בשבע 356: הקייטנה של אלכס

עדי דוד , ז' באלול תשס"ט

גם היום הוא עמד שם. כבר מרחוק ראיתי אותו.

כל יום, מאז תחילת החופש הגדול, אלכס היה מחכה לי על הדרך הביתה. היינו

הולכים ככה יחד עד שהוא נאלץ להיפרד ממני כשהגענו, וכל הדרך שאל אותי על

הקייטנה. כל פרט מהפעילות שעשינו אותו יום היה חשוב לו. אפילו באיזה שעה וכמה זמן לקח לנו לעשות כל דבר.

בהתחלה נהניתי מכל העסק. היה לי נחמד שהוא מתעניין כל כך, שמחתי לספר על

עצמי, ובכלל כיף לראות חבר מבית הספר בזמן החופשה. עם הזמן זה נהיה די מעצבן. הוא חקר על כל דבר שעשינו בקייטנה, ועיכב אותי. לפעמים, אחרי יום של פעילויות, רק רציתי להגיע הביתה ולאכול את ארוחת הצהריים. חיפשתי לי דרכים להתחמק ממנו, אבל הוא תמיד השיג אותי ושאל את השאלות המעצבנות שלו.

היום חם, הידיים שלי עדיין דביקות מהסיור שעשינו עם הקייטנה ביקב ומבציר

הענבים. אני רק רוצה הביתה, והנה שוב הוא מחכה. אמא סיפרה לי שלהורים של אלכס אין כסף לשלוח אותו לקייטנה, שיכול להיות שלכן הוא כל כך מתעניין ושחשוב שאשמור איתו על קשר. מאז שנמאס לי מהשאלות ומההצקות שלו בנושא הקייטנה, אני מנסה להתרחק מחברתו. לפעמים יש לי הרגשה קצת רעה בגלל זה, אבל היום באמת שאין לי חשק לדבר איתו.

אלכס כבר מקפץ מרגל לרגל מחוסר סבלנות: "איך היה היום בקייטנה? מה עשיתם?"

"אין לי כוח אליך, אלכס", צעקתי בקול רם מדי. ראיתי על הפנים שלו שהוא קצת

נעלב, אבל הוא לא הסתלק.

"אני חייב לדעת! בבקשה..." הוא הסתכל בי במבט מתחנן.

"למה זה כל כך חשוב לך? למה אתה חייב לתקוע את האף שלך בחיים שלי?" צעקתי שוב.

ראיתי עליו שהוא נפגע באמת. הרגשתי קצת רע, אבל חשבתי שהפעם זה די

הגיע לו. אלכס הסתובב, והתחיל ללכת. נראה לי שהוא בכה. חשבתי על מה שאמא

אמרה לי, והתחלתי לרוץ אחריו. "אלכס סליחה, אל תלך", אבל הוא רץ לכיוון

הבית שלו. רצתי אחריו, קופץ מהמדרכה, דוחף את דלת הכניסה לבניין, מדלג על

המדרגות. תפסתי אותו בדיוק כשהוא ניסה לטרוק את דלת הבית.

מה שראיתי בתוך הבית הפתיע אותי מאוד. הבית של אלכס, שהוא תמיד נקי

ומצוחצח נראה עכשיו כמו מגרש גרוטאות. על הרצפה עמדה גיגית אדומה ענקית עם קרעי עיתונים בתוכה, כוס וכפית חד פעמיים דביקים ממיץ אדום עמדו על השולחן ועל הרצפה היו אינסוף חתיכות קטנטנות מבקבוקי פלסטיק גזורים. "אלכס, מה זה?" כנראה שאלכס ראה את הבלבול בפני, בגלל שלמרות שהוא נראה פגוע ומבויש, הוא ענה "זו הקייטנה שלי. כל יום אני עושה בדיוק מה שסיפרת לי שעושים בקייטנה".

 הוא הצביע על הכוס והכפית: "זה היה קרטיב מעולה. אני החלטתי כמה סירופ לשים, אז הוא היה יותר מתוק מאלו שקונים במכולת. מהבקבוקים הכנתי מטוס. הוא עדיין מתייבש בחוץ, רוצה לראות?"

הסתכלתי עליו, היה נראה לי שאלכס נהנה יותר ממני, כי הוא בחר את הפעילויות ועשה הכל לבדו, בלי שהמדריכים יפקחו עליו כל הזמן. הצבעתי על הגיגית ושאלתי "ומה זה?" אלכס הסמיק לרגע ולחש "זו הבריכה שלי".

דמיינתי לי לרגע את אלכס שוחה לו בין פיסות העיתון הקטנטנות. הוא בטח אסף

את כל העיתונים מהשכונה ועבד שעות לגזור אותם "וואו, אלכס, מותר לי

לשחות?"

שנה הבאה, אבקש מאמא שתרשום אותי לקייטנה של אלכס.