בשבע 357: הסתערות גלית

ספרו של תא"ל במילואים גל הירש על מלחמת לבנון השנייה נמנע אמנם מדיון פוליטי, אך לא חוסך בביקורת על מפקדיו – חלוץ וקפלינסקי

טלי וישנה , ז' באלול תשס"ט

 

אינפ': סיפור אהבה, סיפור מלחמה, גל הירש, ידיעות ספרים, 2009

 

כמה וכמה ספרים יצאו מאז תום מלחמת לבנון השנייה, המסקרים את המלחמה מזוויות שונות, החל מספרים שנכתבו על ידי עיתונאים ("האדמה רעדה" של אילן כפיר, "קורי עכביש" של עמוס הראל ואבי יששכרוף, או "שבויים בלבנון" של עופר שלח ויואב לימור), ועד ספרים שנכתבו על ידי הכוחות בשטח ("מן המדבר והלבנון" של עשהאל לובוצקי). ספרו של גל הירש, או נכון יותר תת-אלוף במילואים גל הירש, הוא הראשון שנכתב על ידי מפקד בכיר בשטח, והוא מביא את המלחמה מנקודת ראותו.

הירש הוא הגיבור הטרגי של מלחמת לבנון השנייה. הוא נבחר להיות הקורבן לעולה כאשר בכירי הצבא והשלטון התאמצו להסיר מעליהם את האחריות לאסונות המלחמה. גל הירש אינו חוסך בספרו ביקורת כמעט מאף אחד מהם. במיוחד סופגים ביקורת הרמטכ"ל דאז דן חלוץ וסגנו משה קפלינסקי. הירש מתלונן על חוסר הגיבוי של הדרגים הבכירים, והוא מרגיש נבגד לאור נטישתו על ידי הבכירים ממנו, שבחרו להפנות אליו אצבע מאשימה, במקום לבחון את התנהלותם שלהם.

הספר של הירש אינו פוליטי. הוא כמעט ואינו מבטא ביקורת על הדרג המדיני. אך הוא אינו חוסך את שבט לשונו מהדרג הצבאי, ונותן הצצה רחבה ומפורטת על התנהלותם של הקצינים הגבוהים בצבא, תוך שהוא מצביע על נקודות הכשל שלהם לפני המלחמה, במהלכה ובמיוחד אחריה. הוא גם מרבה לבקר את הקצינים ששיתפו פעולה עם התקשורת (שלדבריו חצתה קו אדום בתיעוד המלחמה בזמן אמת): "אלופי האולפנים ישבו ובירברו, מילאו זמן שידור בזמן שאנחנו נלחמנו." הוא אומר בכאב.

הספר של גל הירש הוא בעל חשיבות בשני מישורים. ראשית, הוא נותן את הנראטיב האישי שלו, שגם אם הוא סובייקטיבי, בוודאי שניתן ללמוד ממנו הרבה על המלחמה, החל מחטיפת החיילים, הקרבות העקובים מדם בעומק השטח, ועד לשינוי הפרסונליים בצבא עם שוך הקרבות. הוא מציג למשל את החטיפה כסיפור טרגי שסופו ידוע מראש, לאור הדרישות הבלתי אפשריות שהוצגו למפקדים בשטח, שהיו מנותקות מהמצב בפועל. הוא מציג לאורך כל הספר היכרות עמוקה עם פקודיו, והוא מודע ומתאר את הקרבות לפרטי פרטים.

חשיבותו הנוספת של הספר היא בהצגה ייחודית של תפישת העולם של קצין בכיר ולוחם בצה"ל. גל הירש באמת מאמין בדרכו, וספרו מלא באהבה לארץ, למדינה ולחייליו. הוא מציג את דמות הקצין שעליו גדלו רבים מלוחמי צה"ל, הקצין שמאמין בצדקת דרכו, שייצא לקרב בראש לוחמיו, ושיגבה אותם לאחר מכן. נראה כי אובדנו של גל הירש לצבא מייצג במידת מה אובדן דרך כללית, שיש לקוות שהרמטכ"ל הנוכחי ישכיל לתקן.