ממלחמת תש"ח, למשל בשמעון הצדיק, כפי שהשאירה בידיה את הרכוש הערבי הנטוש? אולם מאימתי דינו של מנצח במלחמת מגן כדין תוקפן מנוצח? והערבים, איך נהגו ברכוש היהודי ביישובים שהם כבשו בתש"ח – בעיר העתיקה, בנוה יעקב, בעטרות, בגוש עציון, בבית הערבה, בכפר דרום?

המלחמות שאתם מציתים, הד"ר חוסייני, יש להן מחיר, ונא לא להתחסד!