בשבע 355: אדם עם עלה של זית

'המפץ הקטן' הוא לא רק סיפור משפחתי משעשע, אלא גם אלגוריה לקשר בין אדם לאדמה

טלי וישנה , כ"ג באב תשס"ט

 

המפץ הקטן, בני ברבש, הוצאת הספריה החדשה, 2009, 125 עמודים

 

הספר 'המפץ הקטן' הוא אולי אלגוריה על הקשר בין היהודים לאדמת הארץ, אבל הוא קודם כל סיפור פנטזיה חמוד ומוזר. הסיפור, המובא מנקודת מבטו של הילד אורי, הוא סיפור של משפחה ישראלית טיפוסית, כמעט. אב קצת שמן והרבה היפוכונדר, אם קצת נוירוטית, סבתא (מצד האם) ניצולת שואה, המודה לאל על רצף הניסים שהותירו אותה בחיים, וסב (מצד האב) מדען המנסה להסביר הכל בצורה רציונלית, מכחיש כל אפשרות של כוח עליון או נס.

למשפחה הזו, המובאת בשנינות משעשעת מלכתחילה, חודרת ישות חדשה – עץ זית. עץ שמחליט לנבוט, ובהמשך לגדול ולשגשג, דווקא מתוך האוזן של האב. עץ זית שהולך וגדל, כשהוא יונק את לשדו מדמו של האב, והופך עד מהרה לחלק בלתי נפרד ממערכת העצבים של האב המארח. כך הוא הופך מגידול זר לעץ זית בלתי ניתן להפרדה.

כמובן, עץ הזית לא נבחר באקראי. מצד אחד זהו סמל ישראלי, ולא בכדי מופיעים שני ענפי זית על סמל המדינה. מאידך, בשנים האחרונות הפך עץ הזית לאחד מסמלי המאבק הפלשתיני. עץ הזית הפך להיות סמל לבעלות עתיקת יומין על האדמה, ומסיק הזיתים הפך לא פעם לאירוע תקשורתי ומיוחצן. אם לסבך עוד יותר, ענפי זית מסמלים יותר מכל דבר אחר את השלום. עץ הזית הבלתי ניתן לעקירה נושא על גבו (או נכון יותר על ענפיו) את מכלול הקונוטציות הזה, והמעורבות הפוליטית של המשפחה מחזקת את מכלול הקונוטציות.

אבל כפי שאמרתי, הסיפור אינו רק אלגוריה. הוא גם סיפורן של הדמויות עצמן. הסב, למשל, הוא אחת הדמויות המשעשעות יותר שקראתי לאחרונה, בעיקר כאשר הגיגיו המדעיים מובאים בעיבוד של הנכד. חוק המספרים הגדולים, הוא יסביר לנכדו, הוא הסיבה הטובה ביותר לכל אירוע שנראה בלתי סביר. כאשר דוגמים מספיק פעמים, הכל ייתכן. גם סבתא שניצלה מהשואה בצירוף פלאי של אירועים ניסיים לכאורה, וגם עץ זית הצומח באוזן, מסתבר. וכאשר אורי הילד מנסה להתחיל את סיפורו, הוא נאחז בדברי הסב על כך שלא תמיד יש "לפני", ודברים יכולים לקרות סתם כך יום אחד – בריאת העולם מנקודה סינגולרית אחת, או עץ זית מאוזן.

מדי פעם נופל המחבר לקלישאות שחוקות, שמסגירות עמדה פוליטית כזו או אחרת. אבל זה נדיר, ולא מקלקל את חינו הכללי של הספר. אלמלא מעידות אלה, ולמעשה גם איתן, עדיין נותר לקורא להחליט בעצמו כיצד לפרש את האלגוריה, ומה משמעות חיבורו של האדם לאדמה, או במקרה זה – לעציה.