בשבע 357: לספר כדי לחנך

החל משנת הלימודים תש"ע ייכלל הסיפור החסידי כפרק חובה בבחינות הבגרות בספרות למהפך הזה אחראית ד"ר דינה לוין.

עפרה לקס , ז' באלול תשס"ט

השיחה עם ד"ר דינה לוין מרתקת, ומשובצת בסיפורי חסידים ובפירושם. בעצם אפשר לומר שהמפגש איתה היה דומה לשיעור מוסר, רק בלי ההטפה: סנגוריה על עם ישראל, ציטוט דברי החוקרים בשם אומרם, תודות לכל עבר, ובעיקר היעדרו של המושג 'אני' ברוחבו המצוי. אכן ניכר כי ד"ר לוין, המשמשת מרצה בכירה במכללת בית וגן בירושלים וראש החוג לספרות במכללת 'תלפיות', חיה בכל רגע את משנתו של ר' אלימלך מליז'נסק, שעבודת הדוקטורט שלה הוקדשה לסיפורים עליו. לוין מעידה על עצמה שהחסידות הפכה לחלק מחייה, והיא מאמינה בכל ליבה בכוחו של הצדיק.

בסוף פגישתנו, כמו להסיר כל רבב של ליטאיות סקפטית, זכינו גם אנחנו באיזה 'מויפת' קטן, פרטים בהמשך.

 

טלטלה על קבר הרבי

פעם אחת נסע ר' אלימלך מליז'נסק לניקלשבורג שבצ'כיה, ושמע את רבי שמעלקא, רב הקהילה, דורש בבית הכנסת דברים גבוהים וקדושים, אך קהלו נותר אדיש. ר' אלימלך ביקש מרעו שיאפשר לו לדרוש. הוא סיפר לציבור כי פעם אחת נסע הגרף פאטיצקי (דמות מוכרת לשומעים) עם עגלון ושליש. השניים רצחו את הגרף ואחד מהם התחזה אליו. באחד הימים חלה המתחזה, והביאו לו רופאי אצילים שונים לטפל בו. אך רק הרופא הקטן, הכפרי, הצליח לרפאו, משום שבאמת הוא איש גס ולא אציל. ר' אלימלך המשיך ואמר לכל איש ואיש מהקהל במה הוא חטא, ואז הרעים כי רבם, ר' שמעלקא, הוא רופא לאצילים ואילו הוא, ר' אלימלך, רופא לכפריים ולכן הצליח להצילם. מייד שבו כולם וביקשו סליחת רבם.

"אבא שלי" פותחת ד"ר לוין "הוא דור שישי לר' שמעלקא מניקלשבורג. כשהתחלתי את עבודת המחקר על ר' אלימלך, פתאום גיליתי סיפורים על ר' שמעלקא ואת העובדה שהוא היה חבר מאוד טוב של ר' אלימלך. כשהבאתי לאבי את הסיפור הזה, הוא מאוד שמח. אני ראיתי בזה סגירת מעגל".

למעשה, החיבור של ד"ר לוין לדמותו של רבי אלימלך לא החל דווקא בבית. במשך כל שנותיה ככמחנכת וכמורה לספרות, היא התחמקה מנסיעה לפולין עם תלמידים. אולי בגלל היותה בת לניצולי שואה, המסע נראה לה עמוס מדי. "אמרתי שאם יסתדר לי, אסע עם בעלי".

יום אחד זה קרה. בעלה אלימלך(!), חשב תנועת בני עקיבא במשך 46 שנה, עמד לנסוע לפולין עם משלחת של עובדי התנועה והקומונריות, ולוין החליטה שזו ההזדמנות שלה להצטרף. המשלחת ביקרה במחנות הריכוז וההשמדה של פולין, ולאחר מכן הגיעה לקברו של ר' אלימלך מליז'נסק. "חוץ מ'אדרבה' לא אז ידעתי שום דבר על ר' אלימלך. אבל משהו קרה שם. היינו מסומרים, לא יכולנו לזוז שעתיים מן המקום". לוין חשה טלטלה נפשית של ממש כשהיתה שם, אך לא הבינה מדוע. אחר כך היא ביררה ומצאה שדברים כאלה קורים לרבים המבקרים בציון של הרבי. לאחר בדיקה היא מצאה את הסיבה: "ר' אלימלך כתב שמי שיעלה לקברו ביום היארצייט, כ"א באדר, לא ימות בלא תשובה. פירושו של דבר שמשהו קורה לנשמה, גם אם לא יודעים עליו דבר".

 

יש 'בשר' למחקר

המסע של משפחת לוין לפולין התקיים בדיוק בראשית לימודי הדוקטורט של דינה. לאחר ששבה לארץ ניגשה לוין אל המנחה שלה, פרופ' יואב אלשטיין, ואמרה לו שהיא רוצה לכתוב על ר' אלימלך. הפרופסור השיב שתבדוק אם 'יש בשר' למחקר. "התחלתי לבדוק ולחפש סיפורים, וכשחזרתי השבתי לו: 'יש בשר בקר!'. התחלתי להתעמק בחסידות ובדרשות החסידיות. במהלך שש שנות הדוקטורט למדתי כל שבת את הדרושים של ר' אלימלך לפרשת השבוע, ואז נתגלה לי עולם מלא וגדוש".

מאז הנסיעה ההיא פקדה ד"ר לוין את קברו של ר' אלימלך 9 פעמים ביום היארצייט. "אני לוקחת קוויטלאכים איפה שאני רק יכולה: מתלמידות, מאנשים בבית הכנסת ומחברים. וכשאני יושבת שם ופותחת את הפתקים של מי שביקש שגם אתפלל עבורו, אני מתפללת ומרגישה שזה לא אני, פשוט יושבת שם ומתחברת לצרות של כולם, לבקשות של כולם".

לוין מספרת שתפילות על ציונים של גדולי ישראל מעולם לא היו עבורה נושא זר. "ביום הנישואין שלנו אנחנו נוסעים הרבה פעמים לקברי צדיקים. הדברים הוחדרו לי באולפנת כפר פינס, שם למדתי במחזור ב'. העניין של הכוונה והדבקות היו שם בלי לדבר על חסידות. לא לימדו את הדברים כמו שעושים היום למשל בישיבת רמת גן. אבל הרב משה שפירא ואשתו, הוריו של הרב יהושע שפירא (ראש ישיבת רמת גן. ע"ל), היו מורים שלי, והם היו דוגמה להתנהגות חסידית. אחר כך, כשאת נחשפת ליסודות החסידות, הדברים מתיישבים על קרקע מאוד פורייה". בהמשך חוזרת האולפנא, מוריה ומחנכיה מספר פעמים בדבריה של ד"ר לוין. דמותו של אלי ששר ז"ל, שהיה ראש האולפנא, העובדה שהמנחה בתארים השני והשלישי שלה, פרופ' יואב אלשטיין, היה גם המורה שלה לאגדה באולפנא, עוד מורה אגדית לספרות שלימדה יצירות של שמשון מלצר, וכמובן ההווי של שבת בכפר פינס: התפילה מול השמש השוקעת, הריקודים בחדר האוכל והשירה.

במהלך עבודת הדוקטורט שלה ניתחה לוין את הסיפורים אודות ר' אלימלך מליז'נסק, ועסקה בבחינה המטאפיזית והמוסרית שבסיפוריו. "פרופ' אלשטיין קבע, שהמאפיין של הסיפור החסידי הוא האקסטטיות: היציאה מעצמך ומהעולם הזה והפריצה כלפי  מעלה. אני ראיתי, שבסיפור יש תשתית מוסרית שבלעדיה אתה לא יכול להגיע לאקסטטיות. זו לא המצאה של החסידות, אנחנו רואים את זה כבר בתורה: "הלוא פרוס לרעב לחמך" - הדבר הראשון זו ההתנהגות המוסרית, והיא מאפשרת לך את הפריצה. בסיפור החסידי הצדיק הוא שמדגים את ההתנהגות המוסרית, והרבה פעמים הוא מעלה את האיש הפשוט לדרגה שוות ערך אליו. האיש הפשוט מתנהג בצורה כל כך אמיתית, כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה, ולא פלא שהוא מגיע לפסגות רוחניות".

 

הצדיק עוזר

עבודת הדוקטורט של ד"ר לוין לקחה את כל הזרמים התת-קרקעיים שחיו אי שם בתוכה וחוללה שינוי של ממש בחייה. "מי שעושה עבודת דוקטורט במתמטיקה, זה לא עושה לו כלום", היא מסבירה. "אצלי, העבודה היא חיזוק אמוני שמתגבר מיום ליום. הקדוש ברוך הוא כיוון ומכוון אותי, ומאז ההיחשפות לחסידות, כל עולמי - המודעות הפנימית וההתייחסות למימד הפנימי, השתנו לגמרי.

"אני משמשת ראש החוג לספרות במכללה בתלפיות, ויש לנו שם גם משתלמות חילוניות. כאשר כ"א באדר מתקרב ואני מתחילה לספר לאן אני נוסעת, גם הן נותנות לי קוויטלאכים. מישהי סיפרה לי שבעלה רוצה להתגרש ממנה, ודרושה רק חתימה של שני הצדדים על הגט. עשיתי סימן מיוחד על הפתק הזה, ושפכתי את הלב אצל רבי אלימלך. כשחזרתי, ראיתי אותה מחייכת ושאלתי מה נשמע. היא השיבה: 'אל תשאלי, בעלי קרע את הגט, הוא רוצה שלום בית'. זה קידוש ה', שבלי הטפות, בשקט, הצדיק עוזר".

"ר' לוי יצחק מברדיטשב" - הנה מגיע סיפור נוסף, הפעם בציטוט ישיר מפיה של ד"ר לוין - "הולך ליריד ומתאכסן שם. היריד אז היה כמו הקניון של היום: מקום פרוץ שמועד לפורענות. בבוקר קם ר' לוי יצחק ורואה את היהודים הצעירים חוטפים זוג אחד של תפילין ומתפללים מהר מהר. ר' לוי יצחק קורא להם בידייש 'בואו הנה'. הם באים, והוא אומר 'תשמעו: מממה גגגגה' וממשיך לגמגם. הצעירים שואלים אותו 'מה זה?' אבל הוא ממשיך. והם שוב שואלים אותו 'השתגעת? איך אתה מדבר אלינו?' ר' לוי יצחק משיב 'כך דיברתם עכשיו עם אביכם שבשמים'. הצעירים משיבים לו 'נכון, אבל ילד קטן שצועק ממממה גגגגה - מי מבין אותו? אבא שלו ואמא שלו, הם אלה שמבינים אם הוא רוצה חלב או מים. כך ה' מבין אותנו'. שמע את זה ר' לוי יצחק, רקד משמחה, ובראש השנה סיפר את הסיפור הזה כדי לסנגר על עם ישראל".

אחת ממסקנות הדוקטורט של דינה לוין היתה שחשוב להכניס את הסיפור החסידי למערכת הלימודים ולבחינות הבגרות בספרות. שש שנים ארך מסע השכנועים שלה מול משרד החינוך, כשמכתביהם של פרופסורים מתחום הסיפורת החסידית והוראתה מגבים אותה. "כמו כן נתתי הרצאות בהשתלמויות מורים, וכך נחשפו המורים לז'אנר הספרותי הזה". לוין מציינת אישים רבים שסייעו בדרך, מה שהביא בסופו של דבר לכך שבשנת הלימודים שתיפתח השבוע, ייכלל הסיפור החסידי כפרק חובה בבחינת הבגרות בספרות.    
מדוע את מייחסת חשיבות שכזאת ללימוד הסיפור החסידי בבתי הספר?

"עדיין לא נערך סקר מדעי בנושא 'השפעת לימוד הסיפור החסידי על תלמידים', אולם מניסיוני בהוראת התחום מזה תשע שנים במכללות להוראה, אני יכולה להעיד שהסטודנטיות מתחברות לז'אנר זה, מזדהות עם הסיפורים ולא פעם אומרות לי שהדברים מחלחלים לנשמה. גם התלמידות שמלמדות בשטח מספרות כמה התלמידים מתחברים לזה. הסיפור החסידי עשוי לתת מענה לכך בכל הגילים, בכל הרמות ובכל סוגי האוכלוסיה".

"בבני ברק מלמדים את הסיפורים האלה בגן, בבית הספר את יכולה לפשט את הסיפור, ובתיכון את כבר תחפשי את הרבדים: תנ"ך, חז"ל, קבלה, פיוט. כל הרבדים הספרותיים הערכיים היהודיים מצויים בסיפור החסידי, ופתאום נגלה לך עולם שלם".

לוין מספרת על מורה לספרדית בתיכון חילוני יוקרתי עימה שוחחה לאחרונה, אשר סיפרה לה שכבר 11 שנים ובכל הזדמנות היא מספרת לתלמידיה סיפורים על הבעל שם טוב. "בהתחלה היא חששה שההורים יתלוננו, אך ראה זה פלא, התלמידים צמאים לשמוע את סיפוריה והם מבקשים ממנה בכל הזדמנות לשמוע על הבעש"ט. כשספרתי לה שכיום הסיפור החסידי הוכנס לתכנית הלימודים, היא היתה בעננים. אין לך מושג, היא אמרה לי, כמה זה חשוב לנוער".

 

סיפורים עם ערכים

בעבודת הדוקטורט שלה מתארת לוין את הגישה הרווחת בהוראת הספרות בתיכונים עד לפני כמה שנים, ככזו שהדגישה את הז'אנרים וה'אסכולות' וזנחה את הערכים הטמונים בספרות ואת יכולתם לחנך. לוין הביאה מדבריהם של חוקרים והוגים שונים בתחום, כאשר היא תומכת בדעת המיעוט הגורסת כי בספרות יש ערכים וכי היא כר פורה להנחלתם מן המורים אל התלמידים. הסיפור החסידי, לפי לוין, הוא הזדמנות מצוינת להנחיל כלים ספרותיים ומוסר יהודי בחדא מחתא. "בכל סיפור אנחנו מחפשים את האידיאה שמונחת בבסיסו ומאחדת את כל הכלים הספרותיים. הבסיס בסיפור החסידי הוא קודם כל מוסרי. אנחנו קרובים לקב"ה, אנחנו אוהבים אותו, מודים לו, רוצים להתפלל אליו, וזה מסתדר טוב עם 'רחמנא ליבא בעי'.

"מסרים נוספים שיש בחסידות זה למשל תבדוק את עצמך, אל תתפוס נפח, כי נפח ואגו לא הולכים עם בורא עולם". ערכים אחרים שמזכירה לוין בין השאר בעבודת המחקר שלה: אהבת הזולת, ערך הלימוד, אמון, גמילות חסדים, ענווה, מנהיגות, אמת ועוד. היא אף מצטטת מאמר של המנחה שלה, שקובע כי בחסידות יש התייחסות והתמודדות עם הניכור של האדם המודרני מאלוקיו, מסביבתו וממנו-עצמו.

בשטח, איך התלמידים מתחברים לסיפורים על עגלות, סוסים ושלגים?

"אנחנו קוראים לזה בספרות פרטים ריאליסטיים. אנחנו לא מלמדים היסטוריה, אבל יש פרטים שהם אמת. כשיורד שלג, ור' זושא חוזר מהמקווה והעיירה שלו מלאה בוץ, והוא צריך לעלות על קרשים כדי לעבור ממדרכה למדרכה, ואורח דוחף אותו מהקרש ור' זושא נרטב ומתלכלך - הסיפור נשען על פרט ריאליסטי של שלגים ושל עוני גדול. לתלמידים לא קשה להזדהות, כי יש הנוסעים לאירופה ויודעים מה זה שלג, ולצערי הרבה יודעים מהו עוני. היום עם ישראל נמצא במצב כלכלי קשה".

כדי לסייע למורות להתקרב וללמד את הסיפור החסידי, מקיימת המכללה בירושלים ימי עיון. ראש המחלקה לספרות שם, ד"ר אסתר מלחי, אף סייעה ללוין בהוצאת שתי חוברות המנתחות את הסיפור החסידי על מבנהו הספרותי והערכי, בתוספת של רקע נרחב על העולם החסידי, על הדמויות המופיעות בסיפורים ועל הקשיים הצפויים למורים בדרך, וזאת כדי להקל עליהם את המלאכה ולגרום להזדהות של המורים עם הז'אנר.

חלום אחד של לוין קם ונהיה, אבל בחזונה משמש הסיפור החסידי גם כמתאים ללימוד לתלמידים עם קשיים שונים, החל מדיסלקציה - באשר הסיפור החסידי הוא קצר ואנקדוטלי, ומעלה על נס דווקא את האיש הפשוט, וכלה בהיותו כלי תרפויטי - באשר הוא סיפור עממי המסופר על אנשים פשוטים, ובו הצדיק העוזר לעולם, החלש מתעלה, הרשע נענש ועוד.

"עוד לא עוסקים בזה כי עוד לא מבינים את העוצמה שיש בזה. הדברים נכנסים לנשמה. הנה הסיפור על ר' אלימלך שנכנס לבית מרזח ליטול את ידיו והואשם בגניבה של פת לחם שרדו שם. החוכר היהודי של בית המרזח שלח את העבד שלו להכות את ר' אלימלך, והקב"ה העניש אותו שיישרף בית המרזח". לוין ממשיכה את הסיפור המרתק ואחר כך אומרת: "אז ילד שיש לו קשיים בבית יכול להזדהות עם הכאב שבגניבת הלחם. ויש כאן מסר כלפי אלה שהאשימו את ר' אלימלך טוטאלית ומיידית. ומנגד, ר' אלימלך חומל על מי ששלח להכותו, וגם כאן יש מסר".  

את התארים המתקדמים שלה עשתה לוין במקביל להוראתה באולפנת נוה שרה הרצוג בבני ברק. במהלך שנות המחקר היא הרבתה לדבר על ר' אלימלך ומשנתו עד שהמנהל, יוסף גליק, אמר לה: "את לא עוזבת עד שאת לא עושה לנו ערב עליו". לוין לא ממש ידעה מאיפה להתחיל. "לימדו אותי להיות מורה אבל לא  אמרגנית. ניגשתי למורה לדרמה, אמרתי לה תשמעי, אני יודעת שיש זכות מיוחדת לכל מי שמתעסק עם ר' אלימלך, זו סגולה. היא נכנסה לעסק, לקחה סיפור ובנות המחיזו אותו. למורה למוסיקה מרוסיה, שאין לה כל כך קשר לנושא, מצאתי לחנים של ר' אלימלך, ואמרתי 'אני לא יכולה להבטיח לך בשם ר' אלימלך, אבל כדאי לך'. מורה נוספת המחיזה סיפור וגם אני לקחתי כמה סיפורים. בקיצור, היה ערב מדהים". וזו דוגמה, אומרת לוין, על הדרך הרבגונית שבה ניתן לעסוק בסיפור החסידי.

 

 התוועדות חסידית לנשים בלבד

פעם נסעה קבוצת חסידים לחוזה מלובלין, תלמידו של ר' אלימלך, והעגלון שבעגלתו נסעו נתן להם קוויטל שימסרו לרב. כשהגיעו לחוזה, הוא קיבל את הפתק ואמר ששמו של העגלון מאיר מתוכו. התפלאו החסידים ואמרו שלא ראו שום מעשה יוצא דופן כששהו במחיצתו. השיב להם החוזה: 'עכשיו, ברגע זה, שמו מאיר מאוד מאוד'. הלכו החסידים ומצאו אותו רוקד בשוק. זלזלו בשמחתו, עד אשר אמר להם שקיבץ את מעט הכסף שהיה לו מן הנסיעה ונתן אותו לחתן וכלה יתומים שבשל מחסור כלכלי כמעט ולא התחתנו, ושמחת החתונה הזו 'משמחת אותו קצת'. אז הבינו החסידים את גדלות המצווה הנעשית בשלמות ואת גדולת רבם.   

מדוע לדעתך יש היום עדנה לחסידות בתוך הציבור הציוני-דתי?

"החסידות נתנה מקום לכל פרט, וגם ליחד, לרגש, לעומק של האדם, לאמת הפנימית שלך. הבעל שם טוב אמר 'במקום שבו מחשבותיך נמצאות, שם אתה'. המודעות העצמית הגדולה שהחסידות דורשת מהאדם, נותנת לו הרבה כוח".

יש הטוענים שהחסידות באה קצת על חשבון השכל, בבחינת בואו נרקוד ונשמח לא צריך לימוד.

"אני לא חושבת שחסידות מחליפה לימוד. זו תוספת. תראי, אין ספק שהחסידות בראשית דרכה היתה צריכה להתמודד עם כל הביקורת, אבל אצל המגיד ממזריטש למדו. היתה לו ישיבה של 300 חבר'ה אריות. אצל ר' אלימלך למדו גמרא וקבלה. כל הדרוש החסידי בנוי על קבלה, אלו דברים עמוקים מאוד. יש רביים שכדי לקרוא את הדרושים שלהם דרושה הבנה עמוקה.

"כשלמדתי במשך שנות המחקר שלי את 'נועם אלימלך' לא הבנתי הכל. נקודה חינוכית אחת כן: למשל על איסור הנפת ברזל על המזבח אומר ר' אלימלך, כשאתה מתפלל לה' תכניע את האגו שלך. בציווי לבנות מעקה אומר ר' אלימלך, כשאתה בונה מעקה, תבנה אותו לנשמה שלך. יש בדיקה מוסרית טוטאלית של האישיות. אלו דברים קשים מאוד".

בבתים ציוניים-דתיים קלאסיים, שהם ברובם 'ליטאים' בתפיסת העולם שלהם - כלומר לימוד, לימוד ועוד הפעם לימוד, רואים את סיפורי החסידים כ'מויפתים', במובן המזלזל של המושג. אין תלמידים שמקבלים את הסיפורים בסקפטיות?

"בתכנית הלימודים ניסו שלא להביא סיפורים קיצוניים לכיוון הזה. אבל גם בסיפור ה'חוזה' יש דברים שמצריכים התייחסות אמונית, אפילו עצם זה שהוא חוזה". אבל לוין, הייתי צריכה כבר לדעת, איננה הכתובת לשאלות מסוג זה. "אני ראיתי כל כך הרבה מופתים מאז שאני מבקרת אצל ר' אלימלך, אני מתפללת מהסידור שלו ואומרת את תפילותיו, וכשאני חוזרת מליז'נסק התלמידות שלי אומרות 'ההיא התארסה', 'ההיא שלא היתה יכולה להרות, ילדה'. מבחינתי זה חלק בלתי נפרד מן המציאות, ואני מאוד אוהבת ללמד סיפורים כאלה".

החוג לספרות במכללה בירושלים הלך צעד קדימה עם הסיפור החסידי, ובצד קיומם של ימי עיון רב תחומיים בנושא, הוא מקיים שבת שנתית של המורות, התלמידות ובני משפחותיהן, מתוך רצון לגרום להזדהות עמוקה יותר של הסטודנטיות עם הסיפור החסידי. בשבת הזו, שלכל תלמידה יש הזדמנות חד פעמית להשתתף בה, יש מקום מיוחד לטיש החסידי הפתוח לתלמידות ולמורות בלבד. אחרי סעודת ליל שבת, על קיגל וכיבוד, מתיישבות התלמידות יחד, ודינה לוין מספרת סיפורים חסידיים, כשכולן כבר מכירות את הדמויות והסמלים. "זאת ההתוועדות החסידית, וזה מכניס את כולם לאווירה". ד"ר לוין מספרת על שירים וריקודים וחיבור טוטאלי של התלמידות למעמד. "השנה קיימנו את השבת בכפר הרא"ה והיתה התעלות מדהימה. אחת התלמידות ביקשה שם להתחתן השנה, והתחתנה".

בסיפור החסידי כמעט ואין דמויות נשיות - זה לא מפריע לך?

"זה נכון שיש מעט מאוד דמויות, אבל זהו עולם שבו מעט מאוד נשים ידעו לקרוא. זו היתה תקופה אחרת. בתקופה שלנו שנשים הן תלמידות חכמים קשה אולי להבין את זה, אבל זו לא פסילה של הנשים, להיפך. אז העריכו את האישה כבת מלך פנימה".

 

 מופת קטן לסיום

בסיום שיחתנו ד"ר לוין מבקשת לתת לי את הספרים שכתבה, כך שאוכל להתרשם. אך דינה ובעלה עברו דירה רק לפני שבוע וכל הספרים נמצאים בחדר מלא ארגזים שטרם פורק. אנחנו מתחילות לתאם את הדרך הקצרה ביותר שבה אוכל להשיג ספרים מהמכללה, כשד"ר לוין אומרת: "בואי, רק תראי את החדר מלא הארגזים". אני מציצה ומהנהנהת – אכן, כדי לפרוק את כל המשא הטוב הזה יידרשו הרבה זמן ומאמץ, אין סיכוי...

"אוי, תראי את ר' אלימלך", קוראת לפתע ד"ר לוין בשמחה ומוצאת שעל אחד הארגזים מונחת ערימה סתמית של 10 ספרים, שניים מהם הם אלה הדרושים לנו. "מה זה אם לא רבי אלימלך?" היא שואלת שאלה רטורית. הנה המופת שלנו.

ד"ר לוין ממשיכה לעסוק בכל עוז בסיפורי ר' אלימלך, וגם מעבירה שיעורים בנושא לכל דורש. "אני מודה לקב"ה שכיוון את צעדיי וסייע לי בדרכו שלו להוציא לפועל ולממש חלום ותקווה. אני מתפללת שאכן המורים יתיידדו עם הטקסטים החסידיים ויאהיבו אותם על התלמידים, וכך נצא כולנו נשכרים. אני מרגישה שזה הייעוד, וזו תרומתי להפצת החסידות".

 

ofralax@gmail.com