בשבע 355: שאלת השבוע

האם לישראל יש מחויבות מוסרית לקלוט את פליטי סודן?

אנשים שהמערכת בחרה , כ"ג באב תשס"ט

 

 

אסור לתת קביעות לגויים בא"י/ הרב ינון אילני- ראש הגרעין התורני בערד

עצם ניסוח השאלה מראה שנכשלנו במניפולציה של התקשורת. המלחמה בסודן מתרחשת בין שני פלגים מוסלמיים, בעוד רוב הסודנים בארץ הם נוצרים המתגוררים בחבל ארץ שבו יש הסכם שלום כבר כחמש שנים. בערד למשל, רק 2 אחוזים מהשוהים מגיעים באמת מאזור הקרבות, ואילו השאר מהגרי עבודה נוצרים שכבר פתחו בעיר שתי כנסיות חדשות. מעבר לכך, החוק הבין-לאומי קובע שהפליטים ייקלטו במדינה הראשונה שאליה הגיעו, במקרה שלנו – מצרים. ואולם במקום להפנות את הזרקורים לפשעים שמבצעים "ידידינו" ולהביך אותם חלילה, אנו קולטים את הבעיה אצלנו.

זוהי גם צביעות תקשורתית להתמקד בסבלם של רחוקים בעוד אחִינו יהונתן פולארד נמק בכלא האמריקני, ובעוד מגורשי גוש קטיף זרוקים כבר ארבע שנים ללא פרנסה ומגורים הולמים.

ולשאלה העקרונית - חשוב לזכור שלא כל מה שמוצג על ידי התרבות המערבית-נוצרית כחסד הוא באמת כזה, ואנו חייבים לבחון את הנושא רק מנקודת המבט היהודית-תורנית. ברצוני לגעת בשתי נקודות:

א. ההלכה קובעת שאין לנו רשות לאפשר לעובדי ע"ז לדור בארץ, ובוודאי שלא לבנות כאן כנסיות ומסגדים (שע"פ שו"ת הר"ן גם הם נחשבים לע"ז), ויש גם בעיה הלכתית חמורה של "לא תחונם".

ב. בעולם יש מיליארדי אנשים הסובלים ממלחמות, רעב ומחלות זיהומיות. ברור שאין באפשרותה של מדינת ישראל לקלוט את כולם. הדרך שלנו להיטיב באמת לעולם כולו היא להקים בארץ מדינה יהודית שכל מגמתה וחפצה הוא שיהיה השם אחד ושמו אחד. קליטת המוני גויים, כמו שמתבצעת בשנים האחרונות גם עם הסודנים, רק מרחיקה אותנו מייעודנו ואת כל העולם מהגאולה השלמה.

ויהי רצון שיקויים בנו הפסוק "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר בית ה'... ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו".

 

 

להציב גדר אלקטרונית בגבול הדרום/ ח"כ יעקב כץ- יו"ר הוועדה לענייני עובדים זרים

מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, ויש לכך כמה משמעויות. נתקבצנו כאן מכל הגלויות 70 שנה אחרי שואת יהודי אירופה, וב"ה אנו 6 מיליון יהודים בארצנו. גם משום שאנחנו עם שרידי חרב, עם של פליטים, הננו עם רחמן ורגיש במיוחד לנושא הפליטים, אף שאינם מבני עמנו.

אלא שמדינת ישראל מוקפת אויבים מכל עבריה, החפצים בהשמדתה פשוטו כמשמעו. ואם נמלא את ערינו בפליטי ארצות בהן פורצות מלחמות, מה יהא על העם היהודי ומדינתו? היום בתל-אביב יש אזורים שלמים שבהם מתגוררים פליטים, ובעיקר כאלו שטוענים שהם פליטים. ילדיהם אינם מתקבלים בבתי הספר הערביים, לא המוסלמים ולא הנוצרים, וכמובן לא בבתי-הספר הדתיים. על כן, בעל כרחם של תושבי תל-אביב, הם לומדים בבתי ספר חילוניים. בשם הפלורליזם מתרחשת לנגד עינינו התבוללות בלב ארצנו. יהודים אלו שיתבוללו עם אותם זרים, יתנתקו חלילה מהעם היהודי וממדינת ישראל.

אבל בעוד אנו נבוכים במצוקתנו כיצד להתמודד עם מי שטוען שהוא פליט וכבר נמצא פה, מסתננים אפריקנים רבים מאוד אל דרום ארצנו דרך הגבול הפרוץ. התופעה רחבת הממדים הזו מלווה בעידוד מצרים, השמחה כמובן להיות שותפה בתהליך יסודי של פירוק מדינת ישראל.

בדיוני הוועדה שלנו ובאמצעים שונים קראתי ואני מוסיף לקרוא למערכת הביטחון להציב גדר אלקטרונית לאורך גבול הדרום, שתמנע באופן מיידי את עיבוי התופעה המצערת של הגירה בלתי חוקית של זרים. זהו הפתרון היחיד שימנע את התרחבות התופעה הבלתי נסבלת של הפיכת ארצנו לבסיס קליטה ומיון של כל פליטי ארצות העולם.

מדינת ישראל מחויבת לחוקים הבין-לאומיים ומתקשה להתמודד עם כל מהגר בלתי חוקי הטוען שהוא פליט. יש גם ארגונים רבים המסייעים להם, שאינם חוששים שמדינת ישראל תתבטל מהיותה מדינת היהודים ואנו מוכרחים לעמוד על המשמר, קודם כול במניעת התרחבות התופעה.

בצער אני נאלץ לומר שנתניהו עסוק באובססיה שלו להקפיא ולהרוס את הבנייה בירושלים וביו"ש, ועל כן אינו פנוי לשום עיניו לשתי בעיות עצומות הקשורות בהשתלטות נוכרים על הארץ: 1) העובדה שראשי ערים בגליל ובנגב נמנעים מלהוציא מכרזי בנייה מתוך חשש שערבים ירכשו את כל הדירות. 2) חדירת עשרות אלפי מסתננים מן הדרום, בגיבויו של ידידו אהובו חוסני מובארכ.

 

ללמוד מלקחי השואה/ יובל אלבשן- עמותת 'ידיד'

התשובה הבסיסית היא כן. ולא מפני שאנחנו מדינת היהודים, אור לגויים, ארץ התרבות או כל המילים הגבוהות והיפות והנכונות הללו, אלא מסיבה פשוטה הרבה יותר. אנחנו מדינה שחברה במשפחת העמים החופשיים, ומתוקף זה חובה עלינו לקלוט פליטים שעלולים למות ולא לשרוד.

מי שמכיר את ההיסטוריה של העולם החופשי, מבין שבהקשר הזה למדינת ישראל יש מחויבות עמוקה יותר. הרי הזיכרון ההיסטורי שעיצב את החובה הזו הוא זיכרון שקשור במידה רבה לעם שלנו ולמה שקרה לו במלחמת העולם השנייה. שם עברנו ניסיון איום ונורא שכלל לא רק את אֵימֵי הנאצים וההשמדה אלא גם את שתיקת העולם, ואף גרוע מכך – שהעולם סירב לפתוח את שעריו בפני המעטים שהצליחו לברוח ממלתעות החיה הנאצית. תמונות הזוועה של יהודים המתדפקים על דלתות של מדינות חופשיות אחרות ואיש לא פותח להם את הדלת, אלא להפך – מכריחים אותם לשוב אל מחנות המוות של הנאצים, דבר זה מחייב אותנו יותר מאשר אחרים לעשות הכול כדי שלא נגיע למצב שבו השערים שלנו ננעלים.

אני כן מסתייג בדבר אחד: אם פתיחת השערים תהיה מוחלטת כך שתביא לידי זה שהמדינה החופשית שנבנתה כבר לא תוכל לשרוד ככזו, ויהיה איום על החופש של הרוב היהודי לממש את זכותו כעם – במקרה כזה יש צידוק לסגירת השערים.

במקרה של הפליטים הסודנים אנו רחוקים מאוד מאוד מתרחיש זה, ועל כן איני מוצא כל צידוק לכך שאין ממשלת ישראל מושיטה להם יד. הדבר מבייש אותי לא רק כיהודי וכדמוקרט אלא כאדם המאמין בזכויות אדם.