בשבע 357: מכל הלב

'לב עליון' של רם גורן מביא טקסטים מקוריים לצד תורות של ר' נחמן, עטופים בסגנונות מוסיקליים מרעננים, כולל ג'אז ובלוז



אמציה האיתן , ז' באלול תשס"ט

את הדיסק הזה הייתי צריך לשמוע פעמיים. פעם ראשונה כדי לשים אותו בצד, בערימה של האלבומים המיועדים לשעת חירום (כשהעורך לוחץ ואין לי משהו אחר לכתוב עליו). במבט לאחור, מזל שהוא לא הגיע לערימה של הדיסקים המיועדים למתנות - אלה שאין סיכוי שאכתוב עליהם, גם אם אצטרך להניח את המפתחות וללכת.

שעת החירום הגיעה, ובהשגחה פרטית קפץ לידי מראש הערימה הדיסק 'לב עליון' של רם גורן. בהשמעה השנייה צבטתי את עצמי כדי להיות בטוח שאיני חולם. "כיצד זה הרשיתי לעצמי להניח את הדיסק בערימת החירום?". יכול להיות שבפעם הראשונה ששמעתי את הדיסק, הייתי לאחר ביקור בבנק או בביטוח לאומי. אך לא מן הנמנע שהדיסק שייך לקבוצת האלבומים שיש לשמוע אותם יותר מפעם אחת.

רם גורן הופיע עם להקות שונות בעברו החילוני, ומאז שחזר בתשובה הוא ממשיך ליצור (ברוך השם, יש לומר) בכיוון אחד מוגדר - שירים של אמונה, חזרה בתשובה והרבה הודאה. לפי הטקסטים וההקדשות לא קשה לנחש שהוא תלמיד של רבי נחמן מברסלב ושל ימימה אביטל. הטקסטים לקוחים מתוך תורתו של רבי נחמן, מדמיונו של רם עצמו, ומעטו המושחז של חברו רונן שמטרלינג.

הדבר שהכי בלט לאוזניי לאורך האלבום הוא הרמה המקצועית הגבוהה. הקלטה איכותית, גיטרה נהדרת, ופסנתר שלא שמעתי הרבה כמותו, הפכו את חוויית ההאזנה לעונג. למרות הטקסט הארוך של השירים, הקצב והשירה הנעימה של רם מעבירים אותם בכיף. הדיסק מכנס בתוכו מגוון של סגנונות, כשהפחות מוכרים בעולם שלנו הם הג'אז והבלוז, שמקבלים פה גיור מרענן. לגבי שיר אחד, אחרוג ממנהגי לשמור על אווירה עדינה ומפרגנת (מכיוון שמדובר רק בשיר אחד). רצועה 7 ממש הרגיזה אותי. השיר עוסק באמא היהודיה. המילים כתובות בצורה בלתי מתוחכמת לחלוטין, החרוזים מצ'וקמקים, והמנגינה נשמעת כאילו ניסו להדביק לה את המילים בכוח. לפחות היו שמים את הרצועה הזו בסוף כדי שנוכל פשוט להתעלם ממנה.

שמו של האלבום 'לב עליון' לקוח מתוך שיר מרגש על ירושלים (רצועה 2), שמחבר את ירושלים של מטה עם ירושלים של מעלה, ומוקדש לזכרו של רועי ארבל הי"ד. בשיר 'לזה שנתן' מזכיר לנו גורן למי עלינו להודות ולמי לנגן ולכוון – לזה שנתן לנו את הרצון והבחירה, את היגיעה והמנוחה וכו', ואני מבקש להודות כאן לעוד מישהו – לאבי אדריאן, שמנגן על הפסנתר בצורה מדהימה, וממש עושה טוב על הלב.

אסיים במשפט מתוך אותו שיר – "אפשר לחיות בתיאוריה, אפשר גם לעשות. אפשר להיות רועש ריקני, ואפשר להיות שקט ומלא. אפשר לחיות בתוך ים הזמן ואפשר למות מדקה לדקה. הכל עניין של הבנה ושינוי של התפישה".

seret@etrog.tv