בשבע 356: גם אנחנו בעייפים?

איך יכול להיות שגירסה חדשה ונרחבת של הגירוש עומדת על הפרק, ואיש כמעט אינו מנסה להתנגד?

דודו אלהרר , ז' באלול תשס"ט

השאלה המטרידה אותי מכל היא, האם הגירוש והחורבן של גוש קטיף וצפון השומרון יחזור על עצמו? התשובה היא ככל הנראה חיובית. כל הסימנים מורים על כך. הנשיא האמריקני, האיחוד האירופי, עצרת האומות המאוחדות, ארצות ערב, דעת הקהל העולמית, התקשורת הישראלית - כולם בדעה שיש להקים מדינה ערבית נוספת על אדמות ארץ ישראל ולסלק את היהודים שמפריעים ל'פתרון' הנורא הזה.

בדבר אחד הייתי בטוח מעבר לכל ספק: המתיישבים ביהודה ובשומרון עצמם יתנגדו למהלך הזה - ולוּ באמירה רפה, בחצי פה, אם לא במחאה נמרצת ונחרצת. ולא היא! כפי שהדברים נראים לעין כל, גם למתיישבים כבר לא איכפת. כן גירוש - לא גירוש, כן חורבן - לא חורבן,  כאילו מדובר בגל קצף עכור, וכל שצריך הוא לעצום עיניים ולסתום את הפה עד שיחלוף לו מאליו. הנהגת יש"ע מפגינה חוסר אונים, ופעילות נוער הגבעות שנראתה לי מבורכת ומקודשת, מתקבלת רע מאוד בדעת הקהל הישראלית ומהווה מכשול סרק שניתן להסירו בקלי-קלוּת. ההתלבטויות בממשלה אינן נאחזות אפילו בקרע שבין החמאס לבין הפת"ח. הפור נפל! עכשיו מתווכחים מי יבצע את המלאכה הבזויה: צה"ל או המשטרה?

אז אולי גם אני צריך לוותר? ככלות הכל, מה כוחי אם הכל הניפו דגל לבן?

פניתי לכל מיני אנשים חשובים שאני מכיר, ולא מצאתי איש אחד ויחיד שירגיע אותי ויאמר לי במפורש שהסיוט שלי מיותר, ושהמציאות בה אני חי אינה אלא דמיון פרוע. אתמול כבר הלכתי לישון בתחינה לצור תמים פעלו שלא יחזיר לי את נשמתי בבוקר, וכך אעבור לעולם שכולו טוב כשלא ראיתי בחיי את רעת ירושלים ויהודים מגורשים מבתיהם. אבל אלוקי ישראל לא שעה לתפילתי מפני חטאיי, ונגזר עלי לסבול את המראות והקולות ואת הישועה הנעדרת. אוי לי כי נדמיתי…

 

הפתרון: ועדת חקירה לגירוש

בפרשת 'ראה' שקראנו השבת, ניתנה לנו הבחירה בין הקללה לברכה אם נשמע ואם לא נשמע. כל מי שעיניים לו בראשו רואה כי לא שמענו! סרנו מן הדרך שציוונו הא-ל, אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידענו. הציונות הקימה בית לאומי לעם היהודי אשר מואס ביהדותו ודוחה בשתי ידיים את הגאולה ככלי אין בו חפץ. איזו הצדקה יש עוד לקיומנו על האדמה הזאת?

כניסיון אחרון יזמתי עצומה באינטרנט (www.atzuma.co.il/petition/teku999/1) הקוראת להקמת ועדת חקירה ממלכתית אשר תחקור את הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, שראש הממשלה כינה אותו "טעות" שלא תחזור על עצמה. חשבתי לעצמי שמאות אלפים יחתמו עליה. הלא ישנם כ-300 אלף מתיישבים רק ביהודה ושומרון. הצבתי לעצמי יעד של מיליון חותמים בתוך שבועיים, והגעתי כעבור ארבעה ימים ל-685 חותמים בלבד. אין לי אפילו 8,000 חותמים, כמספר המגורשים מגוש קטיף וצפון השומרון! מה זה מלמד?

כל הדברים שכתבתי לעיל נועדו לתכלית אחת: בואו נתנער, נקום, נעשה מעשה! נביא לממשלת ישראל תביעה של מיליון אזרחים לחקור את הפשע שהיה ושעלול לחזור על עצמו! תחתמו על העצומה, אנשים נשים וטף! מותר ורצוי להוסיף את התינוקות! תגייסו את המשפחות, את החברים והמכרים! בל נוותר! המחזיר שכינתו לציון לא ימחל לנו! אסור לנו באיסור חמור להרים ידיים!

את החוב הזה אנחנו חבים לעצמנו, לילדינו, לדורות הבאים, אבל בעיקר לדורות רבים לפנינו שנספו על קידוש השם בטבח, שחיטה, רעב, תנורי שריפה ותאי גזים, למען גאולת ישראל העומדת כיום על פי תהום!

אם הגירוש והחורבן יעלו על שולחן ועדת החקירה, למן התקווה שנכזבה ועד לתוצאות האיומות, לא יהא מנוס מן המסקנה שעלינו להיאחז בכל גרגר מאדמת הקודש שלנו. שכל ויתור רק ירחיק יותר ויותר את השלום ויקרב את המלחמה הבלתי נמנעת בין היהודים לערבים. מדובר בבתינו, באדמותינו. בנפשנו היא!