בשבע 356: מכתבים למערכת

קוראי העיתון , ז' באלול תשס"ט

קלה צעירה/  ד"ר חנה קטן, שעלבים

(בתגובה ל'האולם שייך לצעירים', גיליון 354)

אני זוכה לראות כלות רבות במסגרת עבודתי שפונות אלי להדרכה לקראת החתונה (להערכתי טיפלתי כבר באלפי כלות בשנים האחרונות), בהחלט מדגם מייצג; ההתרשמות המאוד אובייקטיבית שלי היא שהכלות הצעירות (ואף הצעירות מאוד) בשלות לנישואין בדרך כלל הרבה יותר מאשר הכלות המבוגרות יותר, ושהן מנהלות אח"כ בדרך כלל בתים לתפארת (עם רבות מהן יש לי קשר רצוף שנים רבות). יש בכלות הצעירות יותר זרימה, יותר טבעיות, יותר גמישות, יותר אופטימיות, וכל אלו הן הרי המתכון לחיים זוגיים מאושרים! שמעתי פעם הרצאה מאלפת מפי חיים פלק, מנכ"ל ישפ"ה, שאף הוא תמך, כשהוא מסתמך על הפרספקטיבה שלו כעוסק בתחום הרגיש של שידוכים בציבור שלנו, בגישה שהגיל האופטימלי לנישואין הוא עד 22-23; אחר כך העסק מתחיל 'להסתבך'...

אני חלוקה נחרצות על הערותיו של הרב מילנר: הפניית הבנות לשירות לאומי כחובה, ואח"כ הלימוד במדרשות, גורמים לתהליך של השהייה בבניית האישיות הנשית-זוגית, ולא להיפך. הבנות מתחילות 'לחפש את עצמן', ולהסתובב סחור-סחור במקום, במקום שיגשו ישירות למטרה העילאית של בניית בית בישראל. מקובלת עלי יותר דעתו של הרב לבנון שיש הצדקה לעיתים להשתהות מעט לשם רכישת מקצוע, על מנת לסייע בבניית בית של תורה.

 

ניצבי חלם/ ציפי לידר, ירושלים

  לא הגדלת כוח האדם המשטרתי היא שתפתור את בעיית שרשרת מקרי הרצח, שהיינו עדים להם לאחרונה.

  הפתרון הקל הזה מזכיר את חכמי חלם, שבנו בית חולים ליד  גשר רעוע, כדי לרפא את הפצועים שנפלו לנהר. זאת במקום לתקן את הגשר, ובכך למנוע את פציעתם של העוברים ושבים.

  הפתרון למניעת מעשי הרצח הוא המתכון הישן והטוב – חינוך, ושוב חינוך, ושוב חינוך. הגבלת המתירנות בבית, בבתי  הספר, בצפייה חופשית בסרטי אלימות באינטרנט ובטלוויזיה וצמצומם הדרסטי – אף היא תועיל להתמודדות עם האלימות הגואה בחברה.

  מן הצד האחר יש לנקוט עונשים חמורים ביותר נגד בריונים ורוצחים, כדי להשיב את אלמנט ההרתעה לחברה מפני אלימות בפרט ומעשים פליליים בכלל.

 

סכנת ה'פוסט'/ אברהם וולף, מודיעין

(בתגובה ל'חינוך בסימן קריאה', גיליון 355)

במאמרו המצוין של אבי רט הוא מתאר את עולם ה'פוסט' שחדר ליהדות, לציונות וגם לחינוך ומקדש את הספק, במקום להציב בפני התלמידים עולם ברור ומוגדר.

ברצוני להוסיף שעולם הפוסט לא רק מקדש את הספק, אלא פשוט מעלים עובדות היסטוריות: מוציא קטעים ממגילת העצמאות בהם מתואר הקשר של העם היהודי לארצו ומאיין את עברנו בארץ ישראל. על סמך מיצג-שווא זה ועוד השמטות משמעותיות הוא מתיימר לתת לתלמידים חומר למחשבה עצמאית כדי לערוך דיונים מעמיקים.

כך נוצרות ספקות השלוחות לכל פינות חיינו בארץ, ועם ישראל משלם את המחיר בתהליכים של תלישות, ניכור ואובדן זהות.

יש צורך במהפך רציני בכל מערכות החינוך ולא להסתפק בלעשות לביתנו כי כל ישראל ערכין זה בזה.                         

צימוקים לשבת/ משה טאו, רחובות

בן 80 הוציא רישיון טיס.

זקן ממריא.