בשבע 356: מיקרוסקופ

ע. גרסיאל, ח. לוז, י. מידד , ז' באלול תשס"ט

עולים על הגל/ עדי גרסיאל

מי שפתח עיתונים בשבוע האחרון יכול היה לחשוב כי גל של אלימות שטף לפתע וללא התראה את כל המדינה. המציאות, כמובן, שונה. על פי נתוני מרכז המידע של הכנסת, בעשור האחרון, כמעט כל יומיים נרצח בישראל אדם על רקע פלילי. אלא שידיעות אלו נדחקות בדרך כלל לשולי העמודים הפנימיים  של העיתונים. רק כשמתרחש אירוע מזעזע במיוחד, כמו הלינץ' בחוף בתל אביב, נזעקת התקשורת ומעלה אותו לסדר היום.

אלא שהכוח של העיתונות במיקוד תשומת הלב הציבורית הוא גם מקור חולשתה: אין לה סבלנות להתמיד בסיקור וכעבור כמה ימים היא ממהרת לפרשה הבאה. כמו זרקור של מגדל שמירה התקשורת מסוגלת לחשוף עוולות, אבל רק לרגע, היא חייבת להמשיך הלאה. לפעמים זה מספיק, כמו במקרה של חשיפת ניגודי העניינים בפרס ספיר למשל, שהובילה לביטול הפרס. אבל כשמתמודדים עם בעיה מערכתית כמו האלימות ברחובות, אין די בדיון ציבורי בן כמה ימים. הטיפול צריך לכלול היבטים משטרתיים, משפטיים, חינוכיים וגם התייחסות לפן הלאומני. רק מעקב עיתונאי עקשני ומתמיד יכול להוביל לתוצאה. ותתפלאו, זה אפשרי. עובדה שבעקבות לחץ ציבורי ותקשורתי החלה המשטרה בחודשים האחרונים לטפל במשפחות הפשע בהצלחה בלתי מבוטלת.

 

אזהרות? לא דיווחנו, לא שמענו / חני לוז

ביום שני הבוקר ב'הכל דיבורים' ברשת ב' עסק ירון דקל במה שאמרו פוליטיקאים ואנשי ביטחון לפני "תוכנית ההתנתקות" ומה הם אומרים היום על דעתם אז. ראשית, יש לציין לשבח את עצם השידור המיוחד במלאת ארבע שנים לגירוש, ואת התעוזה להעלות כמה שאלות קשות לחלל הציבוריות הישראלית.

דקל שידר מקבץ הקלטות מעניין ואפילו מרתק, עם קולותיהם של פוליטיקאים שקידמו בשקיקה את ה'התנתקות', והקריא עצומת תמיכה באריק שרון, עליה חתומים בכירים במערכת הביטחון. אחד מהם, אלוף (במיל') דני רוטשילד, היום נשיא המועצה לשלום ולביטחון, הועלה לשידור ולאחריו - השר והח"כ לשעבר, רן כהן. בהקלטה של כהן שהושמעה פעמיים, הוא מאיים שאם לא נצא מעזה מיד, הטילים יגיעו עד לאשקלון... דקל התנהג כמראיין נוח, ואפשר לשניים להתחמק באלגנטיות. מעבר לכך, המראיין אף יצא להגנתו של כהן ואמר שמקבלי ההחלטות לא יכלו לדעת שהמצב הביטחוני ידרדר כל כך ושהחמאס יתפוס את השלטון בעזה. "כמובן שאף אחד לא צפה, גם לא גופי המודיעין, את העלייה של החמאס. זו היתה הפתעה ואי אפשר לבקש ממקבל החלטות כשאין לו דו"ח מודיעיני שיצפה את עליית החמאס, אלא אם כן הוא נביא". האומנם? הרמטכ"ל, ראש השב"כ ומומחים אחרים זעקו והזהירו. הבעיה היא שאף אחד לא רצה לשמוע. אלוף במיל' יעקב עמידרור הזהיר מפורשות: "אין ספק שהלחץ המדיני יגבר אחרי הנסיגה החד צדדית, 'כדי שהרצועה תחיה חיים נורמאליים' יאמרו שרי החוץ בעולם, ישראל לא תעמוד בלחץ ואנו נבנה את מדינת החמאס והחזבאללה על סיפה של אשקלון ובטווח הקטיושות מצומת עד הלום". דבריו של עמידרור הובאו בעתירה של תושבי גוש קטיף נגד 'חוק ההתנתקות' שהגיש הפורום המשפטי בחורף 2005. לא די שהקולות השפויים הושתקו והתקשורת ניצלה את כוחה לקידום ה'התנתקות' גם בערוץ ממלכתי, ראוי, גם לאנשי תקשורת, להגיד "טעינו, השתקנו את הקולות שהזהירו", ולא להמשיך להצניע את קיומם.

 

המלה היא: ערבים/ ישראל מידד

לאחר שבוע וחצי של התנפלות מתוזמנת על הצבור החרדי בעקבות "האם המרעיבה" ועל חייל הנח"ל החרדי שלא-כל-כך-אוהב את "הגאים", ולאחר השימוש התמידי במונח "המתנחלים", הפכה התקשורת לרגישה פתאום. הזיהוי הלאומי-אתני-דתי של חבורת הרוצחים בחוף בתל אביב הועלם. יכול להיות שזה בגלל שהם ערבים?  כן, ערבים.

 מכיוון שהתקשורת עוסקת בעניין שהוא לרוב 'נדיף', של 'כאן-היום-ומחר-איננו' ולכן אי-אפשר לכמת אותה או למדוד אותה או אפילו לבקר אותה, אין להתכחש להתרשמות מהדיווחים של מוצ"ש ויום ראשון, כאילו כולם החליטו שלא לאזכר את המוצא האתני-לאומי של החשודים ברצח אריה קרפ בחוף הים התל-אביבי. סליחה, של רוב המבצעים.  דווקא שתי הצעירות הוזכרו כ"רוסיות". הערבים היו "תושבי ג'לג'וליה", כמעט בצורה גורפת.

בעיתון 'הארץ' ביום ראשון השבוע, התואר "ערבים" הופיע רק בפי ההורים של הנערה א' שצוטטו כאומרים "הבת שלנו יצאה עם ערבים מג'לגו'ליה".  האם יגאל עמיר תואר כ"הרצליני" בזמנו?  ממתי מזהים פושעים באמצעות עיר מגוריהם?  האם זה חלק ממבחן גיאוגרפיה לילדינו, לדעת אם הם יודעים איפה גרים ערבים? 

הכי קרוב לשימוש בערבים היה במשפט של ג'אבר ג'אבר מג'לג'וליה שאמר  לאתר 'וואלה', "אני מאוד מתפלא ממה שקרה ואני מאמין שמדובר בחשדות בלבד ושבסופו של דבר יתברר שהם לא מעורבים בסיפור הזה".  "מעורבים" קראתם, ואולי יש כאן רמז?

  עניין אחר, אך מעניין לא פחות, הוא הדיווח המינורי על פנייתו של

 ח"כ מיכאל בן ארי לשר המשפטים נאמן, בבקשה להשעות את השופט נויטל. השופט שחרר למעצר בית את הקטינה החשודה במעורבות ברצח בתל ברוך, אך הורה  לאחרונה להשית תנאים מגבילים פי כמה על קטינה פעילת ימין מחברון שהואשמה בריסוס כתובות גרפיטי והפרת צו.

תקשורת לא מאוזנת, בלתי-אמינה ומגויסת כבר אמרנו?

 

חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

גלובס דיווח כי מו"ל "הארץ-דה מרקר", עמוס שוקן, היה בין הנוכחים בחתונתם של עידן עופר ובתיה פרי בארץ. זאת על אף שדה-מרקר מוביל קו נחרץ כנגד יחסי הון-שלטון, ומרבה לפרסם מאמרים בנושא.

ארגון 'עיתונאים ללא גבולות' פרסם כי בעקבות אירועי הדמים ברפיח, החמאס מונע גישה של אנשי תקשורת לאזור ולבתי החולים בכל הרצועה.

ערוץ 10 עשוי להוסיף סכום נוסף לפתרון המשבר סביבו. על-פי ההערכה, מדובר על הזרמה מיידית של עוד כ-15 מיליון שקל, על מנת להביא לסגירת חובות התוכן של הערוץ. כך דיווח אתר אנרג'י.

 

ביקורת הנקרא

"כאשר הייאוש הקיומי תוקף אתכם או סתם חוש צדק בסיסי משתלט עליכם, בואו לבילעין"

הבמאי אודי אלוני מציע לתל-אביבים תחליף זול לפרוזק (ווינט, יום א')

 

"כשל סגנוני, מלאכותיות בעלילה ורדידות בהגות – מה עוד צריכה יצירת ספרות ישראלית כדי לזכות בפרס ספיר?"

פרופ' דן מירון על הנימוקים האמיתיים לזכייתו של הספר 'אחוזת דג'אני'

(7 לילות, ידיעות, יום ו')

 

"בעולם המושגים שאני חי בו הייתי דן למוות גם את דודו טופז"

מנחם בן עם פתרון פלא לאלימות הגואה

אנרג'י-מעריב, יום ב'