בשבע 355: כש'כוורת' פוגשת את קרליבך

להקת 'ארמונ-י'ה' של בוגרי הישיבה בפדואל, יוצאת בדיסק חתונות מלא רוח צעירה, עיבודים מקוריים וביצועים אינסטרומנטליים מרשימים

אמציה האיתן , כ"ג באב תשס"ט

האורחים מגיעים מכל הארץ, מתחבקים זה עם זה בחיוך גדול, על כתפיהם גיטרות, דרבוקות ועוד כלי נגינה. בכניסה הם אוכלים בורקסים, רוגלעך ומכינים לעצמם שתייה חמה. כשהמנחה מכריז, מתכנסים כולם לאודיטוריום הגדול, בו ישמיעו יצירות בכורה מוסיקליות. אם התיאור הזה לא מתחבר לכם לאזכרה, כנראה שלא הכרתם את הרב אלימלך שפירא זצ"ל. הרב שפירא, שהיה ראש המכינה הקד"צ בפדואל, נרצח בפיגוע בגיל צעיר, והשאיר תלמידים רבים שמנסים לשמר את דמותו המיוחדת. בין השאר הוא ניגן בחליל, והיה מחובר היטב לעולם המוסיקלי. באזכרה, שהיתה במלאת שבע שנים להסתלקותו, הופיעו תלמידי ישיבת 'ארץ הצבי' והמכינה הקד"צ 'חוסן' שבפדואל, והשמיעו יצירות מקוריות שלהם - ערב שראוי לכתבה בפני עצמה. הלהקה שהיתה כל הערב על הבמה וליוותה את היוצרים הצעירים, מורכבת כולה מבוגרי הישיבה בפדואל, ושמה בישראל 'ארמונ-י'ה'. שם הלהקה כבר מרמז על הרוח המובילה אותה ועל פרץ המקוריות. שימו לב למשפט הבא, מתוך החוברת של הדיסק החדש: "תודה לרב הקדוש מכף רגל ועד ראש, מו"ר הרב כץ שליט"א (ראש הישיבה בפדואל) שגידל אותנו ושלף אותנו מביצת המטריקס, ונתן לנו את השריטה, ונטע אותה בתוכנו". וכמו המילים שהם בוחרים, כך גם המוסיקה בדיסק הבכורה 'השמיעיני' - מקורית, מעניינת ואפילו קצת פורצת דרך.

הקו הכללי של הדיסק נובע מהיותם תזמורת חתונות. לא מעט שירי חתן וכלה, ניגונים קצביים והרבה שמחה. הסגנון הרוקיסטי של הגיטרות שלהם מוביל לאורך האלבום, אבל הם קורצים לעוד הרבה סגנונות שונים (מוסיקה אירית למשל). הרוח היא אותה רוח שנושבת אצל רבים מהצעירים בציבור הדתי לאומי – שילוב בין הרב קוק לבין תורת ברסלב, ריקוד לצליליו של הרב קרליבך עם נגיעות חב"דיות פה ושם. אפשר להרגיש את ההשקעה הרבה והמחשבה שמאחורי העיבודים. קחו למשל את שיר 15 – חיבור נהדר בין 'ייבנה המקדש' של קרליבך לבין המעברים הכל כך מוכרים מ'כוורת', או שיר 18, שהקפיץ אותי עם עיבוד קאנטרי מדליק לשיר 'מהרה'.

לצד הגיטרות המתלהבות ישנה עבודה מאוד יפה של כינור. אורן צור מלהטט על הכינור, ונמצא בכל מקום בו נותנים לו להיכנס. גם החלילים למיניהם עושים טוב על הלב, והביצועים האינסטרומנטליים משאירים אותנו עם טעם של עוד (הפעם לא התכוונתי לכלי הנגינה, אלא דווקא למשמעות המקורית של הביטוי).

דווקא בנושא השירה יש עדיין מקום לשיפור, בעיקר בהרמוניות שבקולות המקהלה. מה לעשות, ולא תמיד המשחקים שאפשר לעשות עם כלי הנגינה, עוברים יפה גם לביצוע השירתי.

לסיכום, הדיסק 'השמיעיני' של להקת ארמונ-י'ה מכניס אותנו לקצב ולשמחה של ימי הנחמה, ברוח צעירה ובכיף.

seret@etrog.tv